אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 24. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.
ראש השנה כאן, השנה החדשה בפתח. כמו הרבה אנשי תקשורת אחרים, גם אני חושבת על "אירוע השנה" או "איש השנה" שלי. אלא שלי חשוב דווקא לבחור את "אשת השנה" שלי של השנה שחלפה וזו שאולי גם תסמן משהו לקראת השנה החדשה, שמתחילה ממש היום.
"אשת השנה" שלי היא אינה פוליטיקאית ואינה סלבריטאית. "אשת השנה" שלי היא תמר אריאל. נווטת קרב, שנולדה והתחנכה בבית דתי ומצאה את מותה הטרגי בסופת שלגים בנפאל. היא הייתה הנווטת הדתיה הראשונה בחיל האוויר שלנו והייתה לחלוצה בתחומה. היא גם הייתה שונה מאחרים, בעיקר משום שכאישה למדה ועסקה במקצוע שנחשב גברי מאוד ובסביבה מאוד גברית, מה שלא הפריע לה להצליח.
תמר הייתה חלוצה בתחומה, גם ואולי בעיקר משום שפתחה צוהר לבנות דתיות והוכיחה להן שהן יכולות לשרת את המדינה גם מעבר לשירות הלאומי, כמו שאולי מצופה מהן בסביבתן. בוודאי שהיא בחרה בדרך רחוקה מאוד מזו שבוחרות בה הבנות שמבקשות פטור מהשירות בצה"ל.
אולי בחרתי בתמר, גם משום שהיא מזכירה לי, במובן מסוים, את עצמי. אולי לא צריכה להעיד על עצמי, אבל בכל זאת גם אני שונה מאוד מאחרים ומרגישה חלוצה בתחומי. אין ולא הייתה עד כה בישראל נווטת דתייה בחיל האוויר, פרט לתמר, ואין בישראל עד עתה אוטיסטית ללא קול, הפעילה באתר חדשותי מוביל ומשמיעה בו את קולה. אני באמת מרגישה שאני חלוצה בתחומי. אני לא חושבת שאני אמיצה כמו תמר, אבל אני חושבת שיש בי משהו אחר, משהו שונה ובולט.
נסיבות מותה של תמר היו טראגיות, אך גם במותה היא הצליחה לבטא את הגבורה המדהימה שהייתה טמונה בה, ואולי במיוחד שם. חברתה סיפרה עלייה, שגם בתנאים הקשים והבלתי אפשריים של הציקלון האיום, הצליחה תמר למצוא כוחות לעזור לאחרים. היא שכבה בגופה על חברתה על מנת לחמם אותה, פעלה כמנהיגה, הובילה את ניסיונות החילוץ וסייעה בפילוס שלגים רק כדי שהאחרים יוכלו לעבור ולהציל את חייהם.
כפי שהתגלה לאחר מותה, תמר התנהלה בצורה מרשימה שבאה על חשבון חייה שלה. אני לא יודעת איך היא הצליחה לעשות זאת, אבל היא בהחלט הצליחה להציב דוגמא במעשיה. סיפורה הוא סיפור על גבורה של אדם ששם את החשיבות של השמירה על חייהם של אחרים, לפני הדאגה לעצמו. היא פעלה במצב חירום קשה, כשחייה שלה נמצאים כל העת בסכנה ודאית וממשית.
היא הקריבה את חייה, בזמן שאולי יכלה להיות פאסיבית ואולי להינצל, לחזור הביתה ולהמשיך לחיות את חייה המוצלחים והמיוחדים. להיות מוצלחת ומאושרת, כפי שהייתה, ולהמשיך ליהנות מן העולם, על הקרקע ובשחקים, ולעשות בו טוב. גיבורה אמיתית.
תמר אריאל בעיניי היא אחת הנשים שמייצגות יותר מכולם את הערכים של המדינה שלנו, את הערכים שעליהם אני חושבת שנבנתה המדינה הזאת ואת הערכים שעליהם היא צריכה להמשיך להיות מושתתת. אני מאמינה שעלינו לראות בתמר דוגמא לאדם שחותר למצוינות ובוחר בערכים, בנחישות.
ערכים ישראליים
תמר לא ויתרה בזמנים של קשיים והעמידה את העקרונות הנכונים לנגד עיניה. משהו שאנו יכולים ללמוד גם ביחסים שלנו עם עצמנו וגם ביחסים שלנו עם החברה בה אנו חיים. אני חושבת שהדוגמא שהיא מהווה, מבטאת גם את הערך המוסף של מה שהיינו רוצים שהמדינה שלנו תהיה מורכבת ממנו ושעל פיו היינו רוצים לחנך את הילדים שלנו. אני לא מדברת על הקרבת חיים, אלא על הערכיות שבהתנהגות.
אני חושבת שלהיות אדם כתמר זו זכות גדולה. אני חושבת שאפשר לנסות ולהיות כמוה. אולי יהיה די גם בלהיות רק חלק ממה שהיא הייתה. כולנו צריכים לנסות ולהיות יותר טובים יותר האחד לרעהו, לאהוב יותר את הזולת ואת עצמנו.
רק ככה נוכל למתן פגיעה אחד בשני, למגר את האלימות בחברה שלנו ואולי לקרב אותה אל המדינה הערכית שאנחנו רוצים שהיא תהיה. כמו תמר. אני יודעת שזה קשה להיות טוב כל הזמן, אבל חייבים לנסות, בשביל החברה שלנו אבל יותר בשביל עצמנו. ככה יהיה לנו יותר טוב. מילה של לי. שנה טובה!