אחד הנפגעים הנוספים ממגיפת הקורונה בעולם הוא טקס האשכבה המסורתי של אירלנד, שבו נוהגים חברים ובני משפחה להתאסף במקום סגור, שם הם מתחבקים, לוחצים ידיים ומעלים זיכרונות מהמת - פעולות שבמציאות של היום לא באות בחשבון והמסורת בת אלפי השנים עלולה להיעלם.
"תהיה לזה השפעה עצומה על טקס האשכבה האירי", אמר לגרדיאן קווין טוליס, מחבר הספר "האשכבה של אבי: איך האירים מלמדים אותנו לחיות, לאהוב ולמות". "ביקור משפחה של אדם שהלך לעולמו הוא מוסכמה חברתית באירלנד. זו כמעט חובה ללחוץ את היד ולומר 'מצטער על הצרות שלך'. זו מטריצה חברתית עצומה להכיר בצער ובמוות ולהמשיך קדימה".
הטקסים האלו הפכו עתה לטאבו, אחרי שהרשויות באירלנד אסרו על התקהלויות גדולות וסגרו חלקים גדולים מהמדינה כדי לכפות הרחקה חברתית ולהאט את התפשטות הנגיף. גם הכנסייה הקתולית ושירותי ההלוויות פרסמו את ההגבלות שלהן. "אי אפשר לעשות זאת באמת", אמר טוליס.
שרה מקאוליי, יועצת לענייני שכול מדבלין, אמרה כי חוסר היכולת להתאחד באופן פיזי הוא הפסד גדול. "האשכבה מאפשרת לאנשים הזדמנות לבוא הביתה ולהחליף זיכרונות, ולהתאבל זה זיכרון. אם אי אפשר להתאבל, זה מוביל לדיכאון ולקשיים", אמרה.
אירלנד טרם נקטה אמצעים דומים לאלו של איטליה, או מדינות אחרות באירופה, וטקסי אשכבה והלוויות עדיין יכולים להיערך, אם כי תחת מגבלות הדוקות על מספר המשתתפים. האבלים חולקים הספדים ותפילות דרך המייל, במקום להדפיס אותם.
טוליס סבור שמסורת תרבותית, ששורשיה לפני יותר מעשרת אלפים שנה, צריכה לשרוד את המגיפה. "משהו כל כך תמידי לא ייעלם. ברגע שהווירוס ייעלם, הטקסים האלו יתחדשו בעצמם", ניסה להרגיע.