זה 13 שנה רצופות, כמו זמנו המצטבר של בנימין נתניהו בראשות הממשלה, מסתתר חסן נסראללה בבונקר שלו בביירות. לפי מהלכיו בשבוע האחרון, אספקת החמצן שם סדירה וחשיבתו לא נפגעה. ללא ערוץ ישיר, במסרים פומביים והתנהגותיים, מתקיים איתו שיח מתוחכם.
מה בעצם קרה מאז אותה שבת של תקיפת צה"ל בכפר הסורי עקרבה וגיחת הרחפנים המיוחסת לישראל בתוככי המעוז העירוני של חיזבאללה בבירת לבנון?
למרות סמיכות הזמנים, לא היה קשר בין שתי הפעולות. בסוריה סוכל פיגוע אווירי מתוכנן נגד יעדים בצפון, כנראה בגולן. סיכול כזה, המפיל חללים מזוהים, אינו יכול להישאר סמוי מהעין ומהאוזן. לא כך בביירות. מי שתקף לא קבע שתקיפת מערבל חומרי מנוע הטילים תהיה רועשת. גילוי מקרי או יזום של הפעולה הובא מן הסתם בחשבון, אך לא הוערך ברמה גבוהה של ודאות.
ייתכן שהפעולה הייתה מתבצעת גם אילו הובהר שאין יכולת להצניע אותה, כי המדיניות הישראלית בהקשר זה התפתחה במקביל להשתכללות הטכנולוגיה הצבאית. זה שלושה-ארבעה עשורים, בהמרצת מלחמת יום הכיפורים והשכלולים שלאחריה, מדברים בעולם, תחילה מומחים רוסיים ובעקבותיהם גם אמריקנים, ישראלים ואחרים, על "מהפכה בעניינים צבאיים". המונח המגושם נועד להרגיע את קוראיו, בעיקר הזוכרים במפלגה הקומוניסטית במוסקבה את החשש הרגעי מהתבלטות גיבור מלחמת העולם גיאורגי ז'וקוב, שאין הכוונה לתפיסת השלטון בידי כת צבאית.
תמצית הרעיון היא שמהפכת המחשוב והמזעור משנה את אמצעי הלחימה ובעקבותיהם גם את תורת הלחימה. הארטילריה, ההורגת הגדולה של מלחמות העבר בגלל פיזור הפגזים, מפנה את מקומה לאמצעים ממוקדים. מכפלת דיוקם של טילים מכל סוג וגודל בעוצמת חומר-הנפץ הופכת את החימוש המונחה המדויק (חמ"ם) לממד חדש, תת-גרעיני, בין היכולת הקרבית הרגילה לבין האטומי-ביולוגי-כימי; ובניגוד לתחום הגרעיני, אין כאן טאבו. הפריטים יקרים, לא כל צבא יכול להצטייד בהם ובוודאי לא כל הצבא, אבל הם זמינים גם לארגונים המוצאים להם פטרון - חיזבאללה בחסות איראן.
בשנות ה-80 התלבטו צה"ל, שר הביטחון יצחק רבין ותת-ועדת החוץ והביטחון בראשות דן מרידור בסוגיית התאמתו של הצבא לעידן שק"ע - שדה הקרב העתידי. מה שהיה אז כמעט מדע בדיוני ונועד לבלום גייסות פולשים, הפך בעולם עם השנים למציאות המסתגלת למצבים אחרים, כגון פגיעה נקודתית ביעדי טרור; וגם האויבים למדו לאמץ את החידושים לצרכיהם.
פילוסופית, הנשק המדויק הוגן וחומל יותר. הוא מקטין את הנזק האגבי, האזרחי. אם לחיזבאללה יהיה טיל מדויק כדי כך שיוכל לפגוע פתאום במגדל המטכ"ל בקריה, טרם פינויו ומעבר יושביו לתצורת חירום, ייחסכו פגיעות בנתיבי איילון, תחנת רכבת השלום, מגדלי עזריאלי, בית החולים איכילוב, בית המשפט, מוזיאון תל אביב ובניין המגורים רב-הקומות המוקם בצמוד למפקדת חיל האוויר בידי קבלן שלקוחותיו מאמינים שהשכנות לא תמיט עליהם אסון.
מעשית, זה כמובן אינו שיקול לטובת השלמה ישראלית עם התחמשות חיזבאללה בטילים איראניים מדויקים, העלולים לשתק - ולו גם ארעית - שדות תעופה צבאיים ואזרחיים, לצד מטרות איכות ותשתית נוספות. המאמץ נגד החמ"ם הוא לפיכך מוצדק וחיוני, דוחה מלחמה ואף מספק לנסראללה תירוץ לעיכובה, כי עדיין אינו מוכן לה.
