את האחריות על חיסולו של בהאא אבו אל-עטא, מפקד הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי בצפון הרצועה (ובעצם ברצועת עזה כולה), יש להטיל על גורם אחד בלבד - חמאס. לכאורה, הארגון כלל לא היה מעורב בהתכתשות שבין הג'יהאד האסלאמי (אבו אל-עטא וחבריו) לבין ישראל. אולם התעלמותו החוזרת ונשנית של חמאס מהאזהרות הישראליות, על מעורבותו של אבו אל-עטא בירי רקטות ובתכנון פיגועים שונים, הסתיימה בתוצאה ידועה מראש. האיש שהפך בחודשים האחרונים לעושה הצרות הסדרתי ברצועה, חוסל יחד עם רעייתו בביתו שבשכונת שג'אעייה בתקיפה הישראלית.
החיסול, או מותו של האיש, היו רק שאלה של זמן. הכתובת הייתה על הקיר. האיש התגרה בישראל, בחמאס ובמצרים. הוא ניסה פעם אחר פעם להוציא פיגועים ובחלקם הצליח. הוא היה מעורב בתכנון פיגועים שאפתניים אפילו עוד יותר שרובם סוכלו, וזאת מלבד כמובן ירי הרקטות. ישראל פרסמה את תמונתו אך הדבר רק יצר מסביבו הילה של "גיבור" מקומי. הוא הוזמן לשיחות בקהיר אך לא שעה להבנות מול המצרים, על אף שהמודיעין המצרי שחרר מבתי הכלא במצרים עשרות פעילי ג'יהאד אסלאמי שיצאו מהרצועה לאימונים באיראן.
הוא אפילו לא קיבל פקודות מאיראן. לאיש הייתה אג'נדה משלו שנועדה לקדם את מעמדו בתוך הג'יהאד וגם לחזק את מעמדו של הארגון מול חמאס. אפשר לדמיין רק שבבתי הדפוס השונים ברצועת עזה כבר הייתה תמונתו של בהאא אבו אל-עטא מוכנה להדפסה על הפוסטרים עם הנוסח המוכר והידוע של "שהיד". חמאס ידע שהאיש הוא בן מוות בעצם התעלמותו ממעשיו, בעצם החלטתו של הארגון שלא לעצור אותו מלבצע שוב ושוב ירי של רקטות לעבר ישראל, גם במקרים שלא הייתה לכך שום הצדקה או סיבה. ישראל הפצירה באופן עקיף וישיר בחמאס לעשות זאת - באמצעות פרסומים בכלי התקשורת השונים או דרך מסרים שהועברו על ידי המודיעין המצרי והמתווכים הבינלאומיים השונים. אך הנחת העבודה של חמאס והעומד בראשו, יחיא סינוואר, הייתה כי ישראל בתקופה הנוכחית, חוששת כל כך מהסלמה שהיא תימנע מפגיעה באיש. לחמאס היה נוח להתעלם מפעולותיו מאחר שהארגון לא רצה להצטייר כמי שפועל נגד "ההתנגדות", או נגד המתחרה המרכזי של חמאס ברצועה- קרי הג'יהאד האסלאמי.
אלא שכעת מגיעה הדילמה האמיתית של חמאס ועמה המחיר שעליו לשלם על אותה התעלמות. השורה התחתונה מצד חמאס ברורה: הוא אינו רוצה בהסלמה רבתי לנוכח המצב המשתנה ברצועה: השיפור בחשמל, פתיחת מעבר רפיח לכניסה מסיבית של סחורות ממצרים, ותדמיתו במתחזקת בציבור הפלסטיני אל מול זו הנחלשת של הפתח. חמאס הצליח בשורה של הפגנות ובחיכוכים על הגדר, להביא לתוצאות בפועל, במקום שבו הרשות הפלסטינית נכשלת שוב ושוב. הבעיה שהג'יהאד האסלאמי רוצה להגיב - לא רק על החיסול בעזה אלא גם על הפעולה בדמשק, שבסוריה מייחסים לישראל, הפגיעה בביתו של בכיר אחר בג'יהאד האסלאמי, אכרם אל-ע'גורי שבמהלכה נהרג בנו של הבכיר. אם חמאס יבקש לעצור את הג'יהאד האסלאמי כבר עכשיו, עוד לפני שהזירה כולה מתלקחת, הוא יואשם בשיתוף פעולה עם ישראל. מנגד אם יאפשר לג'יהאד להשתולל עם ירי מסיבי מדי, הרי שהדבר עוד עלול להוביל את ישראל לתגובה קשה עוד יותר שתגרור גם את חמאס לתגובה קשה לא פחות ודי במהירות חמאס וישראל ימצאו עצמם בפתחה של מערכה קשה נוסח זו של קיץ 2014.
ירי הרקטות הבוקר על גוש דן אינו סימן חיובי כמובן ומעיד על כך שכרגע לפחות בחמאס משחררים את הרסן ומאפשרים לג'יהאד להשתולל. השאלה מתי חמאס ישכיל לעצור. ניתן לשער שבשעות הקרובות כבר יתחילו המתווכים המסורתיים - שליח האו"ם מלדנוב, הקטארי אל-עמאדי וכמובן המודיעין המצרי במלאכת התיווך וניסיונות ההרגעה ובחמאס יהיה מבוגר אחראי שיידע לעצור את ההסלמה. אולם באירועים מסוג זה ניתן לראות מה נקודת הכניסה, פחות ברור מתי ואיך תבוא תגיע נקודת הסיום.