ד"ר מרטין וורת'ינגטון, מומחה מוביל לחקר השפה הבבלית מאוניברסיטת קיימברידג', טוען כי הכרך ה-11 בעלילות גילגמש (מהיצירות הספרותיות המוקדמות ביותר בתולדות האנושות, מתוארך בערך לשנת 2100 לפני הספירה) חושף את האמת מאחורי סיפור המבול ותיבת נוח. לדבריו, הטקסט מכיל משמעות כפולה שנועדה להטעות את בני האדם ולהבטיח להם שמטר של אוכל ירד משמים אם יסייעו לנוח לבנות את התיבה המפורסמת. לדבריו, האל הבבלי אאה היה הראשון בהיסטוריה שהשתמש ב"פייק ניוז" כדי להבטיח שנוח יסיים לבנות את התיבה שלו לפני המבול ההרסני.
הטקסט בעל המשמעות הכפולה נמצא חרוט על לוח משנת 700 לפני הספירה ועל אף שנוח מופיע בשם אחר בכתובים - אותנפישתים, מקובל לחשוב שמדובר בנוח המקראי ובסיפור המבול המפורסם. מיתוסים של סיפורי מבול נפוצים בעמים ובתרבויות שונות ורבות, בכל רחבי העולם. כמה מסיפורים אלו התגלו בממצאים ארכאולוגיים בני 3000 שנה ויותר. ישנם קווי דמיון בולטים בין סיפור המבול המקראי לכמה סיפורי מבול מאזורים סמוכים, בייחוד הסיפורים העתיקים ממסופוטמיה ונראה שהם הושפעו אלו מאלו בעת העתיקה.
כאמור, מקור קדום במיוחד לסיפור מבול מסופוטמי כלול בעלילות גילגמש, בלוח 11 מבין 12 לוחות שאוחסנו במוזיאון הבריטי. בעלילה זו ניכר דמיון לסיפור המקראי - כמו הספינה, המיקום הגאוגרפי (בקרבת הר אררט), הצלת הגיבור ובעלי החיים בחסדי האל, שליחת הציפורים (בהן יונה ועורב) לראות אם כלו המים וקרבן התודה המוקרב בסוף הסיפור.
אולם לצד הדמיון הבולט בין סיפורי המבול המסופוטמיים לסיפור המקראי, קיימים גם הבדלים רבים ביניהם. מעבר להבדל בשם של נוח ואותנפישתים, בבבל נקרא הכלי "ספינה גדולה" או "היכל" ולא "תיבה"; גם המידות והחלוקה הפנימית שונים; הספינה פחות גדולה; התיבה לא נחה על הרי אררט אלא דרומה מהם - על הר נציר. אותנפישתים שלח יונה, סנונית ואז עורב, והעורב הוא שלא שב; הבדל גדול נוסף הוא במשך זמנו של המבול - בעוד שלפי המקרא נמשך המבול שנה תמימה (מתוכם הגשם ירד במשך 40 יום, וכעבור 150 יום נעצרה התרבות המים), בסיפור הבבלי הוא נמשך שבעה ימים בלבד.
לדברי הד"ר, אל המים הבבלי, אאה, ידע על תכניתם של שאר האלים להמטיר מבול הרסני על הארץ והחליט להערים על בני האדם כדי שאלה יבנו תיבה שתציל אותם. לדבריו, האל פעל ממניעים אישיים ולא מדאגה לחיי אנוש, מאחר שחשש שיישאר מורעב ללא בני האדם שידאגו להאכיל אותו ואת שאר האלים. בטקסט החרוט בן ה-3,000 השנים כתובות 9 שורות העוסקות במסר שהעביר האל הבבלי לנוח. בתרגום פשוט של אחת השורות כתוב "עם שחר ירדו עוגות קוקו", אך ד"ר מרטין טוען שהכוונה האמיתית של המשפט הוא "עם שחר הוא ימטיר עליך שחור". שורה אחרת מבטיחה "הוא ימטיר עליך שפע", אך המשמעות האמיתית של המשפט הוא: "הוא ימטיר עליך בשפע".
ד"ר וורת'ינגטון הסביר לדיילי טלגרף: "אאה עבד על האנושות בכך שהפיץ פייק ניוז. הוא אמר לנוח הבבלי, המכונה אותנפישתים, להבטיח לאנשים שאוכל ירד מהשמים אם הם יסייעו לו בבניית התיבה. כשהתיבה תיבנה, הוא ומשפחתו יעלו על הסיפון וישרדו עם קבוצה של בעלי חיים, בזמן שכולם יטבעו. בימים ההם החלה כבר מניפולציה בידע ובשפה. זו אולי הדוגמה המוקדמת ביותר אי פעם לפייק ניוז". הוא הוסיף: "מה שאנשים לא הבינו זה שהמסר של אאה הוא טריקי: זו סדרה של מילים שאפשר להבין אותן באופן שונה לגמרי, כמו ההבדל בין 'גלידה' (אייס קרים) ל'צעקה' (איי סקרים) באנגלית. נראה שהמסר של אאה מבטיח גשם של אוכל, כשהמשמעות הנסתרת הזהירה למעשה מפני השיטפון".
ד"ר וורת'ינגטון טוען שאאה עשה כל שביכולתו כדי שהאנושות תשרוד ותוכל להמשיך להאכיל אותו ואת האלים האחרים: "אלים בבלים שורדים רק מכיוון שאנשים מאכילים אותם. אם האנושות הייתה נמחקת, האלים היו גוועים ברעב. זו הסיבה שהוא היה צריך לעבוד עליהם. האל תמרן בעזרת השפה והטעה אנשים לעשות כרצונו כי זה משרת את האינטרס האישי שלו. זו טכניקה שהאלים והפוליטיקאים משתמשים בה עד היום".