חוליה חשובה בניהול ההתמודדות היא הבנת אילוציו של היריב. נסראללה מחופר גם בבונקר מילולי, התחייבותו להגיב על תקיפות אוויריות שהוא מייחס לישראל בלבנון. תקיפה שלא פורסמה היא כיער הנשרף באמזונס לפני שמצלמות מגיעות לתעד אותו. תקיפה המתרחשת בחצר הקדמית שלו מוכרחה להניב תגובה, באזור המחשיב את הנראות לא פחות מאשר את המהות. איום להגיב על התגובה אינו מרתיע - הוא רק מעלה את ההימור בפוקר הכבוד והגבריות.
"ההבטחה שקוימה"
מכאן שהסוגיה התכליתית בשבוע החולף הייתה היערכות לכוננות ספיגה, לנוכח הכרזת נסראללה שתגובה בוא תבוא, בזמן ובמקום ובשיטה שייבחר. נסראללה הוא מהפוליטיקאים המקדשים את מילותיהם, מאסכולת דונלד טראמפ ואביגדור ליברמן (למעט 48 השעות שהקציב לאסמאעיל הנייה). אם הבטיח, יפעל לקיים. לצד שכנגד כדאי לתכנן איך לעזור לו להיראות כמקיים ההבטחה, במחיר מזערי.
דוגמה למשגה כבד בטיפול בהתייחסות להבטחות נסראללה היא פרשת סמיר קונטאר. הרוצח של משפחת הרן בנהריה ריצה מאסר עולם מאז 1979. רבע מאה אחר כך דרש נסראללה את שחרורו במסגרת החלק השני, הבלתי-ממומש, של עסקה שנועדה לשפוך אור על גורלו של הנווט רון ארד. ישראל סירבה לשחרר את קונטאר. חטיפתם של החיילים אודי גולדווסר ואלדד רגב ביולי 2006 נועדה לכפות שחרור זה ולכן כונתה "ההבטחה שקוימה". חודש של הרג והרס בלבנון ובישראל ועוד שנתיים של מיקוח הביאו להחלפת קונטאר בגופותיהם של החטופים.
דרג מדיני ממולח, אילו משל בירושלים, היה חוסך את המערכה של קיץ 2006 ורומז, גם למשפחה השכולה, שיש סיבות המונעות דיון פומבי בשחרור קונטאר, והמבין יבין, או שלא. יהיה מי שיעריך שהאסיר גויס בכלא כסוכן ועכשיו יוחדר לצמרת חיזבאללה. אחרים יפענחו את הלחישה כמכוונת לכך שמאסר העולם הומתק - לקורבנות - לעונש מוות. כשקונטאר, שחזר לפעילות טרור, נהרג לפני ארבע שנים בסוריה, מיהרו במדינות ערב לייחס את הפעולה נגדו לישראל.
לפני שבוע הזמין נסראללה את הרמטכ"ל אביב כוכבי לדו-קרב, כמנהג האצילים שכבודם נפגע. קובעים כלים - אקדחים או חרבות - ושופט, מפנים גב, מתרחקים קלות ומתחילים. לא הניצחון עיקר, אלא ההשתתפות. גבולות הגזרה סומנו: התקפה בגבול, להבדיל מפיגוע חו"ל; מטרות צבאיות בלבד; פעולה מוגבלת שלא תסלים למלחמה.
במונחי צה"ל, נסראללה שידר שיסתפק בביום אויב, פייק ניוז במובן התועלתני לכל, בלי הלוויות, בלי מלחמות. נ"ט על מטרה מפתה כאן, פגזים על שטחים ריקים שם, חג למצלמות. חובבי ספורט או אלימות משוחקת יכולים לחשוב גם על היאבקות בסגנון WWF. הרבה בעיטות, גניחות, חניקות, נפילות; מעט סבל אמיתי. בניגוד לדגשי המלחמה של כוכבי, המעלים על נס את הקטלניות, היה ברור לנוכח אזהרת נסראללה ורצונו המוצהר לתחום בכך את הפרשה שכאן קטל הוא נטל. בלי דם לא תהיה נקמת דם.
במלחמה, התכנון של צה"ל שואף לתעל את כוח האויב לשטח הריגה. הפעם, כשהיוזמה בידי האויב, החוכמה הייתה בתיעול פעולתו נגד צה"ל לשטח אי-הריגה; לתת לנסראללה לצאת ידי חובה, כי פטור בלא כלום אי אפשר, אבל לא על חשבון פגיעה בחיילים ישראלים.
בגבול לבנון, השגרה אינה גזירה. גדי איזנקוט, כאלוף הפיקוד וכרמטכ"ל, שינה את הנוף בחישוף, עבודות עפר, גידור. כוכבי שבר שגרה בכניסה למוחו של נסראללה - מה שלא היה מסובך, כי נסראללה רצה בכך - ובהתארגנות מולו. היה לכוכבי שותף נוח ויעיל, המשדר בתדר שלו, אלוף הפיקוד אמיר ברעם. כמג"ד 890 בעת שכוכבי היה מפקד חטיבת הצנחנים 35, כולל במבצע חומת מגן; כמפקד מגלן בעת שכוכבי היה מפקד האוגדה המובחרת 98; וכמפקד אוגדת הגליל 91 בעת שכוכבי פיקד על הצפון, נרקמה הבנה מרבית בין ברעם לבין עמיתו הבכיר והמבוגר ממנו בחמש שנים.
