כך הפכה מיאמי לחוף המבטחים של יהודי ונצואלה

    תנאי מחייה קשים, כולל חטיפות לצרכי כופר, לצד מחסור במזון ובתרופות, גרמו למיליוני אזרחי ונצואלה - בהם יהודים רבים - להימלט מהמדינה. "הרגשנו שאנחנו מסכנים את המשפחות שלנו", אמרה אחת מהן, שהתיישבה באזור שבו חיה קהילה יהודית גדולה מאמריקה הלטינית

    JTA, ג'וזפין דולסטן
    צילום: רויטרס, עריכה: שאול אדם

    ג'קלין ניקולס ידעה שהגיע הזמן לעזוב את ארץ מולדתה ונצואלה אחרי ששניים משכניה נחטפו בפרק זמן של כמה חודשים. שניהם אמנם הוחזרו בסופו של דבר לאחר שמשפחותיהם שילמו כופר, אבל התקריות זעזעו את עולמה של ניקולס. לאחר מכן, אחד מילדיה חלה בווירוס בטן פשוט ובעלה היה צריך לעבור בין חמישה בתי מרקחת שונים כדי להשיג תרופה.

    בוונצואלה, מצבים אלו הם עניין שבשגרה. המדינה, שפעם התגאתה בכלכלה משגשגת, חווה בשנים האחרונות קריסה בעקבות המשברים הפוליטיים הפוקדים אותה. תנאי מחייה קשים - לרבות עלייה במספר המקרים של חטיפות לצרכי כופר, לצד מחסור במזון ובתרופות - גרמו למיליוני אזרחי ונצואלה להימלט מהמדינה.

    "הרגשנו שאנחנו מסכנים את המשפחות שלנו", אמרה ניקולס, בת 43, ששימשה נשיאת Hebraica, מרכז הקהילה היהודית בקראקס בין 2012 ל-2014. "יש לנו שלושה ילדים שבקרוב יהפכו לבני נוער, וידענו שהם ירצו להתחיל לצאת עם חברים, ללכת לקניון ולעשות דברים שמתבגרים עושים, והרגשנו שהמקום כבר אינו בטוח יותר עבורם".

    לכן, ב-2015 עברה משפחתה של ניקולס למיאמי.

    ג'קלין ניקולס (משמאל) עם דוד בסן, ודנה ניקולאייבסקי בבית הכנסת סקיילייק (צילום: ג'וזפין דולסטן)

    על אף שבעלה אמריקני ויש לו משפחה בשיקאגו, וחרף הצעות עבודה בערים אחרות, הבחירה במיאמי הייתה ברורה.

    "ידענו שכאן גרים מחצית מבני כיתתם של ילדינו מבית הספר היסודי שכבר עברו לארצות הברית", אמרה ניקולס. "יש במיאמי דודים ובני דודים שיכולנו לעשות איתם שבת. השכונה הייתה מוכרת לילדינו, מפני שהם בילו בה בחופשות פעמים רבות. לכן זו הייתה בחירה טבעית". המעבר למיאמי, היא הוסיפה, "היה קל במיוחד".

    מיאמי הפכה למשכנה של קהילה יהודית גדולה מאמריקה הלטינית. הגל הראשון של מהגרים יהודים דוברי ספרדית הגיע מקובה לאחר המהפכה של פידל קסטרו בשנת 1959. מאז היגרו יהודים ממספר מדינות אחרות באזור - ביניהן ונצואלה, קולומביה, מקסיקו, ארגנטינה ופרו.

    מי שמבקר במרכז הקהילתי היהודי ע"ש מייקל-אן ראסל בנורת' מיאמי ביץ' ישמע, קרוב לוודאי, יותר ספרדית מאשר אנגלית במתחם השתרע על פני 70 דונם. אלן סטלוף, מנכ"ל המרכז הקהילתי, מסביר שהקשישים המגיעים למרכז הם מהדור שכבר התערה בחברה האמריקנית ומורכב ברובו מדוברי אנגלית, "וברגע שיורדים לגילאי ה-50 ומטה, המגמה מתהפכת", הוא אומר. המשפחות הצעירות יותר הגיעו זה מקרוב ועדיין דוברות בעיקר ספרדית.

