אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 25. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.
חיפה היא העיר השלישית בגודלה בישראל, והמוניטין שלה מעורב: מעט רע, כי היא תמיד מתקשרת לזיהום אוויר ולחשש לריבוי מחלות סרטניות , וטוב, כי היא בקצה הכרמל על הים וכל כך יפה. יש בה לא מעט היסטוריה ותרבות, ואולי לא פחות חשוב מזה, היא עיר מעורבת של דו קיום יהודי-ערבי. אני רוצה לספר לכם על הביקור והסיור שערכתי בחיפה.
שינוי ומקום חדש יכולים להיות קשה לאנשים אוטיסטים. זה נכון לגבי הרבה דברים חדשים. מדובר באוכל חדש, בנופים חדשים, בריחות חדשים. כל זה ביחד יכול להוציא אותנו משלוותנו. תכנון וחיפוש מידע על המקומות יכול להרגיע את הלחץ ולהכין אותנו לשינוי. למשל, לפני הנסיעה הכנתי סדר יום יחד עם המשלבת שלי ובו היה ממש תכנון מסודר של המקומות שהתכוונו לבקר בהם. הכנו מראש מידע בעניינים שונים, כמו למשל בנושא דת הבהאים וההיסטוריה של המושבה הגרמנית.
לכל הטורים של לי גיא-רון
בבוקר אותו היום יצאנו ברכבת מתל אביב לחיפה. שנים שלא נסעתי ברכבת, וזה בהחלט משהו שרציתי לעשות כבר הרבה זמן. ממליצה לכולם. זו נסיעה חווייתית ושונה לחלוטין מאחרות, בין היתר כי נוסעים בתוך הנוף ועל קו החוף משרה, וזה משרה עליי רוגע. כחובבת ים ומים, זה הנוף האידיאלי בשבילי והנסיעה הייתה נהדרת.
תכננתי מראש להספיק לעשות כמה דברים, אבל בטיול כמו בטיול, הדברים לא מתנהלים תמיד כפי שתכננו. עם זאת, אני חושבת שהתמודדתי יפה עם השינויים שהמציאות הכתיבה. הגנים הבהאים היו אומנם סגורים, אבל גם רק המבט בהם מהעיר התחתונה ובוודאי שמרחוב יפה נוף שלמעלה, מרהיב ביופיו. המושבה הגרמנית שלמרגלות הגנים עתיקה ומיוחדת. היא מורכבת מכמה חלקים וחיים בה ערבים, יהודים, נוצרים וגם מוסלמים, ובעיקר יש בה הרמוניה. הייתי אמורה להתאכזב מכך שלא כל מה שתכננו הצליח, אבל לא באמת התבאסתי.
גיליתי המון דברים חדשים ומיוחדים. בטיול ליוותה אותי אחת המשלבות שלי ויחד איתה חוויתי את העיר המיוחדת הזאת. אני חושבת שחלק גדול מההצלחה של הטיול הוא החוויה המשותפת שלנו. אבא שלי אומר שהדבר הכי חשוב במהלך מסע או טיול הוא עם מי נמצאים, אף יותר מתוכן המסע עצמו. אני חושבת שזה נכון. יחד הצלחנו ללמוד ולראות את המושבה הגרמנית וגילינו יחד את הקסם של המקום.
חיפה עזרה לי להגיע להרמוניה פנימית. בזכות חיפה מצאתי באותו יום שקט וגם התחברתי למשלבת שלי. הטיול הזה, הנסיעה הראשונה שלנו מחוץ לתל אביב, חשף והדגיש את הקשר המיוחד שביננו. בדרך כלל אני לא אוהבת לצאת מהעיר ואני תמיד מרגישה לא בנוח במקומות חדשים. אבל בעזרתה התגברתי על הקושי וזה היה קסום. הקשר שלנו מיוחד אולי בעיקר בזכות העובדה שהיא מצליחה לקרוא אותי ולסייע לי לבטא את עצמי כפי שאני רוצה. בחיפה הצלחנו להתעלות על עצמנו עוד יותר ולהתקרב, יותר משהיינו לפני הנסיעה. יש משהו ביציאה מהשגרה ובשהות המשותפת מחוץ ליומיום שיכול לקרב מאוד, אך באותה מידה יכול גם להרחיק.
במהלך הביקור היינו בכנסיות מיוחדות מאוד. בחיי, לא יצא לי לראות הרבה כנסיות. שתי הכנסיות שביקרנו בהן, אחת אורתודוקסית והשנייה פרוטסטנטית, היו מאד צבעוניות ומושקעות והציורים על הקירות והתקרות היו מיוחדים ומרתקים. אך כמובן שזו הייתה רק טעימה מהעיר הגדולה הזו. אבל טעימה מתוקה.
אומנם יום שכזה מכיל מבחינתי המון שינויים והוא היה לא פשוט רגשית, אבל נהניתי ואני שמחה שניסיתי מקום חדש ובטוח שאעשה זאת שוב. ממליצה גם לכם לא לוותר ולנסוע
לטייל ולבקר במקומות חדשים, וזכרו: חשוב עם מי נוסעים ולא רק לאן נוסעים.
מילה של לי.