לפני 21 שנים נפל בלבנון תת-אלוף ארז גרשטיין, שהיה באותה העת מפקד יחידת הקישור ללבנון, לאחר ששיירה שבה נסע נפגעה ממטען צד שהניחו מחבלי חיזבאללה. בפיצוץ נהרגו לצד גרשטיין גם רס"ב עימאד אבו ריש, קשרו סמ"ר עמר אל-קבץ וכתב קול ישראל בצפון אילן רועה. גרשטיין, ששירת לאורך כל תקופתו בצה"ל בחטיבת גולני, נחשב למפקד בולט ונועז במיוחד.
דמותו הייתה מוכרת בקרב לוחמי החטיבה בפרט, ולוחמי צה"ל בכלל, והוא נודע לאורך תקופת שירותו לסמל ולמודל עבור החיילים ששירתו ברצועת הביטחון בלבנון. קצינים רבים העידו לאחר מותו כי השפיע עליהם עמוקות. אחד מהקצינים הוא אל"מ במיל' קובי מרום, לשעבר מפקד הגזרה המזרחית בדרום לבנון, שספד לגרשטיין באזכרה שנערכה היום (חמישי) ליד קברו בקיבוץ רשפים.
"ארז יקר, שוב אנחנו כאן מול חלקת הקבר, מול העמק היפה, שכל כך אהבת. אחרי שנים של זכרון וגעגוע, השנה, ארז, החלטתי לומר לך כמה מילים. דרכינו הצטלבו לראשונה כלוחמים בסיירת גולני ערב מלחמת לבנון הראשונה, פעולות רבות בעומק לבנון, ובמלחמה עצמה בלחימה בסמוך לבופור", פתח מרום את הספדו.
"אני זוכר אותך באסון המסוקים, בראש חיילך ,ברגישות רבה מפנה את הגופות מבין שיברי המסוקים. אני זוכר לילות של ציפייה דרוכה יחד בחפ"ק ורגעים קשים בהמתנה לשובם של הכוחות מהפעילות בסלוקי. מותך, ארז ,טלטל צבא שלם ומדינה שלמה. אתה שלחמת כל שירותך בלבנון סימלת עבור רבים את הלחימה שם, את המקצועיות, את הנחישות ואת המנהיגות, הדוגמא האישית והובלת פקודיך מלפנים. מותך, ארז, האיר זרקור אדיר על דור שלם של לוחמים שגדל ולחם והתעצב במציאות של לבנון, והיה זרז מרכזי בהחלטה לסגת משם במאי 2000".
אל"מ במיל' מרום המשיך, "לא אהבת, ארז, את המחאה על השהייה בלבנון, חשבת שארגון ארבע אמהות נותן רוח גבית לאויב. רבים מאיתנו לא אהבו חלק מהאמירות של אותה מחאה, אבל במרחק של למעלה מעשרים שנה, ייתכן שלא הבנו, ארז, שיש כאן תהליך עמוק יותר של חברה שעייפה מעשרים שנות שהייה בלבנון, עם ויכוח נוקב על הדרך, צדקתה ומחירה הכואב.
"השנה נציין עשרים שנים לנסיגה מלבנון. זו בעיני נקודת מבט מאוזנת ונכונה לאירוע דרמטי ומכונן, אבל גם לחשבון נפש ציבורי של החברה הישראלית, לגבי המלחמה הנשכחת ההיא. רבים מאיתנו מעדיפים להכניס את המלחמה ההיא למגרה עמוקה ורחוקה מן העין בהיסטוריה של הארץ הזאת. הייתה זו מלחמת התשה קשה וכואבת, במידה רבה חסרת תוחלת אסטרטגית עם מחיר קשה מנשוא, מלחמה ללא תהילה ואלבומי ניצחון, מלחמה ללא אות - מלחמה נשכחת".
"הגיע הזמן שצה"ל והחברה הישראלית יביעו את הוקרתם והערכתם לעשרות אלפי הלוחמים שעצרו בגופם את מחבלי חיזבאללה במלחמה על ביטחון הצפון. הוקרה זו, אני מאמין, תיתן מעט מזור למשפחות הנופלים, ואולי תביע מעט הערכה והוקרה לאלפים שנושאים את צלקות המלחמה ההיא בגופם ובנפשם. זוהי מחויבות מוסרית בעיניי, כצבא וכחברה, לאותם אלפי הלוחמים".
"הייתה זו מלחמה שהציבה בפני החברה הישראלית אתגר של יכולת עמידה, יכולת לספוג אבידות, במלחמת התשה ארוכה, בצד ויכוח ציבורי נוקב, ואף הציבה אתגר של גיבוי לצה"ל ולמפקדיו ברגעים קשים וכואבים, והיו כאלה לא מעט".
המלחמה בלבנון הציבה על מפתנה של החברה הישראלית את שאלת המחיר, שאצל חלקים ממנה נתפס כמיותרת, לא מוצדק וללא תכלית. שאלת המחיר עומדת שוב ושוב למבחן, באתגרים שלנו כמדינה בשנים האחרונות בזירה הצפונית ובעזה. החשש מנפגעים בלחימה מהווה בעיני אבן רחיים על צווארה של ההנהגה בבואה לקבל החלטות קשות, ואני מניח שהשאלה המורכבת הזאת תהיה על סדר יומנו באתגרים שעוד נכונו לנו".
"ארז ורבים מפקודיו נלחמו כדי לשרת בחוד החנית במוצבים המסוכנים ביותר באזור הביטחון, והם בעיני הדוגמה והמופת לדור הצעיר שנושא היום את לפיד הבטחון. אנחנו חבריו של ארז ללחימה בלבנון שהולכים בנתיבי הזכרון כל כך הרבה שנים יודעים שזה אך טבעי שלאחר 21 שנה השורות מדלדלות אל מול חלקת הקבר. והנה כאן עם רוב של חברים, מפקדים ופקודים, כל אחד והארז שלו. זה מראה יותר מכל על החותם האדיר שארז הותיר - אצל כל אחד מאיתנו עד היום".
"את ארז שלנו לא נוכל להחזיר לחיים, אבל את הרוח הזו, את הרצון הזה לתת ולתרום לארץ ולמדינה כדרך, כתפיסת עולם במשימות, הקשות ביותר, את הלב הזה צמא הדעת, לארץ, לעברה, לנופיה ואת היכולת לקחת אחריות! את אומץ הלב בשדה הקרב ולא רק בו, את האומץ לומר דברים קשים אך ברורים. אם את אלה נאמץ לעצמנו וננחיל לדורות הבאים אחרינו, כי אז מקימים אנו לארז, מצבה שיפה ממנה וחשובה ממנה לא נוכל להקים".