ברקע מאמצי הרכבת הממשלה: בכירים בליכוד מסרו למשטרה מידע נגד ליברמן

שני יריבים החובטים זה בזה עד זוב דם, מתחברים לרגע בהישמע הגונג ושבים ומכים הדדית, המשך יבוא. באטמן נגד הג'וקר, סופרמן נגד לקס לותר ועוד ועוד, כולם כנראה - אם להוציא מחשבון כתבים דתיים על אלוהים ושטן - בעקבות ארתור קונן דויל ותיאור העימות בין שרלוק הולמס לפרופסור מוריארטי, שבסופו מתגלגלים שניהם במורד מפל שובר מפרקות בשוויץ.

בסיפור של בנימין נתניהו מול אביגדור ליברמן אין טוב ורע. נכון יותר, אין טוב. לשניהם עבר עשיר של חקירות פליליות, מתובלות בתככים פוליטיים. לפנים הייתה המשטרה אויבת משותפת, בעיניהם. איש מהם לא היה מעלה בדעתו לסייע לה. אבל לא עת אנינות היא זו, כשליברמן חוסם בגופו את הגוש החוסם של נתניהו נגד בני גנץ ובכך גוזר על ראש הממשלה היוצא לצאת על מנת להיכנס.

כשנתניהו יחדל לכהן בתפקידו, תוסר עכבה מרכזית מהתלבטותו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. בעיני מנדלבליט, כתב אישום נגד ראש ממשלה לשעבר קל להגשה הרבה יותר מאשר נגד ראש ממשלה מכהן. ליברמן, הנוקם בנתניהו על בגידה עתיקה ומסרב לחבור אליו, כמו מצרף בכך חתימת קיום לכתב האישום העשוי להושיב את נתניהו בכלא.

אם זהו המצב, יש לפתוח את הימ"ח ולהוציא מהאחסנה היבשה את נשק יום הדין: לפעול נגד ליברמן, קודם כל כנקמה נגדית, סגירת חשבון (או הפיכת דף בו, כי ההתחשבנות רחוקה מסיום), אך בנוסף לסיפוק הרגשי יש גם תקווה לתכלית - עריפת ישראל ביתנו תשאיר את חברי סיעתו של ליברמן בשלים לקטיף. נשמע נואש, אבל אין כיום לנתניהו חלופות טובות יותר. לקבצנים אסור להיות בררנים, כשאין להם מילצ'נים ופאקרים פוליטיים שימלאו את מחסורם.

לדברי מקורות פוליטיים מהימנים, לקראת סוף השבוע שעבר, כשהתבררו יחסי הכוחות בכנסת ה-22 וכשהחריף הקרע המתמשך ביחסי נתניהו-ליברמן, פנו גורמים המקורבים לצמרת הליכוד למערכת אכיפת החוק ומסרו מידע - מפליל, לטענתם - על ליברמן. ההלשנה התמקדה בחשבונות מטבע-חוץ המוחזקים בבנקים בחו"ל ושלא הוצהרו כחוק, לטענת המוסרים.

מידע כזה, מגובה בתיעוד, יכול להימסר ליחידה הארצית לחקירות הונאה, שם מתמחים עשור ויותר קצינים וביניהם סגן-ניצב אסף וולפיש בכל סיפורי ליברמן; או לרשות לאיסור הלבנת הון, הפועלת בשיתוף פעולה עם המשטרה. אם מתברר שהמידע נכון, מצורפת לחגיגה גם רשות המסים ונחקרים גם חשדות להשמטה והעלמה של הכנסות. לרוב, כשהחשודים משמידים בעקביות - בציפייה לחקירה עתידית כלשהי - את רישומי ההפקדות, המשיכות והמאזנים, ייחסו לכך החוקרים היבטי שיבוש הליכים. אם מקור הכספים הוא אדם שאסור לעובד ציבור לקבל ממנו טובת הנאה, אפשר שייחקרו גם מרמה, הפרת אמונים ואף שוחד.

