כשהחתולים והעכברים יקימו ממשלה משותפת, הם יוכלו ללמוד מהמיקוח בין בנימין נתניהו לבני גנץ איך הנטרף מתמסר לטורף ועוד מרגיש שמנת. וגר חתול עם עכבר, עד לארוחה הבאה.
גנץ נכנע פעמיים. תחילה למרד בתוך סיעתו - יועז הנדל, צבי האוזר, חילי טרופר (שמסוגל לתרום כלייה לזר אך לא אצבע למנהיגו) ועומר ינקלביץ' - ובהמשך לנתניהו, במו"מ בין הקודקודים. לאחר הניצחון במאבק הכפול על בחירת יו"ר חדש לכנסת ועל הקמת ועדותיה, עדיין יתכן שיאיר לפיד, בעזרת אביגדור ליברמן, יציל את גנץ מעצמו בעל כורחו, כפי שאמר לשווא תת שר-החוץ האמריקני ג'ורג' בול על ישראל בין ששת הימים ליום הכיפורים (ישראל, שהייתה חכמה יותר, שילמה באלפי חללים, בהתשה וב-1973).
לקראת עונת הבחירות 2019-20 לא היה לפיד ראוי למימוש כמיהתו לראשות הממשלה, אך הכל יחסי, ובהשוואה לחולשתו הנמשכת של גנץ ולתשוקתו של גבי אשכנזי להסתופף בחיק הליכוד, לפיד הוא עוגן של פיכחון, סיבולת ויציבות. יצא שלאחר שוויתר על חצי המלכות הדמיונית של גנץ, הוא קרוב מעמיתיו בצמרת כחול לבן לדרישותיה המכווצות של המשרה, כי שלא כמותם אינו מוכן להשלים עם חרפת השירות תחת נאשם בפלילים.
לאחר העברת השליטה בכנסת עוד ניתן יהיה להחזיר את המערכת הפוליטית לאיזון. "חוק נתניהו", שיאסור על נאשם להרכיב ממשלה גם במפורש, ולא רק במשתמע וכמצוות השכל הישר, בהמתנה מתסכלת לפסיקת בג"ץ, יצנן את התלהבותו של ראש ממשלת המעבר להכשיל את מהלכי גנץ להרכבת ממשלה ולהוביל לבחירות רביעיות. אז יתברר לעין כל שהצלחת הליכוד בבחירות הבאות ובלימת יכולתה של הרשימה המשותפת לתרגם את כוחה בכנסת להישגים לבוחריה אינן מעניינות את נתניהו. אם הוא, אישית, לא במשחק, שתתבטל האולימפיאדה.
בשיח המזויף שהנהיג נתניהו, ושבג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה מאפשרים בשתיקתם, "אחדות" היא רק ממשלה בראשות נתניהו. אין תעמולה נגדית, בנוסח אחדות תחת גנץ. כמובן, יתאחדו רק היהודים, כי אחדות מתחרזת עם יהדות. גנץ יודה לדוקטור טיבי על ההנשמה שביצע בו כשעמד להיחנק וישלח אותו לחל"ת.
פעמיים בתולדות המדינה, כשהיה ברור שראש הממשלה היוצא והזועף בן גוריון יהיה גם ראש הממשלה הבא, נשא שר אחר (פנחס רוזן, לוי אשכול) בעול הרכבת הממשלה למענו. כיום החוק אינו מתיר לגנץ להרכיב ממשלה בראשות נתניהו. גנץ ייאלץ להחזיר את השרביט לנשיא ריבלין ולהציע לו, כמוסכם, שהמועמד הבא להרכבה - ומי שהצלחתו מובטחת מראש - יהיה נתניהו. סידור אחר: עצומת רוב חברי הכנסת בעד נתניהו. כך או כך, מאבקו של גנץ על ניסוח מסמך הכניעה לנתניהו יתמצה בשאלה אם החתימה תסולסל בעיפרון או בעט.
יש, לפיכך, שתי חלופות מציאותיות: גנץ עומד בראש ממשלה שלאחר פסילת נתניהו, בחקיקה או בבג"ץ, תכלול גם את הליכוד, או שגנץ מתקרנן (כמו מתקרנף, אבל במהדורת קורונה) ומסתפח עם אשכנזי לממשלת הימין והחרדים - מי שבעיני עסקניהם, כהחרגת הדבקה, בתי הכנסת חשובים מהכנסת - תמורת תיקים חשובים, לכאורה.
נתניהו כבר מנה את חמשת התפקידים העיקריים בממשל הבא, אם הוא יעמוד בראשו: ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ, שר האוצר, יו"ר הכנסת. זאת אמת חלקית מאד, אמת לשעתה, לא בשעות - או בשנים - הקרובות.
