להיחשף ולהכניס אנשים: הארעיות של הסוכה מלמדת אותנו לסמוך על אחרים

אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 25. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.

באופן טבעי אתייחס השבוע למשמעות של חג סוכות. סוכות הוא חג שעוסק בעיקר בשני עניינים: הבית והכנסת האורחים. אולי גם בהסתפקות במועט, בעיקר במצבים ארעיים. כמובן שכרגיל, כבר הערב, אצלי במשפחה, אנחנו מארחים לא מעט חברים ובני משפחה. הסוכה היא למעשה דירה ארעית. לפי התורה, יש לשבת בה כסמל לאמונה באל. בפרשנות מסוימת, זה גם מעין סמל לנתינת אמון.

ייתכן שיש משהו בנתינת האמון הזאת, שיכול לסמל גם משהו מעבר לזה בהתייחס למהות החיים. יש משהו במתן אמון שהוא לא באמת נוח מספיק. כשאנחנו רוצים לתת אמון במישהו, אנחנו נחשפים בפניו ומראים לו את החולשות שלנו, את אלה שבדרך כלל אנחנו לא מראים לאחרים. זה רעיון יפה שאנחנו צריכים למצוא דרך ליישם אותו ולחשוב על הדרך שבה נוכל להשקיע בלסמוך האחד על השני. עדיין, זה צריך להיעשות במאמץ משותף שלנו, כי אחרת לא נוכל כחברה ליישם את הרעיון הזה, ולא רק בחגים. כדי שזה יקרה, עלינו להקים מערכת של חינוך איכותי, כדי שנוכל לסמוך כמה שיותר על הדורות הבאים, שינהיגו קודים של התנהגות יפה בין הבריות.

מצד שני הרעיון השני של סוכות הוא האירוח, יש משהו מאוד ישראלי בלארח אנשים אצלך בבית. התכונה הזו, הנוהג המקובל הזה, הוא חלק מהיותנו עם חם. עם לבבי. עם פתוח וחברתי. אני מבינה שברוב המדינות, למשל באירופה המערבית, זה ממש לא כך. אני אישית אוהבת מאוד כשאנשים באים אלינו הביתה. אירוע כזה נותן לי סוג של תחושה מיוחדת. אני שמחה מאוד שאני גרה בבית פתוח וחם כמו שלנו. מבחינתי, תמיד ממש מרגש כשבאים אלינו. יש משהו בלארח אנשים, חברים ובני משפחה, בעיקר כאלה שבאים מרחוק, שגורם לי לאהוב יותר את המשפחה שלי.

בישראל סוכות הוא חג משפחתי מאוד, הנמשך על פני שבוע ימים. כשהייתי קטנה, היינו מנצלים את החופש הארוך יחסית הזה לבלות בכול מיני מקומות ביחד כמשפחה. אני אוהבת את החג הזה גם מפני שהוא גורם לי לחשוב על בני המשפחה שלי ועל תחושת הביתיות שהם גורמים לי לחוש. חשוב לי לומר שעבורי אולי אין דבר יותר טוב מזה. תחושת השייכות שיש לי היא לא מובנת מאליה. יש המון אנשים שחשים שהם לא שייכים.

כאן גם אולי באה לידי ביטוי אחת המשמעויות החשובות של החג, בעיני. כל חג, ובוודאי שחג סוכות, גורם לנו לחשוב על כול בני האדם, באשר הם, ועל איך שאנחנו יכולים לעזור ולסייע לאילו מביניהם שצריכים אותנו, שזקוקים לנו ממש. ימי החגים מזכירים לנו איך להיות בני אדם טובים יותר גם בימים רגילים.

אני "שונה", ולכן אני חושבת שאני יכולה להבין את המצוקה של האנשים הנזקקים ואת דברים שאליהם הם משתוקקים. אני חושבת שאני מבינה את הרצונות שלהם כבני אדם. את הרצון הבסיסי להיות שייך. חשוב לי במיוחד שכל אדם כזה ירצה להשתדל להרגיש חלק מהסביבה בה הוא חי. זה הבסיס לאנושיות שלנו, וחשוב מאוד שנשמור על העיקרון החשוב הזה, כי הוא זה שמייחד אותנו משאר בעלי החיים. אני מתכוונת למושג החברות והערבות ההדדית בין אנשים. זה אחד האפיונים המרכזיים, שהופך אותנו לבני אדם, אותנו ביחד לאנושות.

אני מבקשת לראות בכל אחד ואחת מכם אנשים שיש להם הכוח לשנות את מה שקורה בחברה שלנו, במדינה שלנו. אתם יכולים להיות סבלניים יותר ופחות עוינים האחד לשני. עזבו מה זה יגרום לאחרים להרגיש, חשבו מה זה יתרום לתחושה שלכם. היא תהיה נהדרת וזה שווה מאוד. מילה של לי.