פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ג'ונסון חצה מכשול משמעותי, אך המשימה האמתית עוד לפניו

      ראש ממשלת בריטניה רשם הישג עם הקדמת הבחירות כפי שרצה, אך זה לא מבטיח לו רוב שיצביע בעד הסכם הברקזיט שגיבש. ג'ונסון קיבל את החירות שבה חפץ, אך התוצאה יכולה להיות שונה משתכנן, כשמולו עומד קורבין ומתנגדי הפרישה מהאיחוד

      ג'ונסון חצה מכשול משמעותי, אך המשימה האמתית עוד לפניו
      צילום: רויטרס, עריכה: שאול אדם

      הפארסה המביכה הנקראת ברקזיט, זו המוציאה מהאנגלים ומאירופה כולה יצירתיות מרשימה בתחום ה"ממים" ברשתות החברתיות, ומעורכי עיתונים כותרות שונות ומשונות נמשכת. כעת, בניסיון מחודש לפתור את הפלונטר הפוליטי, בריטניה הולכת לבחירות שוב, בפעם רביעית תוך חמש שנים. לא משהו שהיינו רגילים אליו מהממלכה המאוחדת, זו שגאוותה על המסורת של יציבות פוליטית, המתעקשת שלא לערוך בחירות בחורף, ודאי לא ימים ספורים לפני חג המולד.

      קל מדי ללעוג לסיפור הברקזיט ואכן קיימים הרבה דברים נלעגים בסיפור הזה, מראשיתו ועד סופו, בהנחה שהסוף הזה יגיע. ואולם, אתמול הצליח ראש הממשלה בוריס ג'ונסון לחצות מכשול משמעותי, תוך שהוא מתקדם אל יעדו - הוצאת בריטניה מהאיחוד האירופי, בהסכמה או בלעדיה. לשם כך הוא חייב לנצח קודם לכן בבחירות, וזה לא מובן מאליו.

      מהרגע שבו מונה, ולא נבחר, ג'ונסון לראש ממשלה, הוא רצה בחירות, אך מפלגת האופוזיציה הראשית, הלייבור, סירבו. לכאורה מוזר. הרי לא האופוזיציה היא זו שצריכה לייחל להזדמנות להפיל את הממשלה ולקבל הזדמנות להציג את עמדותיה לפני העם? אז זהו, שעמדותיה אינן ברורות. וזה בלשון המעטה.

      ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון, לונדון, 29 באוקטובר 2019 (רויטרס)
      השיג הסכם טוב יותר משל מיי. ג'ונסון, אתמול (צילום: רויטרס)

      מה בעצם חושבת מפלגת הלייבור על הברקזיט, הנחשב לנושא המרכזי, ובעצם היחיד, בפוליטיקה הבריטית זה חמש שנים, עדיין לא ברור. אפילו כשהשמרנים נמצאים בשפל היסטורי מבחינת מעמדם בציבור, כששני ראשי ממשלה התפטרו בחרפה בגלל הברקזיט - שכולו פיאסקו שמרני - וראש ממשלה שלישי ערך טיהור במפלגה ונכשל פעם אחר פעם במאמציו להוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי עד 31 באוקטובר, כפי שהתחייב - אפילו אז הלייבור היסס.

      באופן רשמי, הלייבור חשש שאם יסכימו לבחירות מוקדמות אז השמרנים ינצלו את ההזדמנות ויערכו את הבחירות רק אחרי שייצאו, אפילו בלי הסכם, מהאיחוד. הלייבור הסכימו אמש לבחירות כי האופציה הזו איננה עוד: הברקזיט יקרה לכל המוקדם עוד שלושה חודשים.

      עם זאת, יש סיבה נוספת ושמה ג'רמי קורבין הלא אהוד. אין לזלזל בו - הוא קמפיינר מעולה, יש לו בסיס תומכים נאמן עד קנאות, וכישלון הברקזיט בידי השמרנים תרם לו לרוח גבית. ועדיין הלייבור, או ליתר דיוק הלייבור בהנהגת קורבין, לא מצליחים על פי הסקרים להפיל את השמרנים.

      יו"ר האופוזיציה בבריטניה ג'רמי קורבין - ה-29 לאוקטובר 2019 (רויטרס)
      בסיס תומכים נאמן עד קנאות. קורבין (צילום: רויטרס)

      זה כמובן לא אומר שהשמרנים ינצחו. ג'ונסון מקווה להשיג רוב מוחלט בפרלמנט. כך בדיוק קיוותה תרזה מיי כשהלכה לבחירות בזק. אז רצתה להגדיל את הרוב שהיה לשמרנים בפרלמנט, אך הצליחה לאבד אותו ולהיות תלויה בשותפה קואליציונית - המפלגה מצפון אירלנד. אין שום ודאות שג'ונסון יצליח להשיג רוב מוחלט. כי מאז הבחירות הקודמות התחזקה המפלגה הליברל דמוקרטית, ובה עריקים מהשמרנים - וגם מהלייבור - והיא המפלגה היחידה המצהירה בגלוי על התנגדותה הנחרצת לברקזיט.

      כמו כן, בזירה נמצא כתמיד גם נייג'ל פאראג', התומך בברקזיט בכל מחיר. הוא בעצם מעוניין בברקזיט בלא הסכם, שלדעתו רק יכבול את בריטניה לאיחוד האירופי גם אחרי צאתה. מפלגתו, מפלגת ברקזיט, השיגה הישגים נאים בבחירות לפרלמנט האירופי, ובהחלט יכולה לגזול קולות מהשמרנים. בנוסף אליו, מתמודדת המפלגה הסקוטית, השואפת לסקוטלנד עצמאית, והמפלגה הצפון אירית, החוששת מהסכם שינתק בפועל את צפון אירלנד מבריטניה בתוך כמה שנים.

