"אין שום טעם להפעיל את מכונות הדפוס בשביל הזמנה אחת ביום"

דדי ויזלברג בן 46 ושרון רוזנבלט בת 43
הורים לדריה (16), נרי (13), ליבי (9) ולני (1)
תושבי תל אביב

דדי ושרון הם הבעלים של בתי הדפוס ג'ויה וסוכריה, מתנות לייצור גרפיקות ומוצרים לילדים

שרון: "בהתחלה עוד עבדנו מהבית כי לילדים עוד לא הייתה למידה מרחוק, אבל מהרגע שהתחילה הלמידה מרחוק תפסו לנו את המחשב, אז אנחנו עזרנו להם. היינו עושים רוטציות במי ישמור עליהם, הולכים להפגנות, מנסים לגרד מכאן ומכאן כספים. בגלל ששנינו שכירים בעלי שליטה אז בעצם מעבר לעובדה שהעסק מפסיד כסף ושום דבר לא נכנס, היו רק עבודות שהיו לפני המשבר והתשלום אליהם היה דחוי. זה פשוט חונק, כל יום שעובר זה חונק יותר. הוצאתי עובדים לחל"ת ויש לי עובדת אחת שאי אפשר להוציא אותה לחל"ת כי יש לה קצבת נכות ואין כפל קצבאות ואנחנו משלמים לה שכר".

דדי: "בעיקרון העסק נעצר כמעט לחלוטין. העסק שלנו יושב על עבודה עם בתי ספר, גנים וגם עם חברות. יש לו כמה פיקים, הפיק הנוכחי התחיל בפסח ואחרי זה יום העצמאות ועכשיו אמור להגיע הפיק הכי גדול שלנו שהוא סוף שנה, שכבר הגיע, אבל אני מקווה שיהיה אפשר להתחיל אותו. מה שגרוע בכל הסיפור הוא שמילא לשרוד חודש חודשיים בלי משכורת אפשר, אבל איבדנו את הפיקים של עצמאות ופסח. אם עכשיו לא נעשה עבודה גם בסוף שנה זה ייפגע בנו חצי שנה קדימה".

דדי: "כל מה שהמדינה מציעה זה ההלוואות האלה שלא טרחנו להגיש אליהן בקשה כי מבחינתי ההלוואה זה סתם עצימת עיניים. אם אין לי כסף עכשיו גם אחר כך לא יהיה לי. יש את המענק של ה-6,000 שקלים המגוחכים שהציעו. בפעימה הקודמת לא היינו זכאים לה, ניסיתי לקבל אותה על בסיס התיק העצמאי שלי, אבל בגלל ששנינו עברנו את תקרת ההכנסות של ה-200 אלף שקלים, אי אפשר היה לקבל אותה. עם כל הכבוד מדובר בסכום פתטי וההגבלות הללו הם בושה וחרפה. עכשיו אומרים שיש פעימה שנייה ואפשר להתחיל להגיש בקשות רק מ-6 במאי. מעבר לכך, לא יצאנו לחל"ת כי אנחנו שכירים בעלי שליטה. בינתיים שקל לא קיבלנו, אני מאוד מקווה שנקבל משהו בפעימה השנייה".

"איך מתנהלים ביום יום? חושבים על כל שקל, מוציאים פחות. בעיקרון חוץ מאוכל אין על מה להוציא, אין חוגים, אין קולנוע, סרטים. אבל למשל על המשכנתה ביקשנו דחייה, אבל אנחנו הולכים לשלם עליה. הבנק פורש את הדחייה על כל טווח התשלום ומוסיף ריבית, אז בסוף החשבון יגיע ולא ייעלם".

דדי: "שום דבר. בבית אין שום הקלה, אני לא מכיר כזה דבר. מבחינת העסק שכירות ממשיכה לרדת. אמרו שארנונה לא יגבו במשך שלושה חודשים, אני לא מאמין לאף אחד. באשר לשאר ההוצאות הכול ממשיך לרוץ. אנחנו מחזיקים אתרי מכירות וממשיכים לגבות מאיתנו תשלום, אינטרנט, חשמל, הוצאות קבועות. אף אחד לא מוכן לחתוך לך בזה. יש בזה היגיון, זה גם הכסף שלהם".

שרון: "לא מזמן החליטו שכן מגיעות לנו זכויות כי אנחנו שכירים בעלי שליטה. בהתחלה לא היינו זכאים לכלום, כעת החליטו שמהפעימה השנייה נקבל 70% מהשכר או לגובה מקסימלי של 10,500 שקל. כל פעם אומרים משהו אחר, בהתחלה אמרו שנקבל ב-1 במאי עכשיו ב-6 במאי. התשלום יהיה רק על חודש אפריל, על חצי מרץ לא מדברים בכלל".

"יותר מזה גם עכשיו שאפשר להתחיל לחזור לשגרה ולהפעיל את העסק. הגנים ובתי הספר עדיין לא חזרו לפעול במלואם, והם מקור הפרנסה הכי גדול שלנו וכמעט הבלעדי. אז אין שום טעם לפתוח את העסק מחדש, להדליק את המכונות בשביל הזמנה אחת ביום זה להוציא יותר כסף מאשר להכניס. גם באתרי המכירות באינטרנט, לכאורה אנשים יכולים להזמין מהבית, אבל בפועל אנשים נפגעו ואין לכולם כסף לבזבז. גם שם ראינו ירידה במכירות".

שרון: "אין שום תכנית סדורה. כל מיני פקידים שלא חיים את השטח מכבים שריפות ומנחיתים הנחתות, בדרך כלל בדקה ה-90. התינוקת שלי אמורה לחזור לגן - מה ההבדל בין עכשיו לעוד שבועיים, אז המטפלות כן יגעו בילדה שלי או לא יגעו בה, ואם היא תבכה לא יגישו אליה? אם זה המצב איך אני יכולה לשלוח אותה? ההליכה הזאת על ביצים והבין לבין והנחיות סותרות ולא ברורות ושמודיעים משהו באמצע לילה, זה ביזיון".

"גם לגבי המענק, בהתחלה אומרים תאריך אחד אחרי זה תאריך אחר, ועד שנכנסים לאתר של רשות המסים הוא קורס. הכול מרגיש כמו ניסיון לכסת"ח אחד גדול שאף אחד לא יודע מה הוא עושה ואף אחד לא מכוון לתכנית מסודרת ומוגדרת. זה באופן כללי לגבי כל הציבור ובפרט לאנשים שכירים בעלי שליטה שפשוט לא סופרים אותנו בשום צורה. זה חוקים ששינו אותם בשנת 2004 ועל אף שאני משלמת ביטוח לאומי גם על העובדים שלי, אז המדינה מתנערת ממך. אז בשביל מה אני משלמת ביטוח לאומי?".

נפגעתם כלכלית ממשבר הקורונה ומעוניינים להשתתף במדור? מוזמנים לפנות אלינו במייל: danayark24@gmail.com