"החווה הטיפולית נסגרה, אם המצב ימשיך - אולי לא נצליח לשרוד"

פרידה ושלומי פילרסדורף מרעננה
הורים להגר (33), בר (30) ומור (27)

הבעלים של "חוות החיים - מקום בו הטבע קובע"
חווה טיפולית לאנשים בעלי בעיות התפתחויות, רגשיות, קוגניטיביות וחברתיות

פרידה: "מאז 15 במרץ, שלומי בבידוד יזום כי הוא כבר בגיל שהוא צריך לשמור על עצמו. מעבר לכך הנחיות משרד הבריאות הורו לנו לסגור את החווה, ולהוציא את כל הצוות לחופשה ללא תשלום. לחווה יש צוות של 20 עובדים שנותנים שירות ל-400 ילדים בשבוע מכל קשת הלקויות והגילאים. החווה הייתה מושבתת לגמרי, חוץ מדבר אחד שאי אפשר להשבית אותו - הטיפול בבעלי החיים. יש הוצאות שוטפות, יש לנו 30 סוסים, יש לנו תרנגולות, ברווזים, מכרסמים. זו פינת חי גדולה וצריך לתחזק אותה. בדיוק לפני תחילת הקורונה אמצנו עז וכבש במצב מאוד קשה לשיקום. התקופה הזאת הביאה לתחושה של אי ודאות, מצוקה. מצד אחד אנחנו חייבים לשמור על המקום, זה מקום שבנינו אותו כהגשמת חלום, מקום שנותן מענה. יחד עם זאת, אם המצב ימשיך - אולי לא נצליח לשרוד".

שלומי: "החווה סגורה. נשארו שלושה אנשים לטפל בבעלי החיים, שניים בהתנדבות ואחד בתשלום. זה הפך להיות משהו מאוד בעייתי, במקביל הורים צלצלו והיו מאוד מאכזבים מזה שהילדים לא יכולים להגיע לטיפול. הם התלוננו על זה שזה המקום לטיפול בנפש של הילדים, זה סוג של אבסורד, כי זה הרגע שהם הכי צריכים חיזוק רגשי. ילדים עם אוטיזם צריכים מקום מכיל כדי להוציא את כל האגרסיות והקשיים שלהם. מצד שני אנחנו סגורים ולא יכולים לאפשר להם להגיע, אפילו אסור לנו להכניס אותם למתחם כדי להתאוורר, גם אם זה ללא טיפול. ביום ראשון החווה הולכת להיפתח, אבל אין לנו מושג איך אנחנו הולכים לשלם משכורות של חודש מאי ויוני, אין לנו כסף. מעבר לכך הקופות חולים - שהם הלקוח הגדול שלנו - אישרו התחלת עבודה, אבל משלמים לנו שוטף פלוס אלוהים יודע כמה".

פרידה: "אנחנו אמורים לפתוח ביום ראשון. לא רק שאין לי הכנסה, אני צריכה לשלם הוצאות בשביל הצטיידות כדי להכניס את האנשים, הם רוצים שאנחנו נארגן שבתחילת השיעור ובסוף השיעור אנשים לא יפגשו אחד את השני. אז פותחים או לא פותחים? הוצאתי 20 עובדים לחופשה ללא תשלום, אני לא יודעת אם כל ההורים יחזרו, אז אני לא יודעת אם להחזיר את העובדים. כל אלה שמאוד רצו לחזור לאורך כל התקופה שמחו, ויש כאלה שבעצם פוחדים לחזור. אם לא יהיו לי מספיק מטופלים, אני לא יודעת אם אני יכולה להחזיר את כל המטפלים".

שלומי: "מה שמשפיע על המצב הכלכלי זה הוצאות קיימות, והן ממשיכות להיות משלומות מול אפס הכנסות. אני משלם ארנונה, חשמל, משכורות. אני משלם עשרות אלפי שקלים על אוכל לבעלי החיים, טיפולים וטרינריים, פרזולים לסוסים - ואין שום הכנסה, החווה סגורה. גם כשהיא תיפתח ביום ראשון, אם קופות החולים לא יסכימו להקדים את התשלומים, אז שוב נהיה במאי ויוני על הכנסות אפס".

פרידה: "רואה החשבון שלנו אמר שכרגע מענק לא אישרו לנו. הוא לא יודע מה יהיה בעתיד, אבל אנחנו מעבר לעסק רגיל, יש לנו הוצאות שוטפות של האכלה של סוסים וחיות, סוס שותה 60 ליטר מים, סוס אוכל חציר, נסורת, תערובת - אלה הוצאות. אם רוצים להחזיק את החיות בצורה שאנחנו מאמינים בה, ההוצאות אדירות. הדבר הכי מצחיק שעוד לפני שנתנו הנחיות לסגר, משרד החקלאות שלח מכתב שאנחנו מחויבים להחזיק את החיות ברמה גבוהה ואם לא - זה צער בעלי חיים ועבירה פלילית. אבל אף אחד לא עוזר, דרישות מצד המדינה יש מפה עד הודעה חדשה".

"החברים שלנו אמרו לנו 'אל תחזרו לעבודה', אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי לא לחזור לעבודה, מדובר בילדים. אני חייבת לחזור לעבודה, הם צריכים אותנו. אני מעל 25 שנים עצמאית, לא הגיע הזמן שהמדינה תסייע, תעזור? אני משלמת ביטוח לאומי, מס הכנסה. אם לא נקבל עזרה, יהיו שני תחומים שייפגעו מאוד, אחד זה הילדים שהם גם מגזר מאוד רחב, גם רגשי, גם קוגניטיבי, גם ילדים עם בעיות פיזיות. מצד שני, אם החווה תיפול לצרה כלכלית, יהיו פה גם בעלי חיים שיתחילו לסבול".

שלומי: "אנחנו משלמים עשרות אלפי שקלים לביטוח לאומי, וקיבלנו בחזרה אגורה שחוקה לאורך כל השנים. אז בשביל מה אנחנו משלמים? אני שומע מהקולגות שלי על תחילה של גסיסה של חוות, אנשים מתחילים למכור סוסים, חוות מתחילות להיסגר, השוק מוצף בציוד למכירה, הענף מתחיל להיות בקריסה כלכלית. משרדי החקלאות והבריאות חייבים להתעורר, ובמיוחד הביטוח הלאומי. אם משרד החקלאות ידע יפה מאוד להגיד לנו להצטייד, אז למה הם גם לא עזרו לנו בכך? אפשר לסבסד חציר ותערובות, לתת הקצאות של מים. יש דרכים לעזור".

פרידה: "אני לעולם לא אחלוק על הנחיות רפואיות. אין לי מספיק מידע, אם היה לי יכולתי לחלוק על כך או לא. כרגע, לצערי הרב, בגלל שאין לי מספיק מידע, אני מקבלת הכל כתורה מסיני, ואני לא אדם שמקבל דברים כמובן מאליו. אם המצב ימשיך ככה לאורך זמן, ללא אינפורמציה בהירה ובלי מידע אמיתי, אנשים יתחילו לעשות דין לעצמם".

שלומי: "קיבלנו הצפה של מיילים, כל מייל מסביר איך חוזרים לעבודה בתקופה הזאת, אבל כל מייל גם אומר דברים אחרים. דיברתי עם קולגה שלי, והיא אמרה 'אני בוחרת מה שנוח לי מזה'. ברגע שאין משהו אחיד, זה גורם לבלבול, ולצערי הרב זה נותן תחושה של חוסר אמינות. אני מקווה שבסופו של דבר אני אצליח להעביר דברים ברורים לקהל הלקוחות. אבל יחד עם זה, מצחיק שאין בעצם גוף אחד שאומר מה צריך, אנחנו מיליון יהודים וכל אחד יש לו את הדעה שלו".

נפגעתם כלכלית ממשבר הקורונה ומעוניינים להשתתף במדור? מוזמנים לפנות אלינו במייל: danayark24@gmail.com