ראש ממשלת אתיופיה זכה בצדק בנובל לשלום, אך עליו ללמוד לקח מההיסטוריה

הבחירה בזוכה פרס נובל לשלום השנה הייתה ראויה. יסלחו לי כל אוהדי ומעריצי גרטה, הנערה שהפכה לפנים ולסמל של מחאת האקלים והמאבק נגד ההתחממות הגלובלית ושימור כדור הארץ - מחאת אקלים אינה עשיית שלום.

הפרס לא ניתן לשם עשיית מעשה טוב כלשהו למען העולם, אלא לעשיית שלום, ועל כן יש סימני שאלה מוצדקים לגבי זכייתו של אל גור. הוא גם לא אמור להיות עבור כוונות טובות, בטרם בוצע ולו מעשה אחד למען השלום פרט לנאום מליצי - ועל כן הכוכבית הגדולה המלווה את פרס נובל לשלום שהוענק לברק אובמה. הוא גם לא אמור להיות פרס הניתן לארגונים בינלאומיים שמטרותיהם טובות, אבל הם בלתי אפקטיביים לחלוטין.

על כן, מתן הפרס לראש ממשלת אתיופיה, אביי אחמד מוצדקת. האיש חתום על הסכם שלום היסטורי ופורץ דרך, הגם שבעייתי. יש שאלה נוספת באשר לזכייתו של ראש ממשלת אתיופיה בפרס. מלחמה יכולה להתחיל כשצד אחד רוצה בה, אך לשלום צריך שני צדדים. ואם מנהיג אתיופיה מקבל פרס נובל בראש ובראשונה עבור הסכם השלום עם אריתריאה, מדוע נפקד מקומו של איסאייס אפוורקי, נשיא אריתריאה, החתום עם אביי על אותו הסכם שלום?

הסיבה ברורה למרות שהיא לא מצוטטת, כי דיוני ועדות הפרס ורשימת מאות המועמדים חסויים. עם זאת, ניתן להעריך שהסיבה שמקומו של אפוורקי נפקד היא כי אריתריאה היא דיקטטורה. צפון קוריאה של אפריקה, היא מכונה. אפוורקי, לשעבר מנהיג המחתרת לשחרור אריתריאה הצליח במשימתו הראשונית - אריתריאה נפרדה מאתיופיה - ומאז, ומדובר על יותר מ-25 שנה, הוא הנשיא הראשון - והיחיד - של ארצו. אז החתימה על הסכם השלום לא לגמרי מכשירה אותו. זה בעייתי משום שהפרס מחולק על עשיית שלום, ועל הסכם השלום חתומים שני צדדים, שכל אחד מהם ויתר, אבל מתן הפרס היוקרתי בעולם לרודן היה בעייתי לוועדה באוסלו.

יש לכך תקדים. נשיא קולומביה לשעבר חואן מנואל סנטוס קיבל ב-2016 פרס נובל לשלום על הסכם השלום פורץ הדרך עם מחתרת FARC, ארגון הגרילה שנלחם נגד ממשלת קולומביה בג'ונגלים עשרות שנים והניח את נשקו. עם זאת, מעללי הארגון, בין היתר חטיפת אנשים וסחר בסמים, היו קצת יותר מדי עבור המחליטים באוסלו.

עם זאת, בבירת נורבגיה לא תמיד היו כה אנינים. יאסר ערפאת הוא חתן פרס נובל לשלום, וגם בהסכם השלום בצפון אירלנד קיבלו פרסם עושי השלום משני הצדדים - אם כי השתדלו מאוד שלא יהיו אלה אנשים עם דם על הידיים.

הציפייה היתה שאביי יקבל את הפרס כבר בשנה שעברה, מיד אחרי חתימת הסכם השלום הבאמת דרמטי בין שתי המדינות שהיו פעם מדינה אחת, שהתפצלה בשלום - ומיד חלקיה החלו במלחמה ביניהם. למרות זאת, יש הבדל בין הסכם שלום לבין שלום. הסכם השלום מקרטע בשטח. אמנם אין ממש מלחמה, אבל קשה לאמר שהשלום מלבלב בין אתיופיה ואריתריאה.