      אין שום ודאות שאפילו ניצחון בבחירות, אפילו תוך השגת רוב מוחלט, יביא לאיזה שינוי במצב. הרי למיי היה רוב, לג'ונסון יש רוב, שניהם עם תמיכת הצפון-אירים, ועדיין מיי הושפלה שוב ושוב, וג'ונסון גם, כששמרנים הצביעו נגד ההסכמים עם בריסל. הפרלמנט הבריטי הצביע שוב ושוב נגד כל הסכם שהושג - וגם נגד יציאה בלי הסכם. בקיצור, הפרלמנט הסכים על ברקזיט, אבל התנגד לכל יישום מעשי שלו. ואין שום ערובה שזה ישתנה.

      שיטת הבחירות תשחק תפקיד מרכזי

      מה בכל זאת יכול להביא לתקווה בגזרת הפרישה הבריטית מאירופה? ראשית ג'ונסון, כמו קורבין, הוא קמפיינר מעולה. הוא כריזמטי, רהוט, אולי היחיד היכול להציל את השמרנים מהבור שכרו לעצמם. שנית, הוא אכן הצליח להשיג מהאיחוד האירופי הסכם טוב יותר מאשר ההסכם שהביאה מיי. ושלישית, אולי תחושת העייפות והמיאוס תשחק תפקיד. האיחוד האירופי מאיים כל פעם שזו ההארכה האחרונה. מצד שני הם גם אומרים שבריטניה יכולה למשוך את הודעתה על יציאה מהאיחוד האירופי בכל רגע שתרצה. הבריטים מבולבלים, האירופים מבולבלים - וייתכן שג'ונסון אכן יקבל מנדט, ראשית בקלפי, ואז יסיים את הפרשה הזו בפרלמנט אחת ולתמיד.

      כל זה כמובן לא בטוח. וכאן משחקת שיטת הבחירות תפקיד משמעותי: השיטה הבריטית היא "המנצח לוקח הכל", בסיבוב אחד. כלומר, אם יש במחוז בחירה עשרה מועמדים, ואחד מהם קיבל לדוגמא 12% מהקולות, וכל אחד משאר המועמדים קיבלו 11%, זה שקיבל 12% מנצח, אף ש-88% הצביעו נגדו.

      המשמעות היא שמיליוני קולות הולכים לאיבוד. כך קרה למשל למפלגתו של פאראג', עבורה הצביעו מיליונים. עם זאת, המפלגה גמרה בכל מחוז שנייה, שלישית וכך הלאה, וההישג לא תורגם ולו לחבר פרלמנט אחד. ייתכן מאד שהליברל-דמוקרטים יביאו מיליונים לקלפיות, אך התוצאה תהיה דומה.

      ישראל מאוד חוששת מעלייתו של קורבין לשלטון. כך גם יהדות בריטניה, החוזה באנטישמיות שפשטה במפלגת הלייבור. גם מקרון, מרקל ושאר מנהיגי אירופה לא בדיוק מתלהבים מקורבין, גם אם בעתיד לא יצטרכו לחשוש מווטו בריטי באיחוד האירופי. ג'ונסון, בלתי צפוי גם הוא, לפחות חבר במפלגה החולקת איתם עקרונות, לכאורה.

      ראש הממשלה הצליח להביא הסכם טוב יותר ממיי, ולבסוף גם להביא בחירות מוקדמות. לא שישראל היא בהכרח מקור ללכת אליו לתקדימים פוליטיים, אבל ג'ונסון אולי צריך לעיין בתולדות מה שנכנס להיסטוריה הפוליטית שלנו בתור "התרגיל המבריק". מספיק שיתייעץ עם קודמתו בתפקיד שהצליחה להעביר את ההחלטה על בחירות בזק, כדי לדעת שההישג אתמול אינו שווה דבר כשלעצמו. הוא אינו המטרה, הוא האמצעי להשגת המטרה - רוב בפרלמנט, ואז רוב בהצבעה על הברקזיט. ג'ונסון קיבל את החירות שרצה בה, אבל התוצאה יכולה להיות שונה מאד ממה שתכנן.


      "וְשׁוּב אֶל הַפִּרְצָה, רֵעִים, כֵּן, שׁוּב,
      אוֹ הַחוֹמָה תִּמְלאָ בְּגוּפוֹתֵינוּ.
      בְּעֵת שָׁלוֹם יאֶָה לכְלָ אָדָם
      לנִהְֹג בִּמְתִינוּת וְשֵׁפֶל רוּחַ;
      אֲבָל בְּהִשָּׁמַע תְּרוּעַת הַקְּרָב,
      אָז יסְִתָּעֵר לפְִעֹל כְּמוֹ נמֵָר"

      זהו אחד הנאומים הידועים ביותר בשפה האנגלית, נאומו של הנרי החמישי לפני קרב אז'נקור, כפי שכתב אותו ויליאם שייקספיר. מאות שנים לאחר הגבורה בשדה הקרב, יורשו של המלך כמנהיג בריטניה, יכול היה לנאום בפרלמנט נאום דומה:

      "ושוב אל הקלפי, רעים, כן, שוב,
      או הברקזיט לא יתרחש"

      מפגינים בעד ברקזיט בלונדון, 29 באוקטובר 2019 (AP)
      הממלכה מפולגת. מפגינים בעד ברקזיט, אתמול (צילום: אי-פי)