למען הסר ספק, אין לראות בפרסום גרסתם של אותם בכירים בליכוד אימוץ עצמאי שלה. בשלב מקדמי זה, רק הם ונמעניהם יודעים אם יש בשר בנקניק.

עברו הבעייתי של ליברמן, שהוא בבחינת חדשות עתיקות, עמד השנה פעמיים לנגד עיני המצביעים ולמרבה הצער נתקל באדישות. מובן שלא עבר ידוע זה ולא להט תיקון עולם מניע את מוסרי המידע עכשיו. ההווה מטריד אותם, הרצון להיפרע ממנו, לחולל את מפלתו ולהציל את נתניהו. לשם כך מותר אף לנסות ולגרות לפעולה את רשויות החוק, שנתניהו כה משקץ. נעים להיווכח שככלות כל הקצים, בכל זאת סומכים על המשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש.

מבירור ראשוני עולה, שלפי שעה התכנית טרם המריאה; היא עדיין מתנהלת על המסלול בכבדות מודיעינית. חקירה נגד איש ציבור מחייבת אישור דרגים בכירים בפרקליטות. לא כך בסריקת המודיעין המשטרתי והצלבת מידע טרי עם קודם. בכך המשטרה ריבונית. דומה ששם נמצאות עדיין טענות אנשי הליכוד נגד ליברמן.

גם אם המודיעין יהפוך לחקירה, תחילה סמויה ובהמשך גלויה, מובן שחובת ההוכחה מוטלת על המשטרה והפרקליטות ושחזקת החפות עומדת לכל חשוד לא פחות מאשר לנתניהו. גם אין לצפות להישג מידי למנסים להפליל את ליברמן. הבדיקות והחקירות נגד נתניהו הושקו לפני שלוש שנים ורבע. תיקי ליברמן השתרכו עוד יותר, עד שהיועץ יהודה וינשטיין סגר את המרכזי שבהם ונכשל בהעמדת ליברמן לדין בנגזרת שלו. המשטרה, אז, הייתה המומה מסגירת התיק. שכנו - לא חברו - של ליברמן כיום בכנסת, ראש אגף החקירות והמודיעין יואב סגלוביץ', לא שינה בשבע השנים שחלפו את דעתו המסתייגת מהחלטת וינשטיין והנמקתה.

חקירות הלבנת הון במדינות מזרח אירופה אינן מניבות תשואה מהירה. קשיים פקידותיים ותקנוניים מתמיהים ומתסכלים נוטים לצוץ כשמתבקש סיוע משפטי זר בחיקורי דין ובאיסוף ראיות נגד יקירי השלטון. וזה עוד לפני שעדים בשר ודם ממצים את מכסת חייהם.

בהנחה שמוסרי המידע מבינים את לוח הזמנים, סופה הרחוק של הפרשה מעניין אותם פחות מתחילתה המיידית, מהכותרות והציוצים. לכן הסיפור בינתיים אינו מה עשה ליברמן, אלא מה עושים בליכוד, והאם זה ישפיע על מהלכי הרכבת הממשלה.

ליברמן הוא אדם זהיר וחשדן. כשוולפיש הציע לו קפה, באחת מחקירותיו, אמר לו שלהמתיק הוא מעדיף בעצמו. עוזריו סיפרו שהוא גם סומך על בקבוקים המובאים בידיו, כשהוא מתארח, ולא על אלה הממתינים לו במקום. בהיותו שר החוץ יצאו לעתים עובדי לשכתו לגיחות מסתוריות לחו"ל, שהוסוו בדיעבד כ"שליחות מדינית" (כגון של המזכירה לימור שלאל). הוא לא סבל ממצוקת מזומנים, בדולרים. איש לא העז לשאול אותו איך ומדוע.

האמנם נפרצה חומת השתיקה סביבו, שהחזיקה מעמד גם כשבכירי מפלגתו נלכדו בחקירת שחיתות (שתחילתה בנקמה קודמת, של סגנו המורחק דני אילון)? האם תומכי נתניהו הצליחו לחדור לפינות ולשלוף מסמכים שנעלמו מאנשי החוק? ואולי ליברמן, שהיה בשנות ה-90 מנכ"ל הליכוד ומנכ"ל משרדו של נתניהו, התרשל והשאיר מאחור ניירת שהתגלגלה לידיים עויינות?