אביי מקבל את הפרס גם, ועדת הפרס מדגישה, על הישגיו המשמעותיים בתוך אתיופיה. מאז היה לראש ממשלה הוא מוביל שורת רפורמות בנחישות, ומבחינת קצב האירועים ושינוי דרכי עולם ניתן להשוות אותו למנהיג ברית המועצות האחרון מיכאיל גורבצ'וב או אולי ליורש העצר הסעודי מוחמד בין סלמאן. כאן מילת התראה מההיסטוריה ומההווה - גורבצ'וב רצה לשקם את ברית המועצות, אבל המבנה היה רקוב. הרפורמות שלו האיצו את ההתרסקות. בין סלמאן מזגזג בערב הסעודית, נוקט שורת פעולות המכעיסות מאוד שורת אינטרסים משמעותיים - השמרנים הדתיים, גורמים בבית המלוכה הענף, גורמים כלכליים, את בעלות בריתו הסוניות - וייתכן מאוד שבכל התזזית שלו הוא מאיץ את נפילתו של בית סעוד.

הוא נקט שורת פעולות דרמטיות כמו שילוב נשים, שחרור אסירים פוליטיים, שיפור מצב הדמוקרטיה, ערך רפורמות חוקתיות ותיווך בין הצדדים הנצים בסודאן. למרות שורה של הישגים, מצב הביטחון הפנימי בכי רע באתיופיה. ניסיון להתנקש בחייו כמעט הצליח, ואחד הפרוייקטים החשובים לעתידה של אתיופיה, הסכר הגדול על נהר הנילוס, עלול לחולל קטסטרופה אקולוגית, מלחמה אזורית על מים או שתי הרעות כאחד.

לפרס יש משמעות גלובלית. גם בשנה שעברה ניתן מחצית מהפרס לאפריקני אחרי שבמרבית שנות קיומו של פרס נובל לשלום הוא ניתן לאנשים לבנים ולארגונים שנוסדו בידי האדם הלבן - האירופי או האמריקני - האו"ם, הצלב האדום, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. מתן הפרס לאנשים המייצגים יבשת שבעתיד הלא רחוק תמנה שליש מהאנושות, המתמודדת עם בעיות ענק, היא סימן מעודד ואות לבגרות מצד הועדה.

היינו שמחים להיות בעולם שבו מתן הפרס אינו נחוץ, כי אין עוד מלחמות שאחריהן יבוא הסכם השלום. אנחנו עדיין לא בעולם הזה. גם אין פרס לאלה שהנהיגו מלחמות צודקות, שבלמו רשע בכוח - כי לעתים זו הדרך היחידה לבלום רשע. אדולף היטלר, אם ניקח את הדוגמה המובנת מאליה, לא נעצר בשאיפתו להקים את הרייך בן אלף השנים כי פנו לרגשותיו. הוא נעצר בשאיפותיו המגלומניות והרצחניות כי בריטניה, ליתר דיוק ווינסטון צ'רצ'יל, סירבה להיכנע או לחתום על הסכם שלום שהיה מהווה כניעה דה פקטו. על כך לא מעניקים פרס נובל לשלום אלא רק אות הצטיינות משר ההיסטוריה. לעתים השניים נפגשים.

הסכם השלום בין אתיופיה ואריתריאה טרי ובעייתי. הוא עדיין יותר הסכם מאשר שלום, אבל הכיוון ברור - המתווה קיים. נקווה ששתי המדינות, שני האישים ימשיכו לצעוד בדרך זו, ואולי יהוו דוגמה לאחרים לסיום הסכסוכים הרבים, המדממים, העצובים, הבלתי ידועים, הקטלניים של אפריקה בפרט ושל העולם בכלל.