    זהו מרכז קהילתי המשרת בעיקר יהודים שהיגרו לדרום פלורידה ממדינות אמריקה הלטינית. יוצאי ונצואלה מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר, כ-40%. בטורניר משחקי מכבי שנערך לאחרונה, שבו ילדים מתחרים לפי מדינות מוצאם, 460 ילדים מתוך 2,000 שהשתתפו, ייצגו את ונצואלה.

    יהודים היספאנים הם הקבוצה האתנית הגדלה בשיעור המהיר ביותר בקרב הקהילה היהודית של אזור מיאמי, כך עולה ממחקר שערכה הפדרציה היהודית של מיאמי ב-2014. הסקר גם מצא שיהודים מוונצואלה מהווים את קבוצת המהגרים הרביעית בגודלה בקהילה, אחרי אלו שבאו מישראל, קובה וארגנטינה.

    מאז נערך המחקר גבר זרם המהגרים מוונצואלה, בגלל המצב הפוליטי והכלכלי הבלתי-יציב במדינה, ורבים קבעו את מושבם בנורת' מיאמי ביץ' ובאוונטורה הסמוכה, שניהם פרברים של מיאמי.

    המרכז הקהילתי היהודי ע"ש מייקל-אן ראסל במיאמי (צילום: ג'וזפין דולסטן)

    המרכז הקהילתי היהודי של נורת' מיאמי ביץ' מציע תכניות מותאמות במיוחד לקהילת דוברי הספרדית. יש בו מחלקה המכונה Hebraica, שם זהה לזה של מרכזי הקהילה היהודיים במספר ערים באמריקה הלטינית, לא רק בקאראקס. המחלקה מציעה מגוון תכניות ליהודים היספנים, כולל תנועות נוער, וכן פעילויות המשקפות את העדפותיה הייחודיות של הקהילה - כדורגל וריקוד, שניהם פופולריים במיוחד באמריקה הלטינית. בייסבול אמריקני, חוג הספורט הקלאסי של כל מרכז קהילתי אחר, לא נמצא כאן ברשימה.

    עצם קיומו של מרכז קהילתי המותאם ליהודים מאמריקה הלטינית עוזר להקל על המעבר של מהגרים חדשים כמו נטליה קוריאט, שעברה עם משפחתה לפני שנתיים. כמו רבים אחרים, קוריאט בת ה-43 לא ששה לעזוב את הקהילה המלוכדת בקאראקס בה נולדה וגידלה את משפחתה, והיא מתגעגעת למרכז Hebraica שאליו נהגה לקחת את ילדיה.

    "הייתי רוצה לחזור לוונצואלה, אבל זה לא ריאלי כיום", אומרת קוריאט, שחיה באוונטורה. היא מספרת שלמרות שהיהודים מצטערים לעזוב את המדינה, כמעט כולם רוצים לעשות זאת כעת. "אנשים שיש להם אפשרות לעזוב, עוזבים. אנשים רבים בוונצואלה אינם יכולים להרשות לעצמם לעבור לחיות כאן מפני שזה יקר מאוד", היא אומרת.

    עוד בוואלה! NEWS

    פוטין אירח את מדורו במוסקבה; דיווח: "אנשי צבא רוסים הגיעו לוונצואלה"

    לכתבה המלאה

    בשנות ה-80 חיו בוונצואלה, לפי ההערכות, כ-25,000 יהודים, אבל כיום המספר צנח לכ-5,000, אומרת ניקולס, מנהיגת הקהילה היהודית של קאראקס שעזבה את המדינה בשנת 2015. לדבריה, מתוך 70 ילדים שסיימו את לימודי בית הספר התיכון היהודי בקאראקס לפני שנתיים, עשרה בלבד נשארו במדינה.

    חלק מהיהודים עברו לישראל, ספרד או פנמה, אבל מיאמי היא לעיתים קרובות היעד המועדף למשפחות אמידות שיכולות לקבל תושבות קבע באמצעות לימודים או עבודה בארצות הברית, או באמצעות ויזה הניתנת למשקיעים.

    ובעוד הקהילה בוונצואלה מידלדלת ומזדקנת, המהגרים החדשים במיאמי עוזרים לפתח קהילות חדשות, הרחק מהמולדת הישנה. אחת מהן מרוכזת סביב בית הכנסת סקיילייק - קהילה אורתודוקסית מודרנית בנורת' מיאמי ביץ' שבה חברה ניקולס.