ואם מזימות, מה נודע למשפחת נתניהו, בדיווח ישיר או מפליטת פה, על מסכת קשרי האויב ליברמן עם מיכאל צ'רנוי, בן זוגה של ניקול ראידמן, רעותה של שרה?

חמישה ימים לפני הבחירות פרסם תומך מובהק של נתניהו, יואב יצחק, טור שתיאר את ליברמן כ"נתון בסיכון". יצחק טען ש"ליברמן סחיט" - הוא יודע שהפרקליטות יודעת את נקודות התורפה שלו, מסוגלת לזמן אותו לחקירה לאור מידע שהוצף בתיק בכירי מפלגתו אך נמנעת מכך, ולכן שוב אינו בעל בריתו של נתניהו, אלא יריבו. "אם ירים ראשו, ייקרא לחקירה", התנבא יצחק, שהתלונן על שליברמן פועל לסילוק נתניהו מראשות הממשלה.

כפשוטו, זהו תיאור המצב בעיני הכותב - לליברמן יש מה להסתיר וסודותיו גלויים לפרקליטות. בקריאה ספקנית יותר נחשף רובד סמוי: מה שיש לליברמן להסתיר ידוע לא רק לפרקליטות.

למי? שניים מקוראיו הנאמנים של יצחק הגיבו בחיוב. ראשון - יאיר נתניהו, שלדבריו "בקיצור, התגלתה הסיבה להתנהגות המטורללת של ליברמן בחודשים האחרונים והחבירה לשמאל ולערבים. הוא לכאורה נסחט בנושאים פליליים". הקורא השני, שעטף, ארז והדהד את המסר, שחוזק יומיים לאחר הבחירות, היה נתניהו.

דוברו הפוליטי של נתניהו, עופר גולן, נשאל אתמול, "האם בימים האחרונים פנו למשטרה או לרשות להלבנת הון גורמים בליכוד, המקורבים לראש התנועה, ומסרו מידע - מפליל, לכאורה - על חשבונות בלתי מוצהרים בבנקים בחו"ל של ח"כ אביגדור ליברמן?". תשובת גולן: "לא מכיר דבר כזה".

כרמית אורפז-ימין, דוברת היחידות המקצועיות במשרד המשפטים, הגיבה בשם הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור על שאלה דומה: "הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור הינה רשות מודיעינית. משכך, אין הרשות מאשרת או מכחישה קיומן של פעולות מטעמה ואינה רשאית להעביר מידע על חקירות, ככל שהיא מעורבת בהן".

תגובת המשטרה: "איננו מוסרים פרטים בדבר קיומן או אי קיומן של חקירות ואין בכך כדי לאשר או להפריך את עצם קיומן. הפרסומים, ככל שיהיו בנושא זה, הינם באחריות המפרסם".

מישראל ביתנו נמסר בתגובה: "נשמח להתחלק פיפטי-פיפטי בכל חשבון בנק שיגלו לנו. מי שיביא את מספרי החשבון יקבל חצי מהסכום שמופקד שם".

אחרי בחירות אפריל ניסו בליכוד לפתות את אלי אבידר, מספר 4 ברשימת ליברמן ואיש שירות החוץ לשעבר, להיות הח"כ ה-61 הגואל תמורת תיק החוץ. דומה שגם את תיק הביטחון היה יכול להשיג, אילו התרצה ולא גירש את המגשש משולחנו במזנון הח"כים. כעת המשימה של נתניהו מציאותית עוד פחות - לשאוב אליו שישה מתוך שמונה - ועוד בזמן שליברמן מחשב את מהלכיו לאור החזית הפלילית שתומכי נתניהו מנסים לפתוח נגדו. אם גם ליברמן ייזכר בסוד כלשהו של נתניהו הממתין לתורו להיחשף, מה טוב.