יום שלישי השבוע. יום הבחירות. בנסיעה ממעבר מיתרים על ציר 60 לעומק מרחב חטיבת יהודה לא ראיתי ולו ג'יפ סיור צבאי אחד במשך דקות ארוכות לשם הפגנת נוכחות וחיזוק תחושת הביטחון של הישראלים במרחב. בהמשך הנסיעה אפשר היה לראות שמערכת הבחירות פרק ב' לא העירה את האזרחים. לא באמצעות שלטים וכרזות, שהיו דלילים למדי, וללא כלי רכב עם רמקולים כמו במערכת הבחירות הקודמת. לא היה קשה להבחין בכך שהיו יישובים שבכניסה אליהם לא הייתה כרזה פוליטית אחת. ספק אדישות ספק ייאוש מהפוליטיקאים.
שתי דקות אחרי שחלפתי על פני העיר חלחול, ק"מ צפונית מחברון, הושלכו אבנים לעבר ישראלים ואחד מכלי הרכב נפגע. בהמשך הנסיעה, הבטתי ימינה ושמאלה לאורך הציר כדי לבחון את רמת חדות הקצה המבצעית של צה"ל, וגיליתי לוחם צנחנים מאבטח טרמפיאדה עם מקלע-קל מסוג "נגב" מסורבל וכבד, וכשזה מצטרף לדברי הלוחמים למשמרת שנמשכת במקרה הטוב שמונה שעות, היכולת לתת מענה למחבל מסתער היא נמוכה.
הדבר לא עומד בסטנדרט של מפקד אוגדת יו"ש, תת-אלוף ערן ניב, שהצליח באומנות ויצירתיות להנמיך את גובה הלהבות, ובשבוע הבא מוסר את הפיקוד על האוגדה לתא"ל יניב אללוף. תא"ל ניב, שיו"ש צרובה בדנ"א שלו כלוחם ומפקד אחרי עשרות שנות ניסיון מבצעי, דרש מהשטח קצה מבצעי חד, מבדיל ומדויק והאירועים בשנים האחרונות בגדה המערבית מלמדים שהכול מתחיל ונגמר בפרטים הקטנים.
דוגמה אחרת למצב הנפיץ בתקרית שאירעה למחרת (יום רביעי) במעבר קלנדיה כשצעירה פלסטינית התקרבה בצורה חשודה עם סכין במטרה לבצע פיגוע דקירה, נורתה על ידי מאבטח של המעבר ונוטרלה. היא פונתה לבית החולים כשהיא במצב קשה ומתה לאחר מכן מפצעיה. המקרה עצמו עדיין מתוחקר כדי להבין את הנסיבות, כמו גם את אופן הטיפול בו אחרי הירי, אך הסרטונים כבר התפשטו ברחבי הרשתות החברתיות הפלסטיניות ומעוררים גלי הסתה שעשויים לגרור הפגנות אלימות או טרור בהשראה.
בחזרה לצומת גוש עציון. המקום שוקק חיים. את מאפיית ה"אינגליש-קייק" בניהולו של בחור מסביר פנים וחייכן מילאה חבורה בשנות ה-50 וה-60 לחייהם מאזור מכבים-רעות ובאר-שבע והסביבה שהגיעו לסיור יקבים וגבינות באזור. התיירות באזור נמצאת במגמת פריחה. רשימת יקבי הבוטיק במרחב היא ארוכה. אחד הבולטים ביו"ש הוא יקב תניא שמביא אליו גם תיירים מחו"ל. נקודת זכות למפקד האוגדה ששובר את הראש מסביב לשעון כדי לאפשר מרקם חיים יציב עבור פלסטינים וישראלים.
ברומטר נוסף למתרחש במרחבי איו"ש הוא היישוב היהודי בחברון. שהדעות על השקט שאופף אותו מתחלקות לשתיים: אלו שגורסים כי לפני כל סערה יש שקט מתוח ביותר ולכן הם נערכים לגל טרור ואלו שטוענים כי הפעילות של צה"ל במרחב מייצרת הרתעה ומאפשרת יציבות, כמו למשל את הנוכחות של ישראלים במבנה "בית המכפלה", סמוך ל"חסם בית מרקחת", אחרי אינספור ויכוחים והתנגדויות. ביציאה מהסמטאות חלפתי על פני הכניסה לחנייה של מערת המכפלה, וניתן היה לראות ששער הברזל עם הזמזם והתאורה שאמור להתריע בפני שוטרי מג"ב בעמדה הסמוכה על יציאה של פלסטינים מהשכונות העתיקות פתוח לרווחה ללא בקרה. עוד נקודת תורפה.
