טראמפ מסיט את "רכבת השלום" ממסלולה. דעה

מאז היה דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית, הממשל האמריקני לא מפסיק לתת מתנות לממשלת הימין בראשותו של נתניהו. למעשה, כיום יותר מתמיד אין מדיניות אמריקנית בנוגע לסכסוך הפלסטיני-ישראלי; יש רק מדיניות ישראלית שהאמריקנים תרגמו לאנגלית.

ראשיתו של תהליך זה בהתנכרות לפתרון שתי המדינות. האמריקנים החלו להימנע אפילו מלרמוז שתהליך השלום מטרתו להקים מדינה פלסטינית עצמאית. אחר כך הפסיקה ארצות הברית לחלוטין את התמיכה באונר"א ובפליטים, ועודדה מדינות נוספות ללכת בדרכה. היא אף הגדילה לעשות והגדירה מחדש את המושג "פליט": לשיטתה, פליט הוא בן הדור הראשון לנכבה הפלסטינית. כך, מספר הפליטים עומד על 30-40 אלף בלבד, ואילו ששת מיליון בניהם ונכדיהם נותרו לגורלם. זאת ועוד, האמריקנים הכירו ב"ירושלים המאוחדת" כבירת ישראל, העבירו לירושלים את השגרירות ואף הכירו בריבונות הישראלית בגולן הסורי. וכעת מייק פומפיאו, שר החוץ האמריקני, מכיר ביותר מ-300 התנחלויות בגדה המערבית.

אלו מתנות יקרות ערך שניתנו חינם וללא תנאים לימין הישראלי, והתיאבון הישראלי אינו יודע שובע. יום לאחר הצהרותיו של פומפיאו ביקשו נתניהו ובכירים בליכוד להעביר חוק שיחיל את הריבונות הישראלית על בקעת הירדן וצפון ים המלח. כך מבקשת ישראל להשתלט רשמית על מחצית משטחי הגדה המערבית שנכבשו בשנת 1967 ולכפות עליהם את "ריבונותה" - כמובן לא את כיבושה.

ממשל טראמפ אינו מתרגש מהביקורת הבינלאומית. האמריקנים אינם נותנים דעתם על כך שמתנותיהם שמות קץ לתהליך השלום ונוגדות את החוק הבינלאומי, את סיכומי ועידת מדריד ואת עקרונות הסכם אוסלו. זהו זלזול במורשת הדיפלומטית האמריקנית של חמישים השנה האחרונות, ומפנה דרמטי ביחסה של ארצות הברית לסוגיות הליבה של הסכסוך.

ישראל מצדה חשה היטב ברוח המנשבת מוושינגטון, ולכן ממשלת נתניהו נמצאת במרוץ נגד הזמן; היא מבקשת לנצל את תקופת שלטונו של טראמפ כדי להגשים את חלומותיה. ממשל נתניהו, בתמיכת וושינגטון, כותש עד דק את פתרון שתי המדינות ואת אפשרות הקמתה של מדינה פלסטינית. ואם לא די בכך, בפעולה זו איבדה אפשרות שתי המדינות את הקונצנזוס הבינלאומי, והפלסטינים איבדו את התקווה לצדק שישים קץ לסבלם תחת הכיבוש.

מעשיהן המפוקפקים של ישראל וארצות הברית צלחו ללא קשיים מיוחדים. מדינות המפרץ רצו גם הן לנצל את תקופת שלטונו של טראמפ לצורך העימות מול איראן, ולכן היו מוכנות להבליג על היחס האמריקני לנתניהו בתמורה לתמיכה אמריקנית. ההימור שלהן היה בעייתי, בהתחשב בכך שטראמפ חזר בו מתמיכתו הבלתי מותנית בהן.

שאלות בוערות עולות בקהיר, בריאד ובמיוחד בעמאן: כעת, עם קריסתו של פתרון שתי המדינות, מה יעלה בגורל השלום בין ירדן לישראל? ומה יהא על השלום בין מצרים לישראל? האם הנורמליזציה בין מדינות המפרץ לישראל תימשך?

ישראל, בתמיכת ממשל טראמפ, מבחינה בין הנורמליזציה עם מדינות ערב, שהיא מעוניינת בה, ובין תהליך השלום עם הפלסטינים. הערבים אינם יכולים להתנגד לכך בגלוי בשל מערכת היחסים המסועפת שלהם עם האמריקנים: ירדן ומצרים תלויות בשיתוף הפעולה הכלכלי והאסטרטגי האמריקני ואינן יכולות לעשות דבר, ואילו מדינות המפרץ אינן צפויות לסגור את ערוצי הנורמליזציה עם ישראל כל עוד הן נתונות בצל האיום האיראני.

עתיד השלום בין ישראל למצרים ולירדן, והנורמליזציה עם כמה ממדינות המפרץ, תלויים בהתייחסותם של הפלסטינים להחלטות האחרונות של ארצות הברית וישראל. אם הסכסוך הישראלי-פלסטיני יחריף ויוביל להתמוטטות הרשות הפלסטינית או לפירוקה, אין כל ספק שתהליכי השלום והנורמליזציה יושפעו מכך. תגובתה של הרשות הפלסטינית להתרחשויות תלויה בזירה הבינלאומית. אם האיחוד האירופי ייענה לקריאתה של לוקסמבורג להכיר במדינה פלסטינית שנמצאת תחת כיבוש, הדבר יקל על הרשות וישמר את פתרון שתי המדינות כאופציה שרירה וקיימת. אחרת יעמדו בפני הפלסטינים שתי אפשרויות: האחת - להגביר את המאבק בישראל, אולי אף באמצעים אלימים, ולהתקרב לאיראן ובעלות בריתה. השנייה - לבחור בפתרון המדינה האחת, ולהתקומם במסגרת החוק וללא אלימות.

אבל הפלסטינים כבר נפרדו מזמן מפתרון שתי המדינות, ולכן לא סביר שהמצב יישאר כמות שהוא. הסכסוך הישראלי-פלסטיני עתיד להחריף ולעלות למדרגה מסוכנת יותר. פומפיאו טען שארצות הברית מחויבת לתהליך השלום ולמשא ומתן, ועל כך יש לשאול כעת: האם נותר תהליך שלום שניתן לשאת ולתת עליו?

עורייב אל־רנתאווי הוא פובליציסט וחוקר ירדני, מנהל מכון אל־קודס למחקרי מדיניות. המאמר המלא התפרסם באתר אל־חורה הליברלי. גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית", מיזם משותף למכון ון ליר ולמרכז אעלאם. מערבית: דולי ברוך