אסמא אגבארייה - דע"מ

אני בת 29. ילידת יפו. סיימתי תואר B.A בחוגים פילוסופיה ושפה ערבית באוניברסיטת ת"א. אני עובדת כעורכת בעיתון "אל סבאר" (ירחון פוליטי תרבותי בערבית).

כמו כן,מנהלת מרכז אל בקאא, מרכז תרבות פוליטי, ביפו. בנוסף, מרכזת את התחום המשפטי של עמותת מען.

לפני שמונה שנים, בספטמבר 1995, קיבלתי הזמנה לאירוע הפתיחה של סניף מפלגת דע"ם ביפו, עיר מגוריי. זה היה חודשים ספורים לאחר ייסוד מפלגת דע"ם . באותו מפגש הוזמנתי להתנדב ולערוך לשונית את העיתון הפוליטי-תרבותי "אלסבאר", המופיע בערבית. עד לאותו יום התרחקתי מפוליטיקה והייתי כמעט אדישה לנעשה סביבי, למרות שנולדתי וחייתי בעיר שהיא מוכת אפליה בכל המישורים וסובלת מאבטלה כרונית והזנחה של שנים.

עריכת העיתון אילצה אותי להתמודד עם תכניו. ערכתי ויכוחים ודיונים רבים ומעמיקים עם חברי המערכת, שהיו חברי מפלגת דע"ם. דיונים ארוכים אלה שכנעו אותי שבעיות החברה הן תוצאה של מדיניות ולא גזרה משמים. האמת הפשוטה הזו לא יכולה להיות מובנת מאליה ביפו שבה אל העיסוק בפוליטיקה תמיד נלווה הפחד מהשלטונות. תמיד יש איום סמוי ש"אם לא נלך בתלם" עתידנו, כערבים בישראל, נגזר לרעה. אל ההשקפות האוניברסאליות שנחשפתי להן בדע"ם ובהן אני מאמינה, לא יכולתי להתוודע בבתי הספר שלמדתי בהם. שם מצייתים למשמעת של משרד החינוך ונמנעים מכל דיון פוליטי חופשי.

אני וחברי ניר נאדר, מועמד מס' 2, נפעל לקידום חקיקת חוקה, המושתתת על הכרה בזכויות שוות לכל האזרחים בכל המישורים, חוקה שתבטל את כל החוקים והתקנות המפלים לרעה את האוכלוסייה הערבית.

לצערי הרב, אין לי יריב שכזה. אחת הסיבות שגורמות למפלגת דע"ם לרוץ לבחירות ולהציע מנהיגות אלטרנטיבית, היא הוואקום המנהיגותי, השחיתות ואיבוד הערכים השוררים במפלגות הערביות והיהודיות.

הפוליטיקה במפלגת דע"ם לא מתנהלת בדרך של "בחירות פנימיות" (פריימריז). לפי עקרון זה אין החברים במפלגתנו מציעים את עצמם להיבחר לייצוג בכנסת. הרשימה נקבעת במוסדות הנבחרים של הארגון. השיקולים שמנחים אותנו בבחירת המועמדים הם בראש ובראשונה העשייה המסורה בשטח, המחויבות לצבור שאותו אנו משרתים ולעקרונות המפלגה ולדרכה הפוליטית והאידיאולוגית.

כחברת מזכירות המפלגה אני נפגשת באופן שבועי עם חבריי בפורום זה. נוסף לכך אני פעילה באירועים חברתיים, הפגנות וכנסים של המפלגה.

ציר העבודה המרכזי שלנו הוא מלחמה חסרת פשרות באבטלה ברחוב הערבי. בכנסת נפעל לקדם את פרוייקט השמת הפועלים הערבים, ולחוקק חוקים אשר ימנעו את העסקת הפועלים הזרים בתנאי עבדות, ולחלופין להשוות את שכרם לפועלים המקומיים בהתאם להסכמים הקיבוציים. ברחוב היהודי יש לדע"ם אמירה ועשייה מרכזית במאבק נגד הכיבוש כנדבך בסיסי בתהליך של בניית אלטרנטיבה שמאלית.
בכנסת נפעל למען הכרה בזכות לסרב לשרת בצבא מטעמי מצפון.