הבעיות של יהודה ושומרון הן הרבה יותר מורכבות מאוסף של מקרים טקטיים שניתן לראות בעין במהלך סיור בשטח, והן לעד ילוו פעילות ביטחון שוטפת, מורכבת ומתישה. במעטפת הביטחונית נמשכת חקירת שב"כ סביב תשתית הטרור שביצעה את הפיגוע החמור במעיין עין-בובין (מעין דני) סמוך ליישוב דולב במרחב החטיבה אפרים בו נרצחה רינה שנרב בפיצוץ מטען חבלה רב עוצמה.
אדי הדלק של הבחירות מורגשים היטב באוויר, במיוחד על רקע השיח סביב סיפוח בקעת הירדן, הרגישויות בענייני ירושלים והר הבית ועצם שאלת זהות הממשלה הבאה והמדיניות שלה כלפי יהודה ושומרון בדגש על הבנייה. תכנית המאה שבקרוב תיחשף תטלטל את האזור. גורמי ביטחון כבר מלגלגים על הסיכוי ליישם אותה הלכה למעשה בשטח מבלי להיות חשופים למרבית הפרטים שלה. "אתה יודע למה קוראים לה עסקת המאה?" שאל אותי אחד מבכירי ההתיישבות. "כי יש כוונה למתכננים שלה שגם עוד מאה שנה נצטער עליה", התבדח.
הרמטכ"ל אביב כוכבי יידרש לנווט בתקופה הזו שנעה בין הרצון של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להביא להישג מדיני לפני שהוא יהיה עסוק עד מעל לראש בבחירות לכהונה שנייה כנשיא אמריקני, לבין הרכבת ממשלה חדשה בישראל, שיכול מאוד שתנסה לייצר מדיניות חדשה או מפץ פוליטי גדול. בקרוב מאוד יידרש כוכבי לאשר פקודת חגים לפיקוד המרכז שתכלול בין היתר את היקף ומועד הסגר על שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, משטר התנועות של הפלסטינים בגדה המערבית בתקופה שידועה כמלאה במטיילים, שהשיא שלה יגיע בחג סוכות. תקופה זו ידועה תמיד כבעלת נפיצות וחיכוך גבוה בין פלסטינים לישראלים בהתאם לכך גם היקף סדר הכוחות בפיקוד המרכז על רקע רמת הנפיצות כפי שהיא עולה בהערכות המצב.
בעת הזו ההסתה נמשכת ולכל התבטאות של בכירים פלסטינים וישראלים יש השפעה על המרחב ומשקל בייצור הגלים. אך לפחות לפי הערכות במערכת הביטחון קיימת ירידה בהיקף ההסתה ברשתות החברתיות הפלסטיניות. החמאס והג'יהאד האסלאמי מפעילים מערכת משומנת של הסתה באמצעות סרטונים, התבטאויות ותמונות כדי לקדם טרור עממי וממוסד בהיקפים גדולים במרחבי יו"ש אך הם לא בהכרח מצליחים.
יכולות הניטור של מערכת הביטחון, האכיפה והענישה יצרו רתיעה גדולה בציבור שיש מי שמעריך שהתעייף מגלי האלימות ומחפש יותר את הרווחה הכלכלית ומרקם חיים יציב. גם לפעילות המתרחבת של פייסבוק יש משקל במלחמה נגד ההסתה בעיקר באמצעות הסרת תכנים וסגירת חשבונות.
בשונה מגלי הטרור שפקדו את המרחב לפני כמה שנים, יש דעיכה גם בטרור העממי ומעת לעת יש ניסיונות לבצע פיגועים אך הם בעיקר נובעים ממצוקה אישית של הבחור או הבחורה שאוחזים בסכין. כאלה שמבקשים בתחנונים מהשוטרים או מהחיילים לעצור אותם כי היו מעדיפים להיות כלואים בישראל מאשר לקבל מכות מאבא, להתנגד לנישואים בכפייה או להסביר למשפחה מדוע נכשלת במבחני הבגרות.