כמו כוכבי, שהציל מהגניזה את תעלול הפריצה לבתים מבעד לקירות ולא מפתחים ממולכדים, ברעם קנאי ללמידה מתמדת. הוא מתעמק בספרות צבאית, בתולדות המלחמות ובתרבות ערבית. שניהם, כוכבי וברעם, חובבי תחבולות; במקרה זה, בתחבולה תמנע לך מלחמה. כצמד מח"ט-מג"ד שכללו את הרעיון המבצעי של גירוי ותגובה: כוח צנחנים מניח לאויב הנחבא בקסבה פתיון בדמות רכב תקוע או סיור החוזר בכל יום לאותו צומת, מושך את האויב להיחשף בתקיפה ופוגע בו ממארב. הפעם, בלבנון, כשהתגובה הצפויה הייתה של חיזבאללה, הגירוי היה בהצגת צד פגיע, כביכול, וביצירת האשליה שאכן חיילים נפצעו כה קשה, אין לדעת אם ישרדו, עד שחיוני פינוי מוסק שלהם.
זאת אינה ההונאה הראשונה בתולדות צה"ל, מההכנות הגלויות לפעולה נגד ירדן שנועדו להסיח את הדעת מהחץ האמיתי נגד מצרים, ב"קדש"; ותפיסתה של חוליית פדאין מדומה, כעילה לצניחה במתלה כפעולת גמול; וההטעיה באמצעות הסוכן הכפול "יתד" ערב מלחמת ששת הימים ואוגדות ההונאה אז וביום הכיפורים ושיחת אלחוט מבוימת בין מפקד חזית הדרום חיים בר-לב לרמטכ"ל דדו אלעזר - הכול למטרות אסטרטגיות או טקטיות. החידוש הפעם הוא בכך שמטרת התרגיל הייתה לסייע לאויב להיחלץ, במחיר הדדי נסבל, ממצוקה שתחילתה בפעולה המיוחסת לישראל.
זאת גישה בוגרת, בניתוח קר של מורכבויותיו, יודע צדיק נפש אויבו, הממשיכה מול נסראללה את הקו של איזנקוט מול יחיא סינוואר בעזה בנובמבר אשתקד, כשהמבצע המיוחד של צה"ל בחאן יונס הסתבך ואילץ את חמאס להגיב. פיקוד צבאי או פוליטי חמום-מוח או פשטני, והיו לצה"ל ומעליו גם כאלה, היה מתעלם מנסיבות ההתלקחות, מגיב על התגובה בהסלמה ונגרר למערכה גדולה שיצאה משליטתו. זה אינו המצב כיום.
ערב הבחירות, נתניהו אינו מעוניין בהחרפת המתיחות הביטחונית. היא רעה לו תמיד, כתזכורת לכישלונותיו, ובמיוחד ברגע פוליטי רגיש וכשהציבור הספקן יחשוד בו במניעים זרים. כך עד ה-17 בחודש. למחרת עשויה התמונה להשתנות: אז דווקא תועיל הסלמה בצפון או בדרום לקריאה נרגשת לאפסן את המחלוקות הפנימיות ולהתגייס לממשלת אחדות נגד האויב החיצוני. זה יהיה פתיון, וראוי שהתגובה לגירוי זה תהיה שלילית נחרצת. אחדות אולי כן, תלוי במצע, אך לא עם נתניהו, בדרכו לספסל הנאשמים.
כך בירושלים. בביירות, הלקח הוא שנסראללה של 2019 היה, יחסית, לנכס ישראלי, כמעט מותר לומר ראש מפלגת "חסן לישראל". הוא שקול, מדוד, אינו עושה יותר ממה שהוא מוכרח על פי אילוציו ונוטה לצד הלבנוני של זהותו הארגונית יותר מאשר לצד האיראני. זה תלוי הקשר ועלול להשתנות, במיוחד בעת מלחמה ומסע בזק קטלני של צה"ל נגד מרכזי הכובד של חיזבאללה, אך אם לשפוט לפי אירועי סוף אוגוסט ותחילת ספטמבר, נסראללה רשאי להתאוורר קצת מחוץ לבונקר. לישראל כדאי כרגע לשמר אותו כמנהיג חיזבאללה, המסוגל להשתמט מציות עיוור לתכתיבי קאסם סולימאני. יורשו עלול להיות חלש ובוסרי ממנו ולכן גם רע לכל הצדדים.