הכללים של אסכולת נתניהו
ראש הממשלה באסכולת נתניהו - ובלבד שהוא ולא אחר מחזיק בתפקיד ומתגורר בבלפור עם אשתו ואחד מבניהם - הינו מקור כל הסמכות. כל-קובע, כל-מחליט, כל-מתחסד (מדקלם לאומה כי בעת משבר מכלה משפחה את חסכונותיה, אך שוכח להוסיף כוכבית, למעט אם הדוד מאמריקה ועשיר נוסף, מיליקובסקי ופרטרידג', מנדבים מיליונים), כל-מפקיע זמן אוויר. הוא המכנס, או מסרב לכנס, ישיבות ממשלה וקבינט ומסגרות אד-הוק, עד-חוק. לא ראשון בין שווים: יחיד, והאחרים לא שווים.
לראש הממשלה כפופים במישרין שלושה פקידים בכירים, שכהונותיהם מסתיימות בשנה הקרובה וניתנות להארכה, או לחילופין יצריכו יורש שמינויו תלוי בראש הממשלה. חמש שנותיו של ראש המוסד יוסי כהן, חביבו של נתניהו (ושל ארנון מילצ'ן, ממליצו במעלה הטיפוס במוסד), מסתיימות בינואר הקרוב. החומש של ראש השב"כ נדב ארגמן, שחיוניות תפקידו בתקופה מאתגרת דמוקרטיה מובהקת מתמיד - ושיוקרת השירות שלו נפגעה כשהתגלו שגיאות מביכות באיכון חולי קורונה, המעוררות ספק באיכות הפללת חשודים בפיגועים ויעדי סיכולים - תם במאי 2021. ראש המטה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת, קצין-הקישור של נתניהו לרב הימין הדתי חיים דרוקמן, יילך עם נתניהו - או לראשות השב"כ, כגמול על מסירותו לאדונו, אם נתניהו ישרוד.
ראשי המוסד והשב"כ - כמו גם מפכ"ל המשטרה ונציב שירות בתי-הסוהר, תפקידים הממתינים לאיוש זה קרוב לשנה וחצי - טעונים אישור ועדת המינויים הבכירים, בראשות שופט העליון בדימוס אליעזר גולדברג. אם גנץ יעמוד בראש הממשלה, יתבקש ריענון בהרכב חבריה. אחת מהן, טליה איינהורן, אינה מסתפקת בסגידה נלהבת לנתניהו - היא גם לועגת לגנץ. כשנכתב כאן כי "אם גנץ יעבוד כמו נתניהו, הוא גם יירש אותו", צייצה איינהורן בבוז, "אילו לסבתא שלי היו גלגלים, אז היא הייתה אוטובוס".
בממשלת 1984-88, של שמעון פרס ויצחק שמיר, סוכם וטו הדדי על המינויים הבכירים. גנץ צפוי להתעקש בעניין זה בערך כפי שנאבק על מינוי מבקר המדינה, אשתקד. נתניהו ידע כמה חיוני לו מבקר נוח, שלא יכביד עליו בפרשת אחריותו לליקויי מערכת הבריאות ולא יעז להשוות במשקפי ניגוד העניינים ועקביות הגרסאות את הצהרות ההון של נתניהו, השמורות בכספתו, מ-2009 ואילך.
שר הביטחון, לכאורה התפקיד השני בחשיבותו בממשלות ישראל, לפחות עד שנתניהו חשק לפני חמש שנים בתיק התקשורת, לא יהיה חשוב מאוד בממשלה הבאה, אם נתניהו יעמוד בראשה. הוכחה חיה: נפתלי בנט. קולו של שר הביטחון נספר כמו הקולות האחרים בוועדת השרים לביטחון. אם ייכלל שם ברוב נגד נתניהו, יהיה חשוב כמו כל אחד מעמיתיו, לא יותר. גם השפעתו על המינויים העיקריים (סגן רמטכ"ל, ראש אמ"ן, מפקד חיל האוויר, אלופי הפיקודים) ניתנת לצמצום, אם ראש הממשלה יכתיב מראש נוהג מחייב של תיאום איתו.
כל עוד הקורונה במוקד ההתעניינות, לא יהיו מבצעים יזומים גדולים, בצפון או בעזה, שלא לדבר על איראן. לא יהיה סיפוח - איש לא ירצה להיגרר להפעלת כוחות ניכרים בגדה המערבית, לא לשיטור ובוודאי לא לגלגול מחודש של "חומת מגן" - ולא תהיה תקומה לתכנית טראמפ, וכנראה גם לא לטראמפ. אילו הפוליטיקאי הבולט ביותר במפלגה הדמוקרטית כיום, מושל ניו יורק אנדרו קואומו, המשמש מופת בטיפולו במשבר המגפה, היה המועמד נגד טראמפ, לא היה ספק בכך, אבל גם ג'ו ביידן קשישא בדרכו לנצח את הנשיא המכהן.
לכן לא תהיה שום משמעות לשר החוץ. הוא לא יהיה משה שרת, ואף לא אבא אבן, אלא רק סוג של ישראל כץ. אם גנץ יתהדר בתואר זה, הוא יתאפס. שגריר ישראל בוושינגטון לא יהיה המינוי החשוב ביותר בשירות החוץ - הוא יהיה היחיד. כרגיל, ישלוט בו בלעדית נתניהו, בדילוג קליל מעל לראשו של שר החוץ, שיתנחם בפיזור פירורי שגרירויות למאוכזבי תיקים בממשלה.
