אחרי השבחים והמטסים, המערכת שוב זונחת את הרופאים

(בווידאו: מטס יום העצמאות החולף מעל בתי החולים ברחבי הארץ)

"הרעיפו עלינו מחמאות, הודו לנו בשלטי החוצות ובמטסים ביום העצמאות, מתנדבים הביאו לנו משלוחי מזון טעימים ורצו רק לפנק אותנו. חשנו פתאום אהודים ומקובלים, והנה זה מסתיים. סגירת המחלקות הייעודיות לחולי הקורונה, והחזרה לשגרת העבודה במחלקות הפנימיות, היא נחיתה כואבת לקרקע המציאות הקשה והמתסכלת".

המונולוג המריר הזה של רופא מומחה פנימאי, בבית חולים מרכזי במרכז הארץ, מספר את הסיפור כולו. ביום שאחרי המגיפה, חוזרים הצוותים הרפואיים מהמחלקות הפנימיות חזרה למערכת ענייה, שחוקה, חסרת תקנים ומשאבים.

מי שנחשבו עד לפני רגע למלאכי הקורונה התפלאו לגלות בחודשיים האחרונים, שכאשר ראשי המדינה רוצים, מסוגלת במהירות מערכת הבריאות הכחושה, להעלות עור ועצמות. פתאום, יש מאין, נמצאו המשאבים להקים מחלקות חדשות, התבצע רכש מהיר של ציוד רפואי, ואפילו כוחות הבטחון סייעו לאתרו ברחבי תבל. מנהלי בתי החולים התעניינו בהם הרבה יותר מבעבר, נוספו תקני רופאים שכבר שנים המחלקות משוועות להם, ולכל בעיה שצצה נמצא פתרון.

רופאה פנימאית אחרת ממשילה את המצב לתחושת ילד לא מקובל בכיתה, ששנים מצוי בצל. המורים וההנהלה לא מבחינים בנוכחותו, עד שהוא נאלץ לעורר מהומה, להתריס ולצעוק. כדי להשתיקו, מקימים בלית ברירה ועדה פדגוגית, שדנה במצבו, ואף מגיעה למסקנה שהוא אכן בבעיה, ויש לסייע לו. הוא נרגע, מוחנף מתשומת הלב המורעפת עליו. ובינתיים, לא ננקטים בפועל מהלכים משמעותיים לסייע לו, בין היתר כי הפסיק להרעיש ולפגוע בהרמוניה הכללית.

הרופאה הזאת, שחוששת להיחשף כדי לא לעורר את חמת ראשי המערכת ומנהליה בבית החולים, מספרת שלאחר שנים של "ייבוש" המחלקות, של התעלמות מקריאות נואשות לעזרה, על רקע תת השקעה בתשתיות רפואיות וחוסר כרוני בכוח אדם רפואי, קמה אשתקד הועדה לשיפור הרפואה הפנימית, בראשות פרופ' טור כספא. הוועדה הוקמה כדי להשתיק את מחאת מנהלי המחלקות הפנימיות, שהפיצו תמונות קשישים מהמסדרונות ועוררו את בלוטות האמפתיה בציבור הישראלי.

חבריה אכן הכירו במשבר הקשה של הרפואה הפנימית, והגישו דוח מפורט עם המלצות להבראה, ובזה נגמר. מבחינת מקבלי ההחלטות, חזר השקט על כנו, ולכן נמצאו תירוצים למכביר, למה לא ניתן לממש את דוח טור כספא: "אין ממשלה", "קשיי תקציב", "בקרוב", "אולי בשנה הבאה"?

אבל כשפרץ משבר הקורונה, צוותי המחלקות הפנימיות, שנחשבו עד חודש מרץ "כלא מקובלים" בבתי החולים, נקלעו לחוויה חדשה. נישאו על כנפי הציבור וזכו לתשומת לב ציבורית רבה.

ועכשיו מה? "הפנימאי עשה את שלו, הפנימאי יכול ללכת. אנחנו חוזרים למלחמה היומיומית הקשה שאינה נגמרת לעולם על חיי החולים שלנו", כתבה בשבוע האחרון באומץ רופאה אחרת מבית חולים בשרון.

"העניין הוא שאנחנו חוזרים לעומסים כבדים מקודם כי בחודשיים האחרונים אנשים נמנעו מלהיעזר בשירותים רפואיים, ונשארו בבית", הוסיפה. "נראה בשבועות הקרובים זינוק בתחלואה. חולים קשים יותר, שנזקקים לטיפולים מועצמים. חוזרים למציאות שלא הכרנו, כי בחלק ניכר מבתי החולים תישאר מחלקה ייעודית אחת לחולי הקורונה, או לחשודים בנגיף, והעומס על שאר המחלקות הפנימיות יגבר. חוזרים גם לעבודה במוד אחר, המחייב מיגון, ומיגון, חברים, לוקח את הזמן שלו. האתגר האפידמיולוגי עצום, ולא נצליח בתקופה הקרובה למהר ולעבור, בתנאי לחץ, מחולה לחולה, אלא נצטרך לעצור, ולהתמגן בכול פעם מחדש. זה יאריך את זמן הטיפול בחולים, ובטח יעורר תרעומת קשה עלינו בקרב משפחותיהם. חוזרים גם למצב שבו מצבת הצוותים בחסר, כי חלקנו נדבקנו בנגיף הקורונה במחלקות. יש ביננו חולים בבידוד. רופאים סטז'רים, אחיות ואחרים. אנחנו חוזרים לאחר מאמץ מתיש נפשית ופיזית".

ואכן, ביום שלאחר הקורונה, השגרה נראית רעה מאי פעם. משמעות נתוני הסטטיסטיקה היבשים של שיעור נמוך מדי, של מיטות לאלף נפש (2.2 מיטות בלבד, לעומת 3.6 מיטות בממוצע במדינות ה-OECD), הוא שבניגוד לכל ההצהרות של ראש הממשלה והשרים על מערכת בריאות איתנה, הרי שבפועל, החולים שבים למסדרונות. אין די מחלקות פנימיות, אין די תקני רופאים ואחיות, ויש חוסר כרוני בציוד רפואי יומיומי.
ובכלל, הקרב הגדול, המבהיל והאמיתי שצפוי למדינת ישראל הוא בכלל בחורף הבא, כאשר נאלץ להתמודד בו זמנית גם עם מגיפת השפעת וגם עם מגיפת הקורונה.

הכותבת היא דוברת האיגוד לרפואה פנימית