מבחינת המכורים המעטים לתשדירי התעמולה של המפלגות לכנסת, אפשר לסכם את יום השידורים הראשון השבוע בשש מלים: כוס-אומו-מה-זה-הדבר-הזה. בדומה לתוכניתו של דודו טופז בערוץ 2, גם המפלגות עשו כל שביכולתן להשיג רייטינג תוך השפלה עצמית. למרבה הצער, לפוליטיקאים אין את הקסם של דודו. כך, התוצאה הזכירה יותר את תוכניתו התמהונית (ומלאת הקסם) של מייק הולר בערוץ 33. הרייטינג, מיותר כמעט לציין, היה בהתאם.
מאז 96' הורגלנו לראות הרבה דם בתשדיריהן של מפלגות הימין. זוהי תרומתו של ארתור פינקלשטיין לשיח הדמוקרטי הישראלי ולאנושות בכלל. אבל השבוע היתה הפעם הראשונה שבה הימין מנפנף בתמונות זוועה מפיגועים אשר בוצעו בתקופת שלטונו.
ש"ס שלחה את הרב עובדיה יוסף לומר: "ישראל נתונים בסכנה. צריכים לעשות הכל למען הגנתם של עם ישראל". לעשות הכל, כמובן, חוץ משירות צבאי
הליכוד, למשל, מצא לנכון להראות לצופים אוטובוס מרוטש פרי תקופת שלטונו. כדי לרכך קצת את האווירה הוא ניסה להפוך אדם שמן, זקן וחולה לאליל נוער שבני-עשרה מסתובבים ברחוב עם פוסטרים שלו.
רשימת האיחוד הלאומי הגדילה לעשות והקדישה מחצית מהמסך לתמונות פיגועים. היה זה מפגן מרשים של פירוטכניקה וירטואוזית, שרק טלפרומטר לצמד המגישים החביב פרופ' אריה אלדד ואסתרינה טרטמן אשר נאלצו לקרוא מדפים ולהשפיל את מבטם, היה חסר לו כדי להיות מושלם.
מיכאל קליינר מחרות היה היחיד שיצא לזירת פיגוע, כדי להסביר במבט מזרה אימה ובשארית בלורית פזורה למה צריך להיכנס באמ-אמא של הערבים עוד יותר חזק.
במפד"ל הלכו דווקא על שינוי תדמית, ושמו משקפיים עגולות על חוטמו של אפי איתם. איתם, שיורה בימים כתיקונם לכל הכיוונים, החליט לדבר הפעם בקול רך על היורה, ולספק חלופה לאלה שרוצים להיכנס באמ-אמא של הערבים, אבל לעשות את זה בדרכי נועם.
ש"ס בחרה להתייחס למצב המדיני-ביטחוני באופן מרומז יותר, ושלחה את הרב עובדיה יוסף לומר בעלגותו החיננית: "ישראל נתונים בסכנה. צריכים לעשות הכל למען הגנתם של עם ישראל". לעשות הכל, כמובן, חוץ משירות צבאי.
יהדות התורה התעלמה למעשה מהפיגועים. אך מי שראה את החרדים המצולמים בשכונה צרת הסמטאות החרדי בירושלים, לא יכול היה להתחמק מהמסקנה שכולנו גרים בשטייטל פולני מועד לפורענות.
חד"ש הביאה אותה בתשדיר הזוי שנראה כמו עבודה מוקדמת של גודאר: אף אחד לא הבין שום דבר, אבל כולם הסכימו שזה היה עמוק ומרגש
בתשדירי העבודה אפשר היה לראות את כל הבכירים ישובים בסדר מופתי, ומהנהנים להסכמה בראשם למשמע דבריו של עמרם מצנע. אחרי שמצנע אמר להם כי הישיבות עמם דומות לשיעור בכיתה א', נראה שלפחות פואד וסנה זכאים להערת "מתקדם יפה" בסעיף ההתנהגות בתעודה.
מרצ פתחה את שידוריה בהודעה כי בעקבות הפיגוע בתחנה המרכזית בתל אביב היא שינתה את לוח השידורים. שתי דקות אחרי זה כבר ניתן היה לשמוע ראפ מעצבן שמסתיים ב"להביא אותה בצדק חברתי, אחותי". השאלה המעניינת היא מה תיכננו במרצ לפני הפיגוע תחרות הטלת גמדים? מפגש של שריד ושרון אצל ריקי לייק?
אחרי שמרצ הביאה אותה בצדק חברתי, חד"ש הביאה אותה בתשדיר הזוי שנראה כמו עבודה מוקדמת של גודאר: אף אחד לא הבין שום דבר, אבל כולם הסכימו שזה היה עמוק ומרגש.
דוד מגן הגדיר מחדש את המונח "מרכז". המרכז, לדעתו, הוא ימין שתומך באריאל שרון. עם לוגיקה כזאת, אין פלא שהוא לא מצא לו קומבינה
שינוי העניקה סוף סוף את תשובתה לשאלה, מהן עמדותיה המדיניות-ביטחוניות. המתכון שנתן טומי לפיד כלל שתי מלים, שקשה היה לא להתרשם מהן: מדיניות שפויה.
טומי לפיד כיכב גם בסצנת התיאטרון של עם אחד. הסצנה היתה משעשעת, אם כי תלושה קצת מהמציאות. סוף סוף מי יכול להאשים את טומי לפיד שלפני בחירות (או בכל זמן אחר) מפגין דאגה לשכבות החלשות.
דוד מגן ביקש לבחור בו לכנסת, בנימוק שהוא מציג את מועמדותו "בלי דילים ובלי קומבינות". לעומת שתי מפלגות המרכז הבלתי-מזדהות, דוד מגן הגדיר מחדש את המונח "מרכז". המרכז, לדעתו, הוא ימין שתומך באריאל שרון. עם לוגיקה כזאת, אין פלא שהוא לא מצא לו קומבינה ברשימת הליכוד.
ואחרי כל הפוליטיקאים הופיעו אנשי ישראל אחרת. היו"ר בועז נול הבטיח להיות הווירוס שינענע את הכנסת מבפנים. קשה להאמין שמישהו יקנה חזון של ממשלה בלי פוליטיקאים מפוליטרוק שפיתח קריירה של עסקן מפלגתי כבר בגיל 15. מוטב שנול יילך לחפש מי ינענע אותו.