מהבחירות לקונגרס הציוני ועד חוק המצלמות: 90 שנה של זיופי בחירות

בישראל ובעולם סוגיית טוהר הבחירות היא נושא ששב ועולה כבר עשרות שנים. מהבחירות לקונגרס הציוני ה-16 בו עלו טענות כלפי הרביזיוניסטים, דרך חטיפת שני צעירים במהלך בחירות בירושלים ב-1944 ועד כתב אישום נגד בכירי דגל התורה בבחירות לכנסת ה-12. כרוניקה של זיופים

צילום: טל שלו

תופעת הזיופים בבחירות לא נולדה היום. בישראל ובמדינות העולם סוגיית טוהר הבחירות היא נושא ששב ועולה כבר עשרות שנים. גם הקריאות למגר את הנגע ישנות נושנות ופתרון הצבת מצלמות גם הוא לא חדש, אבל כעת, שבוע בלבד לפני הבחירות לכנסת ה-22 הוא נחקק בחיפזון ומעורר סערה.

בדיוק לפני 90 שנה נערכו הבחירות לקונגרס הציוני ה-16. יום הבחירות בארץ ישראל היה סוער ועלו טענות לזיופים בהצבעה. עיקר הטענות עלו מצד רשימת פועלי ארץ ישראל כלפי הרביזיוניסטים.

עיתון "דבר" שייצג את פועלי ארץ ישראל טען כי "הרביזיוניסטים פורעים לשמצה את הבחירות" והציג דוגמאות לכך: בקלפי בנחלת ציון בירושלים הסדרן הורחק באלימות מהמקום, חברי ועדת בחירות שהגיעו למקום לא הורשו להיכנס ובחנות סמוכה של יצחק עטיה "נפתח משרד מיוחד לזיופי הרביזיוניסטים", נטען בעיתון.

טענות ודוגמאות לזיופים בבחירות לקונגרס הציוני ה-16. דבר, 1929

דוגמאות נוספות הציגו מקרה לפיו סבל תנובה, ששמו יעקב, קיבל 50 מיל כדי להצביע עבור הרביזיוניסטים ו"בעיר העתיקה הובאו לקלפי כל פושטות היד היושבות על יד הכותל המערבי ואחת מהן דרשה 'את השילינג בעד ההצבעה' מיו"ר הקלפי, החבר שטרנברג, לה ולבעלה". חודש אחר כך, בציריך הצוננת והרחוקה מהקלפיות הסוערות בעיר העתיקה בירושלים, החליטו על הקמת הסוכנות היהודית.

ירושלים הייתה מוקד לסערה נוספת סביב בחירות בקרב הקהילה היהודית בעיר, טרם הקמת המדינה. בבחירות לוועד הקהילה בעיר בדצמבר 1944 עלו טענות קשות לזיופים. הקלפי של שכונת גאולה נעלמה ובקלפיות אחרות היו כ-600 קולות עודפים. הסערה העמיקה כשמספר ימים אחרי הבחירות השנויות במחלוקת מזכיר ועדת הבחירות, שהיה שייך למחנה הרביזיוניסטי, נחטף וכעבור זמן קצר נחטף צעיר שעבד בסוכנות היהודית. שתי החטיפות יוחסו לבחירות השנויות במחלוקת.

עוד בוואלה! NEWS

חוק המצלמות נפל בוועדה; לא יעלה היום להצבעה במליאה

לכתבה המלאה

"טרור פוליטי"

באותם ימים כבר נראה היה כי מדינת ישראל עומדת לקום ובעיתון "הארץ" סברו ש"אין תקוה וסיכוי שנוכל לבנות לעצמנו חיים מדיניים בריאים - גם אם ההסכמה לכך מן החוץ - אם נשלים עם 'שיטות' אלה של 'פולמוס מפלגות', אם זיופי בחירות, חטיפות ואקדח הם שיעצבו את דמות חברתנו - אותה 'החברה המתוקנת' שעליה חלם הרצל ואליה שאפו שני דורות של חלוצי הציונות. אל נתעלם מעובדה זו. הסכנה הפנימית לעתידנו חמורה לא פחות מהסכנה החיצונית".

בעיתון "הצופה" קראו לתיקון המצב על ידי "נקיטת אמצעים החמורים ביותר והתקנת תקנות כאלה אשר יעשו לבלתי אפשרי זיופים וסילופים בבחירות".

אף אחד לא נשאר נקי מהאשמות בזיופי בחירות; הטענות לזיופים נמשכו גם אחרי הקמת המדינה לפני הבחירות לכנסת ה-3, ביולי 1955, האשים ד"ר משה סנה, מועמד מק"י (מפלגה קומוניסטית ישראלית) ועורך עיתון המפלגה "קול העם" את מפלגת השלטון מפא"י ב"טרור פוליטי".

