רצף האירועים של 24 השעות האחרונות מעלה את החשד הסביר שלהצגת תכניתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, היה בכל זאת תג מחיר. פיגוע דריסה עם 12 חיילים פצועים, בהם אחד במצב קשה, שוטר שנורה בעיר העתיקה, חייל שנפגע בראשו מירי בבנימין, שני פלסטינים הרוגים בחברון ובג'נין, שם נפצע קשה צוער שלאחר מכן מת מפצעיו, ירי פצמ"רים ורקטות מעזה לעבר ישראל שזוכה לתגובה מצומצמת מצד ישראל ואינספור בלוני תופת שמופרחים מהרצועה.
אף על פי שבתחילה היה נראה שהציבור הפלסטיני מגיב באדישות לתכנית השלום "ההיסטורית" ואינו יוצא לרחובות, בכל זאת נרשמת עלייה במספר ידויי האבנים ובקבוקי התבערה. לא בקנה מידה של אינתיפאדה חלילה, ובכל זאת, עוד ועוד צעירים שיוצאים ומתעמתים עם כוחות הביטחון ותסיסה של הרחוב, בוודאי כשיש עוד הרוגים פלסטינים צעירים, בוודאי כשמדובר בצוער פלסטיני, שעמד להיכנס למנגנוני הביטחון.
אולם החשש הגדול יותר הוא שהאירועים הללו, שלעת עתה הם בקנה מידה מצומצם, "ידביקו" צעירים אחרים. "ההצלחה" לכאורה של אותו מחבל שפגע בקבוצת הטירונים מגולני, עלולה להביא צעירים אחרים לנסות ולחקות אותו ממש כפי שהיינו עדים בסתיו 2015. ההלוויות של שני הפלסטינים שנהרגו בחברון ובג'נין, צפויות להביא עמן עוד עימותים וגילויי אלימות כלפי כוחות הביטחון בגדה המערבית. כבר כעת נרשמות קריאות לצאת להפגנות המוניות מחר, מיד לאחר תפילות יום שישי במסגדים.
הבעיה הקשה שישראל מתמודדת אתה כרגע, היא תחושת המשבר (בשלב הזה בעיקר תחושה) שמשדר יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן לציבור הפלסטיני. התיאום הביטחוני בין הצדדים אמנם נשמר בשלב זה, אך לא ברור עד מתי. אבו מאזן משמיע בימים האחרונים קריאות לעומתיות בוטות שלא אפיינו את מרבית שנותיו כנשיא. אותה יוזמה של טראמפ יצרה אצלו ואצל אנשיו תחושה שיש צורך בשינוי דרמטי במצב, גם אם תוך הסתכנות בהסלמה.
בשבוע הבא אבו מאזן מתכנן להופיע בפני מועצת הביטחון של האו"ם כדי לפרוש את "תכנית השלום" שלו, שנדמה שיכולה להתחרות בזו של טראמפ בכמה היא תלושה מהמציאות. יו"ר הרשות הפלסטינית שמתקרב לגיל 85 והפך לאויב מספר אחת של מדינת ישראל, מסוכן יותר לפי ממשלת ישראל מחמאס וחיזבאללה, היה אחד הגורמים המרכזיים לרגיעה היחסית שהיינו עדים לה בשנה החולפת ביהודה ושומרון. אלא שכעת, "החתיאר" כפי שהוא מכונה בפי אנשיו, הזקן, שמתמודד עם ביקורת בלתי פוסקת מבית ומשבר קשה מול מדינות ערב שהעדיפו ברובן לבלוע את "עסקת המאה" ולא לצאת נגדה, עושה קולות שפניו להסלמה.
והבעיה הקשה עוד יותר, היא כמובן רצועת עזה. שם חמאס התיר את הרסן ונראה שעושה כל מאמץ אפשרי כדי להביא את ישראל לתגובה קשה נגדו. מישהו בצמרת חמאס (שקוראים לו יחיא סינוואר) מנסה בכוח לגרוף כמה נקודות בדעת הקהל הפלסטינית, מתוך הנחה שממשלת ישראל ערב בחירות, קלה לסחיטה, תרצה להחזיר את השקט בצורת הקלות משמעותיות ובאותו הזמן גם מבקש להמשיך ולהצטייר כמי שמוביל את "מחנה ההתנגדות" מול ישראל ומול ארצות הברית.
הבעיה שסינוואר ואנשיו משחקים באש תרתי משמע. לנוכח הביקורת הגוברת מבית נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעיקר לאור ההבנה ש"עסקת המאה" חסרת משמעות בשלב זה והיעדר כוונה לסיפוח, עלול עוד לדחוף את מערכת הביטחון להגיב באופן נרחב יותר מהרגיל ולו רק כדי שלא להצטייר כ"שמאלני" מדי.