בחודשים ינואר עד נובמבר 2002 ברחו 1,800 קטינים מבתיהם. לפי הערכות, מספר הבורחים גבוה יותר, אך הוא לא דווח למשטרה. במהלך שנת 2001 ברחו מבתיהם 1,900 נערים ונערות - כ-50 מקרים יותר מאשר בשנת 2000. רובם חזרו למשפחותיהם.
נתונים אלו הגיעו בימים האחרונים אל יו"ר ועדת החינוך של מרכז השלטון המקומי, שמואל אבואב. מנתוני שנת 2002 עולה כי בריחת הקטינים מן הבית נבעה בדרך כלל בעקבות ריב או סכסוך עם אחד ההורים, או עם שניהם או עם בן משפחה אחר. לעתים, הבריחה נבעה בשל עזיבתו של אחד ההורים את הבית.
"הרחוב הפך למפלט לילדים, שבו הם מוצאים 'מחסה'. אך הם חושפים את עצמם באופן מיידי לסכנת הידרדרות אל עולם העבריינות. לרוב הבורח נותר ללא קורת גג לראש. תופעת הבריחה מהבית - בין אם היא חד פעמית או יותר - היא נחלתן של כל השכבות החברתיות", טוען אבואב.
בשנת 2002 הקציב משרד העבודה והרווחה סכום של 1.04 מיליון שקל להחזקת מקלטים לנערות, כאשר ההוצאה השנתית הצפויה היתה 4.54 מיליון שקל. בנוסף, תיקצב המשרד למעונות חסות 22.6 מיליון שקל, כאשר ההוצאה השנתית מוערכת בכ-32.05 מיליון שקל.
חוקרים שבוחנים את תופעת הבריחה של קטינים מבתיהם מצאו כי אלו נוטים לברוח אל קרובי משפחה, אל חברים, אל מקלטים או מבנים נטושים, אל פנימיות, אל מקומות המרוחקים מבתיהם או אל הרחוב כמשוטטים.
מאז קום המדינה ועד שנת 2000 כולל רשומים במשטרת ישראל 476 נעדרים שלא אותרו, בהם גם קטינים. בשנת 1999 נרשמו במשטרה 4,260 הודעות על נעדרים, קטינים ומבוגרים. מכלל הבורחים - 1,860 היו קטינים. מכלל הנעדרים בשנת 1999, לא אותרו 43 בני אדם.
1,800 קטינים ברחו מבתיהם ב-2002
כתבת וואלה! חדשות
5.1.2003 / 10:22