טרור זה התבטא לטענתו ברדיפה פוליטית שהגיעה לידי פיטורים ופיצוץ הפגנות, כפיה על אנשים לבלוש ולרגל וכמו כן זיוף בבחירות הכלליות. "ברור שזהו מעשה אונס לגבי חופש בחירתם ודעתם של המוני העם", כתב בעיתון שערך. "מלאה הארץ חמס, כי חוחים ממירים ממלאים את שדות חיינו...", זעק.

לא ויתר, והמאבק המשפטי נמשך זמן רב. דני דיין (צילום: ראובן קסטרו)

עם השנים נראה כי שיטות הזיוף והמרמה השתכללו. בבחירות לכנסת ה-12 בשנת 1989 עלו טענות קשות נגד מפלגת "דגל התורה" וכתבי אישום הוגשו נגד פעילי המפלגה בטענה לקניית קולות המגזר הערבי. טענות נוספות עלו מצד מפלגת "התחיה" שטענה לזיופי קולות שגזלו מהמפלגה את חבר הכנסת הרביעי והעניקו לדגל התורה מושב שני שלא הגיע לה. 34 קולות בלבד חסרו כדי שבני קצובר מ"התחיה" יהיה הח"כ הרביעי של המפלגה על חשבונו של משה גפני, השני ברשימת "דגל התורה". בדיקות העלו כי ברשימת המצביעים היו אנשים שמתו כבר ואזרחים שהיו בחו"ל ביום הבחירות.

מזכ"ל התחיה, דני דיין, לא ויתר והמאבק המשפטי נמשך זמן רב, עד שבית המשפט העליון קבע כי בשתי קלפיות בבני ברק יערכו בחירות חוזרות. הבחירות החוזרות בשתי הקלפיות, בהן היו רשומים 1,400 בעלי זכות בחירה, נערכו שנתיים וחצי אחרי הבחירות לכנסת, ובסיומן לא הצליחה "התחיה" לקבל את הקולות החסרים והרכב הכנסת לא השתנה.

בדיקות העלו כי ברשימת המצביעים היו אנשים שמתו כבר ואזרחים שהיו בחו"ל ביום הבחירות, מעריב 1991

למרות המקרה החמור ולמרות ששוב ושוב המשיכו לעלות הטענות לזיופים, לא השתנה הרבה. מה שהוגדר לפני 75 שנה כ"פולמוס מפלגות" שמביא לידי פגיעה בהליך הדמוקרטי, לא זכה לטיפול יסודי. מה שהשתנה הוא המחנה אליו מופנית האצבע המאשימה. אם בעבר היו אלו הרוויזיוניסטים שנאשמו בהטיית תוצאות ומאוחר יותר שלטון מפא"י החזק הוכתם בכתם זה, הרי שמאוחר יותר היה זה הציבור החרדי שנחשד בתופעה זו וכעת מואשם בכך הציבור הערבי.

כאמצעי להילחם בתופעת הזיופים המליץ לפני שש שנים וחצי השופט אליקים רובינשטיין "כי יש צורך לחשוב על מצלמות ועל הגברת הנוכחות המשטרתית, בנוסף לאמצעים אחרים". רובינשטיין סיים אז את תפקידו כיו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-19 וחיבר מסמך לו הוא קרא "הבחירות - לקחים". במהלך שש שנים וחצי מרבית המלצותיו לא טופלו. לדוגמה, השופט רובינשטיין המליץ במסמך כי פסילת מועמדים לא תעשה בוועדת הבחירות אלא בפורום שיפוטי. כעת, באיחור של שש שנים וחצי, ורק שבוע לפני הבחירות, נזכרו בהמלצה של רובינשטיין לצורך חקיקת חוק המצלמות.

קטע מתוך מסמך "הבחירות - לקחים" שחיבר השופט אליקים רובינשטיין

יש לציין כי ביולי אשתקד, שלושה חודשים לפני הבחירות שנערכו לרשויות המקומיות, שר הפנים, אריה דרעי, הורה למנכ"ל משרד הפנים, מרדכי כהן, המכהן כראש ועדת ההיגוי בבחירות לרשויות המקומיות, להציב מצלמות במזכירויות הקלפיות על מנת לשמור על טוהר הבחירות. המשרד בחן את המשמעויות המקצועיות והתפעוליות בסיוע יועץ מומחה לנושא, ולאחר בדיקתו המסקנה הייתה שלא ניתן בפרק הזמן שנותר עד הבחירות להיערך להצבת מצלמות ב- 11 אלף קלפיות, תוך התחשבות בסוגיות של פרטיות, אבטחת מידע וכדומה. אלא שהליך מסודר מטעם המדינה שלצורך ביצועו נדרש זמן רב הופך כעת להליך חפוז ובסופו כל מפלגה תועל להצטייד במצלמות ולאסוף מידע על ציבור המצביעים.

אחרי טענות לזיוף בחירות והטיית תוצאות שנמשכות כמעט מאה שנה, נראה כי הליך חקיקה חפוז שימשך ימים בודדים, לא יטפל כראוי בתופעה הבזויה. כעת נראה כי הליך זה דווקא מעמיק את "פולמוס המפלגות" ומבטיח יום בחירות סוער.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully