"הוצאתי כמעט מאה עובדים לחל"ת, מסעדה מלאה הפכה לשוממת"

נעמה צדקיהו בת 53 ומשה צדקיהו בן 58 ממודיעין.
הורים לארבעה ילדים בני 32, 30, 19, 17.

מסעדת קפית - מסעדה חלבית שקיימת 6 שנים מעל פארק ענבה
מסעדת הכסבה - מסעדת בשר על גחלים שהוקמה זמן קצר לפני משבר הקורונה

נעמה: "בחודש הראשון זאת היתה רוטינה של כל בוקר להגיע לעסק, לנקות אותו, לנקש עשבים, לטפל בבנקים, לטפל בצרות של העובדים שלי, כל הניהול האדמינסטרטיבי מול ספקים כועסים שרוצים את התשלום שלהם ואין מאיפה לשלם, סחורה שסופקה לנו כבר מחודש ינואר, הרגשנו ירידה בפעילות העסקית, בחודש פברואר היה חלש גם הוא משכנו סחורות ועד חודש מאי אנחנו לא מסוגלים לשלם את הכסף של הסחורות.

ספקים מתקשרים כועסים ורוצים את התשלום שלהם, ואין לנו מאיפה לתת מענה. בשני העסקים יש לי כמעט כ-100 עובדים שהוצאתי אותם לחל"ת וכרגע נמצאים בבית ללא תעסוקה. סביר להניח שאחרי המשבר אני אצטרך להפחית ממצבת כוח האדם בצורה דרסטית. את חלקם אצטרך לפטר. אני כל לילה לא ישנה עד ארבע בבוקר ,ואני צריכה לקחת ציפרליקס כדי לישון, כי יש לי חרדות איך אני אממן את הכספים שאני חייבת בבנק? ההוצאות מתגלגלות, הספקים פתוחים כבר מינואר והם גם מסכנים. זה גלגל שלם, אחד מניע את השני".

משה: "קמים בבוקר עם חששות ללא נודע, כל בוקר חושבים מאיפה בכלל נתחיל ב-15 לחודש, האם נוכל להתחיל? כל מה שנותנים לנו מהמדינה זה לעג לרש, בושה להגיד את זה, גם אם נאסוף את כל הפעימות שמדברים עליהן, אני לא מבין מה זה אומר, עד עכשיו לא ראיתי שקל מהפעולות האלה.

גם כשאני סגור העסק מוציא 30 אלף שקל בחודש, ואני לא מדבר על ההלוואות. רק דבר אחד אני כל הזמן אומר, 'למה המדינה בוגדת בי?'. אני כל חודש משלם את המיסים שלי בזמן, מע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי, שירתתי שלוש שנים מלאות בצבא קרבי, עשיתי מילואים עד הרגע האחרון, אזרח למופת, האם זה מה שאני צריך לקבל? לא רוצה נדבות, אף אחד לא עושה לי טובות עם הפעימות האלה, אני מבקש דבר אחד, תנו לי את הכסף שלי, תחזירו לי את התוכנית חסכון ביטוח לאומי ששילמתי כל הזמן ואת המיסים ששילמנו. זאת הייתה התוכנית החסכון שלי, תתנו לי אותה. אני פשוט מרגיש נבגד".

נעמה: "אני באפס אחוז פעילות, אנחנו סגורים, אנחנו מסעדה שאמורה לעשות אירועים של מאה איש, הכול סגור, שומם ומת. כל ההזמנות בוטלו. אנחנו אפילו לא יכולים לפתוח לטייק אוואי, כי למסעדה גדולה כזאת לא משתלם לעשות טייק אוואי, ההוצאות כל כך גדולות שההכנסות לא יתנו את המענה. זה לא יכסה אפילו את שכר העובדים.

קודם תכניסו לנו כסף למרץ אפריל כד שנוכל לפתוח במאי ויוני. אני שכירה בעלת שליטה בחברה שלי, משלמת כל חודש ביטוח לאומי כמו ליתר העובדים שלי, לא זכאית לא לאבטלה, העסק שלי מתמוטט אף אחד לא מסתכל עליי, אנחנו כמו ילדים חורגים לאלוהים, כל העצמאים שכירים בעלי שליטה".

משה: "אם לא יטפלו בעסקים הקטנים יהיה פה מרד אזרחי, ושביבי לא יספר לנו שאנחנו כמו באמריקה, כי זה לא כמו באמריקה, הוא יצא לתקשורת ואמר תוך 48 שעות נראה כסף בחשבונות, זה שקר כי פקידי האוצר לא יודעים לעבוד אלא רק יודעים להיות בתקשורת ולהופיע באולפנים, בצבא לימדו אותי שמפקדים רצים קדימה, לא יושבים באולפנים ומסבירים דברים, צא לעבודה ותעביר לנו את הכסף. יש מספיק שרים שישבו בטלויזיה וידברו, אתה כמנכ"ל שב במשרד ותעביר את הכסף, תעשה את העבודה שלך".

משה: "חוץ מפטור מארנונה לא קיבלנו שום הקלה".

נעמה: "גם על זה היינו צריכים לסחוט אותם, בהתחלה אמרו קחו 25% הנחה שנתי, לא רוצים שנתי, רוצים פטור לחודשים הנוכחים. מי יודע אם נשרוד למשך שנה. אני רוצה פיצוי כמו מקרן מס רכוש בזמן מלחמה, לא רוצים את כל המענקים והדיבורים האלו, שלא יחפשו לנו כל הזמן דרכים איך לא לתת לנו, אחרי שיעבירו לנו את הכספים האלו, שישבו ויתחשבנו איתנו".

נעמה: "חוסר תיאום, חוסר הבנה מקצועית של השטח, יושבים כל פקידי האוצר וכל אנשי המנהלה ומתמחים על כל מיני תיאוריות שלומדים באוניברסיטאות, במבחן התוצאה הם מנותקים מהשטח, לא קשור בכלל למה שקורה, יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. הנחיות לא ברורות ורהוטות ורחוקות שנות אור מהמציאות בשטח".

משה: "בדיחה אפילו הייתי קורא לזה ,מצד אחד חנות איקאה פתוחה, אבל הענף הזה סגור והענף הזה פתוח, למה שוק מחנה יהודה לא פתוח? הוא רחוב לכל דבר, אבל סופר פתוח, הרי בשוק מחנה יהודה הרבה יותר בטוח ללכת לקנות עגבניה מאשר בסופר. מדובר בעצמאים קטנים שאין להם מה לאכול, לא מונופולים ושופרסל, זה בן אדם שלימדו אותו למכור מלפפון ועגבניה, תוציאו אותו משם הוא לא יודע לעשות כלום. אם לא יהיה שינוי בימים הקרובים בהתנהלות המדינה וסיוע לעסקים יהיה פה מרד אזרחי והם יצטערו על זה".