תחת השלט "רק טייק אווי" ובקבוק גדול של נוזל חיטוי לידו, מאזים האשים בן ה-54 סידר מחדש את הגחלים המחממות את צינור המים מחוץ לבית הקפה המפורסם שלו בבגדאד. הוא הציב את השלט כדי לעמוד בהגבלות האחרונות על תנועה והתכנסויות שמטרתן להאט את התפרצות נגיף הקורונה במדינה. אולם, בפנים נצפו למעלה מתריסר צעירים מבלים בניגוד להוראות.
ככל שהמגיפה ממשיכה להתפשט, ממשלות ברחבי המזרח התיכון הולכות ומצמצמות את המסורות באזור: לא עוד חתונות וחגיגות גדולות. גם מכירתו של הגת, הנפוץ בתימן, הוגבלה. לא עוד ערבי בילוי של גברים היושבים בבתי קפה מסורתיים ברחבי העיר. ואולי בעיקר, לא עוד עישון של נרגילה במקומות הציבוריים.
באזור בו החיים מאורגנים לרוב סביב משפחות גדולות, ארוחות משותפות וכללים שבטיים, נראה כי ההתרחקות החברתית קשה מנשוא. בעיראק מתקיימות שיחות הבהרה כמה פעמים ביום בכדי להזכיר לאנשים להקפיד על כללי האיסור של ההתכנסויות בציבור. אולם, לדבר השפעה מועטה על בית הקפה של האשים, הבית השני של מוסטפא אחמד בן ה-29, שמגיע מדי יום לפגוש חברים ולחפש נחמה מהקצב המונוטוני של העוצר בבתים. אפילו בשיאן של המלחמות במדינה לא נאלץ אחמד לבלות שבוע שלם בביתו. במקום זאת, הוא וחבריו עישנו נרגילה בקפה של האשים.
"זה נורמלי שנבוא לכאן בתקופות משבר", אמר אחמד. "ההבדל היחיד הוא שהפעם אנו מסתירים זאת מהמשטרה". טיפים ועצות בנושא זהירות מועברים בין העיראקים לעיתים קרובות, זאת ברקע המלצות מומחים לשמור מרחק האחד מהשני. האייתוללה הנערץ בעיראק, עלי אל-סיסטני, שרבים קשובים למוצא פיו, אמר כי יש צורך להימנע מלחיצת יד, חיבוק ונשיקה, רק כאשר ננקטו שאר "אמצעי הזהירות הנחוצים", כולל חיטוי ולבישת מסכות וכפפות.
אולם, האשים אמר שמכריו מתעלמים מהאזהרות הללו. בעיראק נהוג לנשק אדם על כל לחי, וזו הסיבה שהוא שומר בקבוק חיטוי בקרבת מקום. "בכל פעם שמישהו מברך אותי אני מנגב בזה את הידיים והפנים שלי," אמר.
בהמשך אותו הרחוב, טוני פאוליס בן ה-60 ניסה לקדם את הריחוק החברתי עם כרזה מחוץ למספרה שלו. מעל תמונה של שני גברים נשענים פנימה לאות מחווה, תלה שלט של "X" עם הודעת אזהרה: "אנא הגבילו עצמכם ללחיצות יד ואל תתנשקו, בהתחשב במצב הקשה הנוכחי". הניסיון היה חסר תוחלת. "העיראקים לא מפחדים מהקורונה, אבל הם צריכים", אמר.
"לצאת לעשן נרגילה הייתה הבריחה שלי"
לפחות 40 בני אדם מתו עד כה מהנגיף בעיראק. יש כאלה שמצבם הידרדר לכדי דלקת ריאות או מוות, בעיקר אצל קשישים ואנשים בעלי מחלות רקע. נג'ם עבדאללה סעד, מוכר במכולת המקומית, בן 70, אמר כי העוצר הורס את חיי הזוגיות שלו. "לצאת לעשן נרגילה הייתה הבריחה שלי". אולם, עישון נרגילה אינו התחביב היחיד שנפגע.
בתימן, שסובלת כבר חמש שנים ממלחמת אזרחים, לעיסת גת הייתה הפעילות היומיומית שהפגישה בין קבוצות אנשים שבאו להתדיין על אירועי היום וגם לרכל. הרשויות בעיר עדן שבדרום המדינה אסרו את פעילות שווקי הגת בכדי למנוע את התפשטות הנגיף. עם זאת, הספקים מצאו דרכים להמשיך ולמכור את הצמח, אם באמצעות חמושים בעיר או מחוצה לה.
צידון, עיר הנמל הלבנונית הדרומית לבירה ביירות, נטושה ברובה בימים אלה. פעם רבים נהרו אל בתי הקפה המסורתיים שלה, שם התכנסו גברים ומבוגרים לעישון סיגריות ומשחקי קלפים ושש-בש. אלה נסגרו לאחר שממשלת לבנון הטילה עוצר בשבוע שעבר.
קאסם בידיר, דייג, ישב עם כמה מחבריו במקום נסתר בנמל, שם שוחחו על המצב כשהם מקפידים לשמור על מרחק שני מטרים האחד מהשני. "היינו נפגשים בבתי הקפה אחרי יום של עבודה בכדי לשוחח ולשחק קלפים. עכשיו אין עבודה, ואנחנו גונבים את הרגעים המעטים האלה כדי לדבר ולהתעדכן לפני שאנו חוזרים הביתה להסגר", אמר.
הנגיף גם הקפיא תכניות לחתונות, הנערכות בלבנון בצורה ראוותנית עם מאות מוזמנים. בביירות, בסאם מאק'י, בעלים של חנות תכשיטים בן 42, היה בשלבים האחרונים של תכנון חתונתו כשהנגיף החל להתפשט. הוא וארוסתו לקחו הלוואה ותכננו חגיגה בהשתתפות 130 איש במלון ארבעה כוכבים בבירה - אך המסיבה, שנקבעה ל-10 באפריל, בוטלה. "אני משער שזה פשוט לא היה אמור לקרות", אמר, מנסה להעלות חיוך על פניו.
אחרים דווקא המשיכו בתכנוני החתונות שלהם. רואן מוחמד איתר שטח חקלאי מחוץ לעיר דוהוק בעיראק, זאת לאחר שהממשלה האזורית של כורדיסטן השולטת באזור, סגרה את כל אולמות החתונה במסגרת אמצעי הזהירות נגד הנגיף. "אמרנו לכולם שהם יכולים להגיע, לברך אותנו ולהצטלם, אבל בלי לחיצת יד או חיבוק", אמר.