געגועים לשלטון נקי - געגועים לימי נתניהו

ככל שהולכת ומעמיקה החקירה בפרשת הבחירות בליכוד צפות ועולות שלוש עובדות שאינן לרוחה של התקשורת. ראשית, אם היו אי סדרים בליכוד, אלה לא התחילו במרכז או בבחירות לרשימה לכנסת. שנית, החשדות והחששות בדבר חדירתם של גורמים לא רצויים ונורמות לא ראויות, סובבים רובם דווקא סביב המחנה שנחלש בבחירות לרשימה. כפועל יוצא מכך, עובדה שלישית היא שאם היו שחיתויות, אלה לא השפיעו הרבה על המרכז, או אם הם השפיעו, פירוש הדבר הוא שבהעדרם היתה נבחרת רשימה עוד יותר ימנית ויותר נאמנה לנתניהו.

למורת רוחה הגדולה של התקשורת, שהשכילה להעלות את הפרשייה לראש סדר היום הלאומי, נתניהו עולה מתוכה צח כשלג. אין, כך נדמה לי, כל סיכוי קלוש לקשור גורמים בעלי "עבר" למקורבי נתניהו. מה שבטוח, אנשים כמו משה ארנס, מאיר שטרית ואביב בושינסקי, אינם מתרועעים עם שלומי עוז או מוסא אלפרון. לא שחברות עם אלה היא עבירה פלילית. גם חדירתם לפוליטיקה, שאולי איננה בדיוק "בון טון", אינה אסורה בשום חוק. אבל התעקשותה של התקשורת להצביע על כך שיש בליכוד מי שכן התרועע עמם, עשויה בהחלט לשפוך אור על נסיבות כישלונו של נתניהו בבחירות לראשות המפלגה. צדיקים, אמרו כבר חז"ל, מלאכתם נעשית בידי אחרים. נמצא שהתקשורת ביקשה לקלל את מחנה נתניהו ומצאה עצמה מברכת אותו.

ראשית המעשה בבחירות המקדימות לראשות הליכוד. נתניהו, שסחף רק חצי שנה קודם לכן את המרכז בענין המדינה הפלסטינית, ושעד לפני כמה חודשים הצטייר בליכוד כמי שיכול לנצח בפריימריז באמצעות שיגור פקס על מועמדותו מאמריקה, הפסיד בגדול, ולקול מקהלת קוראי בוז לעברו. כמה חודשים בפוליטיקה הם הרבה מאד זמן, וזה היה חלק מן ההסבר למפלתו. הסברים אחרים נגעו לקמפיין כושל, ולקושי לגבור על ראש ממשלה מכהן. נוספה לכך תקוותה הנוגדת כל מציאות של העיתונות, לפיה העם, ובכלל זה הליכוד, נע שמאלה. על רקע זה, קולם של מקורבי נתניהו לא נשמע. איש לא הציע אז לחקור את ההתפקדות ההמונית לליכוד, את האמצעים שננקטו בה, או את סוג האנשים שחדרו לשורות התנועה, גם לא את חלקו של 'צוות בטחון' בפרשה.

עם תבוסתו של נתניהו, נהגה התקשורת כשיכורת ניצחון. יצור מהחלל שהיה נוחת כאן בסוף נובמבר היה משתכנע שכל אנשיה הם מצביעי שרון אדוקים. העיקר, נשמו כולם לרווחה, שביבי הפסיד, וכל השאר כנראה לא היה ראוי לדיווח.

הבחירות לרשימה שינו את יחסה של התקשורת לליכוד. נמצא שצדק ותקינות הממשל נקבעים כאן ביחס למידת האהדה שרוחשת התקשורת לדין הבוחר. כשנבחרה רשימה שאינה מוצאת חן, כזו שהפריכה תזות על תזוזות שמאלה ונטישת נתניהו, מיד החלו לצוץ ידיעות שהן בעלות חשיבות בעיקר עבור מי שהוא בור בפוליטיקה או למי שחושב שהעם הוא כזה. מי שהוא קצת יותר מתוחכם מבין ששום מעשה פלילי לא הוכח, גם לא מעשה החורג מן הנורמה במפלגות אחרות ובדמוקרטיות שכנות. יש מי שרוצה להסיט את תשומת ליבנו מהכרעה בענייני בטחון, עתיד המדינה והארץ, אל הידיעה המרעישה לפיה נעמי בלומנטל נתנה המחאות נדיבות בשמחות, ואולי גם דאגה ללינת לילה במלון למספר מצביעים מן הצפון. העובדה שמצנע מציע מו"מ עם ערפאת ונסיגה ללא תנאי תחת אש הטרור, מתגמדת לחלוטין לעומת ידיעה שכזו. וכיצד תוכל השאלה: מה יציע מצנע לפלסטינים שלא הציע להם ברק (אולי את זכות השיבה?) להתחרות עם שאלה בוערת כגון מיהם חבריו של עומרי שרון?

מי שמבין שהפוליטיקה היא זירת מאבק כוחני, שכלליה שונים מהמקובל במוסר הפרטי, יודע שבהתנהלות הליכוד אין כל חידוש או ייחוד. ואם נחפש "ספין" תקשורתי שמטרתו להסיט מעניינים חשובים, נמצא אותו בדיווחים אודות "שחיתויות" בליכוד יותר מאשר בעיסוק המוגבר במלחמה הקרבה. ועוד אזהרה אחרונה לתקשורת: מי שמבקש להחליש את הליכוד על-ידי חשיפת פרשות "סנסציוניות" אודות בניו של שרון, עלול עוד למצוא את נתניהו כראש ממשלה. ראו הוזהרתם!