הצעה בלתי משעשעת
בהחלט תהיה חשיבות להחזקה בתיק האוצר, בשיקום ארץ הרפאים הנראית כאילו מטאוריט פגע בה ומחה בה הרבה, אם כי (עדיין) לא את כתב-האישום נגד נתניהו. אך כמו שלמד נתניהו כאשר דן מרידור היה שר האוצר שלו וכאשר נתניהו מילא תפקיד זה בממשלת אריאל שרון, כוחו של שר האוצר תלוי בגיבוי שמעניק לו, או שולל ממנו, ראש הממשלה. חשובים גם - ומכרסמים בעוצמתו הכלכלית של שר האוצר - נגיד בנק ישראל (תפקיד שבאיושו נכשלו נתניהו ולפיד פעמיים ברציפות, ב-2013) ויו"ר ועדת הכספים בכנסת. כמו במינויים בצבא, ראש הממשלה יכול לכפות גם על שר האוצר לתאם איתו שיבוצים בדרג מקביל למנכ"ל - ראש אגף התקציבים, החשב הכללי, מנהל רשות המסים ועוד. עצמאות מלאה לא תהיה לשר.
שלא כבממשלות קודמות, המשרדים החשובים ביותר יהיו משפטים וביטחון פנים. הצעת נתניהו, לסמכות כפולה במשפטים לשר מהליכוד (אמיר אוחנה, יריב לוין) ולסגנו מכחול לבן, אינה משעשעת. השר יקבע את המינויים החשובים במשרד, ישפיע על מינוי פרקליט המדינה - יו"ר ועדת האיתור הוא היועמ"ש, אבל השר יכול להביא לאישור הממשלה גם מועמד שהגיע בוועדה לשלישיית הגמר ולא זכה - ועוד יותר מכך על מינוי היועץ הבא. אביחי מנדלבליט אמור לפרוש, אם לא יופרש תחילה, רק בינואר 2022, אך אין חוק האוסר על נתניהו לעסוק במינוי יורשו שנה מראש.
כך תצמח לנתניהו תועלת כפולה - יבטיח יועץ כלבבו ויקצץ את כנפי מנדלבליט, כשבפרקליטות (כולל במחלקה לחקירות שוטרים) ובייעוץ המשפטי יצפו בקוצר-רוח פני עתיד ויתיישרו לפיו. שר המשפטים גם ימליץ לנשיא, ריבלין או יורשו, להעניק חנינה לנתניהו, והוא גם הנציג הבכיר של הממשלה בוועדה למינוי שופטים, ויחד עם שר נוסף ושני ח"כים יכול להוביל גוש מרובע.
בנוסף, השופטים חנן מלצר, ניל הנדל וג'ורג' קרא מגיעים לגיל הפרישה מהעליון בשנתיים הבאות. הוועדה למינוי שופטים לא רק תמנה לערכאה העליונה שלושה שופטים חדשים - ואם לא תמצא שופט ערבי למושב של קרא, יהיה עליה למצוא נימוק קביל - אלא גם תמנה פעמיים רצופות משנה לנשיאה אסתר חיות, עם פרישת מלצר ואחריו הנדל. עד כה היה זה עניין פשוט של ותק. הבא בתור, אחרי הנדל, הוא השופט עוזי פוגלמן. אבל כשהכל מתערער, אפשר גם לזעזע את המוסכמות ולמנות מבחוץ - שום שופט מכהן לא יסכים לעקוף את התור - משנה לנשיאה, כהכנה לתקדים של מינוי נשיא מבחוץ ב-2023, עם פרישת חיות. כל זאת, כביכול ללא מעורבות של הנאשם בפלילים, שערעורו - אם יורשע במחוזי - יגיע לעליון; וגנץ מוכן לתת לו דריסת רגל במשפטים.
כך גם במשטרה, הממתינה לאישור מנדלבליט לפתוח בחקירת חשדות נגד נתניהו בפרשת קשריו עם הדוד מיליקובסקי ("סי-דריפט"). השר לביטחון הפנים יציע לממשלה את מועמדו למפכ"ל, ומעורבותו לא תסתיים בכך. כמי שחותם על מינוי כל קצין מדרגת ניצב-משנה ומעלה, הוא ישפיע, במבצע "לחקור את החוקרים, או לפחות להרתיע אותם", גם על איוש אגף החקירות והמודיעין והיחידות המסונפות ללהב 433, אף שהניצבים המיועדים לראשות גופים אלה, יגאל בן-שלום ומוטי לוי, כבר אושרו.
כל זאת בממשלה, ובכנסת - ראשי ועדות ביקורת המדינה וחוקה, חוק ומשפט. תפקידים שמתמקחים מיומנים היו מקפידים להשיג, כדי להשגיח על חלקו של הליכוד בממשלת גנץ. אך לשם כך נחוץ מעל לכל חיסון לתבוסתנות המגשימה את עצמה.