התרבות המערבית מחלחלת לחברה הפלסטינית בקצב גבוה. מנתון שהגיע לידי וואלה! NEWS עולה כי בשנה האחרונה נרשמה עלייה של 27% במספר המתגרשים בחברה הפלסטינית לעומת השנה שקדמה לה. אחד מתוך ארבעה זוגות מתגרש. גם ההפגנות האלימות בימי שישי דעכו והצטמצמו לשניים-שלושה מוקדים עם מספר קטן של פלסטינים בהשוואה לשנים שעברו.
נקודה רגישה שיכולה להוות תפנית באזור הם האסירים הביטחוניים ששובתים רעב. האסירים היא סוגיה רגישה בשטחים וכמעט אין בית פלסטיני שלא כולל בתוכו קשר דם במעגל קרוב או רחוק לאסירים הכלואים בישראל.
האסירים משתמשים בשביתה ככלי מחאה נגד תנאי הכליאה כמו צמצום שעות הטלפון, ביקורים וכו'. בתקופה האחרונה הופסקו שביתות הרעב בהתערבות שירות בתי הסוהר, אך גם בגלל חוסר תמיכה של חמאס שהעדיף בעת ההיא שקט כדי להתמקד בתהליך ההסדרה של רצועת עזה מול ישראל. כל דבר אחר מבחינת יחיא סינואר הוגדר כרעשי רקע. מדובר בתחום מסוכן ונפיץ שיכול להתעורר בפרקי זמן קצרים ולהוביל מחאה שתגלוש לרחובות ולכן מערכת הביטחון תמיד עם יד על הדופק כדי לראות שהמחאה לא בורחת משליטה.
בשלב הזה יש עשרות שובתי רעב ונדמה שארגוני הטרור ברצועת עזה רוכבים על האירוע ומנצלים אותו כדי להעביר מסרים מאיימים לעבר ישראל או לשחרר לחץ מקומי. בג'יאהד האיסלמי כבר איימו בשבוע שעבר שאם אחד האסירים ימות בבתי הכלא הם ישגרו רקטות לעורף מדינת ישראל. בצה"ל העלו בהתאם את רמת הדריכות במערך ההגנה האווירית. שביתות האסירים עוד מתפתחות והמבחן של מערכת הביטחון כולה יבוא לידי ביטוי כבר בימים הקרובים. האם המחאה תתרחב או תדעך.
מתכון לטרור
גם ברשות הפלסטינית לא בהכרח שקט והם דרוכים לקראת הבאות בעיקר במישור הפוליטי בישראל ועל האפשרות שתקום בירושלים ממשלה חדשה. בכירי הרשות עדיין חבוטים ומרירים מהידוק היחסים בין ישראל לחמאס בתיווך מצרים, מהקיפאון המדיני, ומנגד תכנית המאה האמריקנית שלטענתם מיטיבה עם ישראל, כמו גם קיזוז הכספים על ידי ירושלים והמדיניות הביטחונית שעשויה להשתנות בתקופה שאחרי הבחירות.
כל אלו רק מגבירים את הלחץ על יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, שבשבוע הבא אמור לנאום בעצרת האו"ם. לאורך השנים חזר ה'ראיס' על אותן מטבעות לשון וגם כשאיים בהנחת המפתחות וביטול התיאום הביטחוני, חזר בו כלעומת שבא בגלל התלות האינסופית של הרשות בישראל.
לכן, הנאום שלו לא באמת מעורר סקרנות חריגה ברחוב הפלסטיני ולא במערכת הביטחון הישראלית במיוחד כשהמערב והעולם הערבי לא באמת תומכים בו ובהתנהלות הרש"פ. גם הניסיונות האחרונות לארגן קואליציות מסוגים שונים נגד ישראל נכשלו בזה אחר זה.
למרות זאת, במערכת הביטחון יודעים כי ייאוש מצטבר והסתה פרועה במיוחד ברשתות החברתיות הוא מתכון להתגברות אלימות וטרור. בשנת 2018 סוכלו למעלה מ-270 חוליות והתארגנויות מקומיות שאינן בהכרח מכוונות על ידי מפקדת ארגון טרור. אם המערכות לא יהיו דרוכות יהיה קשה מאוד לעצור גלים.