אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 25. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.
עכשיו, כשפורים כבר כאן, כדאי גם קצת להתייחס אליו, לכתוב על החג האהוב עלי. פורים הוא חג שכולו שמחה. אם גם אתם אוהבים את החג כמוני, אשמח מאוד שתכתבו לי על כך. אני אוהבת את הצבעוניות של החג, את העובדה שהוא מלא אור וחיים, דמיון וצבע, שהוא חג שמהותו היא לשמוח עד בלי די. פורים הוא חג של מסיבות, של לבלות ולחגוג, של עד לא ידע. זה חג שמעודד אותנו לנצל את החיים, ליהנות מהם, להיות כל מה שבא לנו. אני אוהבת מאד את פורים, ובמיוחד את החג בעיר הגדולה, בתל אביב. האווירה פשוט מדהימה. כל העיר מלאה מסיבות ותהלוכות. לאחרונה, זה כבר חג של שבוע שלם. מרוב אהבה אליו, הרחבנו את משך החג. אולי בגלל הצרות של כל השנה. בימים האלה, פשוט כיף שלא צריך להתאמץ כדי למצוא מקום כדי לבלות בו, כדי להיות במקום שאנשים חוגגים בו ומפגינים הרבה שמחה.
אני אוהבת לראות את המגוון הגדול של התחפושות. אני אוהבת שאנשים משקיעים את כל כולם בתחפושת. יש הרבה תחפושות כל כך מיוחדות, כאלה שנתפרו באופן אישי, שהילדים או המבוגרים השקיעו כל כך הרבה מאמץ בחיפוש רעיון ובמימושו על ידי הכנת התחפושת עצמה. לצערי, לא הכנתי אף פעם כמעט משהו מקורי, תמיד קנוי. זה חלום שלי להכין פעם לבד תחפושת. יש תחושה אחרת להתחפש בעזרת משהו מקורי, שהוכן עצמאית ולא שנקנה בחנות. בדרך כלל, בתחפושת כזו הרעיונות גם משוגעים יותר.
יש כל מיני תחפושות שמעוררות מחלוקת. לפעמים בגלל הרעיונות, לפעמים מסיבות אחרות. יש לי תחפושת שאני מעוניינת ללבוש, אבל אני לא מוצאת אחת שמתאימה לי, לא כי אין מידות, לא כי היא לא נמצאת במלאי, אלא בגלל שרוב התחפושות המוצעות למכירה היום, מיוצרות בגרסאות חשופות וקצרות. אולי העניין הזה יזרז אותי להכין לעצמי תחפושת? אומנם, אני מאמינה ב"איש באמונתו יחיה", ומי שרוצה ללבוש כזאת תחפושת זו בחירה שלה, אבל למה רוב התחפושות הן כאלה? למה יש פחות תחפושות בשביל מי שלא מרגישה בנוח לחשוף את גופה? בתור מי שאוהבת להתלבש בצורה לא חשופה, ולא בגלל אמונה דתית או משהו דומה לכך, קשה לי מאוד לנסות למצוא תחפושת. לא כל גירסה של תחפושת חייבת להיות הגירסה הסקסית שלה. החג הזה שייך לכולנו, חילונים, דתיים, צעירים ומבוגרים, כל סוגי האנשים. אז מה שאני מבקשת זה שיהיה מגוון תחפושות לכולנו, ובכל המידות וסוגי העיצובים.
פעם היו בתל אביב יותר מסיבות רחוב. איזה רעיון נהדר זו "מסיבת רחוב". תוחזרנה מסיבות הרחוב, ומייד. גם העירוניות הגדולות וגם המקומיות השכונתיות. איזה יופי זה יכול להיות.
העיקר שאנחנו יכולים לטעום חיים אחרים
אני רוצה לבקש מכם לנסות לדמיין את החיים שלכם במסווה. איזו מסכה הייתם שמים על עצמכם? מה או מי הייתם רוצים להיות? אחד הרצונות שלי, למשל, הוא להיות צרפתייה. לגור ליד השאנז-אליזה, לאכול כל בוקר בבית קפה קטן במרכז העיר ולהביט על עוברי האורח הצרפתים והתיירים (הייתי פעם).
אבל, אולי יותר מכל, הייתי רוצה להיות בתחפושת של מישהי רגילה. אחת שלא סופגת הרבה מבטים מהסוג הלא טוב בכול מקום. ברור שאני לא מתכוונת למבטים של "היא יפה כמו דוגמנית", אלא למבטים של "היא שונה", מבטים של "מה הבעיה בה?". אני אוהבת לנסות לדמיין שאני מישהי אחת, אחת רגילה כזאת, למשל סטודנטית למדעי הרוח רגילה (כי זה מה שמעניין אותי), מישהי שאני לא אהיה אף פעם.
פורים לפעמים נותן טעימה ממי שהיינו רוצים להיות. זה לא באמת משנה מי. העיקר, שאנחנו יכולים כאילו לטעום חיים אחרים, גם אם זה רק לכמה שעות. אולי זה מה שהופך את חג פורים לביטוי של אסקפיזם מושלם. אני חושבת שכולנו צריכים מדי פעם היסח דעת. אני מאחלת לכולכם חג אסקפיזם שמח. אין כמוהו בלוח השנה. מילה של לי.