    בראש בית הכנסת עומד הרב אריאל ישורון, ישראלי שהגיע למיאמי לאחר ששימש כרב באי קורסאו. כאשר ישורון, שמשפחתו הגיעה מאיראן ומתימן, התחיל בתפקידו בבית הכנסת סקיילייק לפני שש שנים, בית הכנסת מנה כ-250 חברים. כיום יש בו כ-700 חברים, 90 אחוזים מהם מהגרים מאמריקה הלטינית, רובם מוונצואלה.

    "בהתחלה הגיעו לכאן כמה יהודים מוונצואלה, ואז חבר הביא חבר, ולאט אבל בטוח הקהילה התפתחה והפכה לאחד המרכזים של יהודי ונצואלה כאן במיאמי", הוא אומר. כדי לעמוד בביקוש הגובר, ישורון, בן ה-43, התחיל לקנות נכסים סביב בית הכנסת לפני כארבע שנים. כעת מחזיק בית הכנסת בבעלות על חמישה מגרשים בהם ייבנה מתחם חדש שישתרע על פני 4.5 דונם ויתפוס את רוב הבלוק.

    הרב אריאל ישורון מראה את השטח שנרכש להרחבת בית הכנסת (צילום: ג'וזפין דולסטן)

    במתחם המתוכנן יהיו שני בתי תפילה נפרדים (אחד בסגנון אשכנזי ואחד ספרדי), אולם לאירועים חברתיים שיאכלס כ-1,000 איש, כיתות לימוד, מקווה, ספרייה וחנות בגדים בהנחה ניכרת לנזקקים. במקום ייערכו בו גם פעילויות לילדים. ישורון מקווה להתחיל בבנייה אחרי פסח, והוא סבור שהפרויקט כולו יארך חמש או שש שנים, כאשר השלב הראשון יושלם בעוד כשנתיים. "ראינו מגמה של צמיחה ופוטנציאל לגידול נוסף", הוא אומר.

    עבור רבים מיהודי ונצואלה שעברו לאזור, בית הכנסת הוא אמצעי להתחבר לשורשים וגם להשתלב בחיים בבית החדש. "בקאראקס נהגנו ללכת לבית הכנסת בכל ערב שבת ואנחנו מכירים בעל פה את התפילות", אומרת ניקולס. "כאשר מגיעים לכאן בערב שבת ונמצאים במקום זר ופתאום מתחילים לשמוע אותן מנגינות של 'לכה דודי' ו'מזמור שיר ליום השבת' וכולי, הילדים מרגישים, בסדר, אני יכול להתחבר לזה".

    בניגוד לארצות הברית, בה האשכנזים מהווים רוב בקרב הקהילה היהודית, בוונצואלה ובמדינות אחרות באמריקה הלטינית ישנה נוכחות רבה גם של יהודים ספרדיים. כדי לגרום לשתי הקבוצות להרגיש בנוח בביתם החדש בפלורידה, הרב ישורון מנהל את התפילות בשני הסגנונות. כאשר מתפלל עולה לתורה, הרב ישתמש בנוסח שמתאים למסורת ממנה הוא בא.

    הרעיון הזה מוכר היטב למהגרים מוונצואלה, שם שיתוף הפעולה בין הקהילות הספרדית והאשכנזית היה צמוד. "היינו שם קהילה קטנה, אבל כולם למדו באותו בית ספר וכולם מכירים את כולם. היינו יחד, ספרדים ואשכנזים, וזו הייתה משפחה נהדרת", אמר דוד בסן, בן ה-62, שעזב את קאראקס עם משפחתו לפני שמונה שנים.

    היהודים הוותיקים באזור מיאמי, מלאי שבחים לתרומת יהודי ונצואלה לקהילה ואומרים כי הם הקלו על הקליטה של יהודים ממדינות דוברות ספרדית אחרות. "הם שיפרו את הקהילה הלטינית והלא-לטינית כאן במיאמי, מפני שהם פעילים כמו שהיו בוונצואלה, אמרה דנה ניקולאייבסקי, בת ה-49, שעברה ממקסיקו סיטי לנורת' ביץ' מיאמי לפני עשר שנים.

    הפריחה שהביאו יהודי ונצואלה גם השפיעה על חייו האישיים של הרב ישורון. תחילה התכוון לעזוב את תפקידו כרב וללכת ללמוד רפואה. עכשיו, הוא נשאר. "גדלנו הרבה מעבר לחלומותינו הפרועים ביותר", אומר ישורון.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully