אתם השתגעתם לגמרי? יצאתם מדעתכם?

התקשורת מדווחת על שורה של רגשות שמלוות את גילויי ה"שחיתויות" בליכוד: יש מי שחש תיעוב, מי שמתבייש, מי שנלחץ, מי שחושש ומי שחווה שמחה לאיד. אצלי, אני מודה, התחושה הדומיננטית בשלב זה היא בעיקר שעמום. נו טוב: יש מדינות שבהם השלטון רודף את התקשורת; אצלנו התקשורת רודפת את השלטון. שניהם כאחד מסוכנים לדמוקרטיה, אך מה לעשות, כבר התרגלנו.

המהלך מוכר: האשמות נזרקות אל אוויר השידור, וגם שבסופו של דבר הן מסתיימות בלא כלום, הרי שהנזק כבר נעשה. במהלך כהונתו של נתניהו הפך הדבר ממש לשגרה. מה לא סיפרו לנו על ראש הממשלה ובני משפחתו? היו פרשות כמו בראון-חברון ופרשת הקבלן עמדי, וכמה עלילות אודות מתנות שלא נתקבלו. היתה גם "פרשת המטפלת", ודיונים בהרגלי הניקיון של שרה, שלא לדבר על "חשיפת" זהותו של נתניהו כסוכן כפול אמריקני-ישראלי. כל זה צריך היה לחסן אותנו כבר מזמן מפני מעשיות אלף לילה ולילה המשודרות ערב-ערב בטלוויזיה הישראלית. לנתניהו עלו הדברים האלה בסופו של דבר בשלטון. לנו, זה עלה הרבה יותר ביוקר. לאחר למעלה משלוש שנים שבהם התרחשו רק שלושה ארבעה פיגועים, קיבלנו, בחסותה האדיבה של התקשורת, את ממשלת השמאל של ברק ועמה את תחילת אינתיפדת אל-אקצה על כל תוצאותיה הביטחוניות והכלכליות המורגשות היטב עד היום.

כעת מציעים לנו סאגה טלוויזיונית חדשה, מעין מגה סדרה, המיועדת להחלפת שלטונו של שרון. מי שהציגו בפנינו את נתניהו כסוג של ג'ימס בונד אמריקני, משווקים לנו עכשיו את שרון בתפקיד הסנדק. לאחר כמה פרקים מקדימים אודות העולם התחתון והמאפיה, מתחילה העלילה המרכזית. שהרי, מי שקנה את סיפור ביבי כסוכן מיוחד – 007 וודאי לא יחמיץ את הסרט עם שרון כדון קורליאון.

ללא ספק, למישהו בתקשורת הישראלית יש חוש ליהוק לא רע. את נתניהו, סברו שם כנראה, יוכלו הצופים לדמיין כמי שעסוק במזימות בינ"ל, שוהה במלונות פאר, מעשן סיגרים ומוקף בסוג הנשים שליוו את שון קונרי, רוג'ר מור ופירס ברוסנאן בסרטי בונד השונים. את שרון אפשר לשבץ בתפקיד של מרלון בראנדו, כראש ה"פאמילייה" שבניו סרים למרותו ועושים את דברו.

הצרה היא שהפקותיה הגרנדיוזיות של הטלוויזיה הישראלית בכיכובם של ראשי הליכוד, דומות יותר לטלנובלות או לאופרות סבון מאשר לסרטי האיכות. ובסדרות הזולות הנוטות להימשך אין קץ, מגיע תמיד הרגע שבו מוצתה כל עלילה אפשרית והגיחוך מתחיל לגבור בו על השעשוע. זהו השלב שבו מתברר למשל שנחתו יצורים מהחלל, או שלגיבור יש כפיל, או איזה אח תאום. די מספיק, אנחנו אומרים לעצמנו, רגע לפני כיבוי המקלט. גם קודם ידענו היטב שזה לא אמיתי, אך עכשיו זה עובר כבר כל גבול של אבסורד. יש שם תמיד גם נימה של זעם, דקה לפני החלפת הערוץ, כשאנו נותנים דעתנו על מי שחשב שאנחנו, הצופים, כל כך טיפשים.

ומה עוד צפוי לנו מבית היוצר של הטלוויזיה הישראלית (בשיתוף מטה מצנע) בהמשך הסדרה הבדיונית "שרון-קורליאון"? (על "הוצאת חוזים", "שבועת השתיקה", פשע מאורגן ומזוודות עם כסף כבר שמענו). אולי תהיה סצינה שבה מגיעים הקונסיליירי של דון שרון (אייל ארד, ראובן אדלר, דב וייסגלס) לביקור בחוות השיקמים, ומנשקים את הטבעת שעל ידו של הסנדק? אולי קטע שבו גלעד ועומרי עוצרים את מכונית הקדילק בקול חריקה ליד מסעדה איטלקית ומחסלים בה פעיל נתניהו כשהוא רכון מעל מנת ספגטי, כך שדמו העשוי קטשופ מתערבב בצבע הרוטב? ואולי איזו סצינת חתונה? זה תמיד הולך טוב בסרטים על המאפיה. חבל שגלעד התחתן כבר. לא נורא, נחכה לעומרי.

ובעצם, יש רק שאלה אחת שראוי להפנות אל מפיקי עלילת "שרון הסנדק":

א ת ם ה ש ת ג ע ת ם ל ג מ ר י? י צ א ת ם מ ד ע ת כ ם?

נדמה לי, שהגיע הזמן לכבות את הטלוויזיה.