קצת פחות מחודש. די והותר להתקלות ותקלות בלתי צפויות - ועם זאת - כבר מתחילים להרגיש את הסוף. הימים עוברים מהר כשהדד ליין מתקרב, במיוחד כשאתה יודע שבסוף הדרך יש ציון: עובר או נכשל. קוצר הזמן מאיץ תהליכים. עברנו את שלב היציאה מהאיזוטריה, הגענו לשלב הדיון המתעורר.
מה שאפיין בעיקר את השבוע החולף הייתה העובדה ש"הרשויות", יהיו אשר יהיו, עברו מהתעלמות למתקפה חזיתית פרועה, לא תמיד הגיונית. המפכ"ל, הרשות למלחמה בסמים, האמבוש שהכינו לברדוגו ב"פוליטיקה" בערוץ הראשון, שם התקילו אותו חזיתית עם כל השחקנים הכבדים במפגן האימה הנודד של הרשות למלחמה בסמים. שום חומרים חדשים. אותן האשמות מוכרות, ממוחזרות לעייפה. השיא היה שהנרקומן בגמילה שדקלם לשמאלו של ברדוגו התחיל לקרוא לו "מחבל "בקריאות קצובות ודן מרגלית אפילו לא הזיז גבה. שלא לדבר שהאשימו את יואב בן דוב, שהוא אפילו לא אחד מאנשי עלה ירוק, בלא פחות מאחריות אישית לרצח, ובשידור חי. אין מה לומר, הייתה זו שעה יפה לדמוקרטיה.
גם תרבות שיחה היא מטרה וגם בזה, מסתבר, הרשויות לא מצטיינות . מה שהם לא מבינים שכל מופע אימים כזה מחזק עוד כמה מתלבטים בנחיצות של מישהו שיגיד את האמת. זה לא נעים להגיד, אבל הקמפיין הספציפי הזה נבנה מכל הטיפשות והרשעות שמופנית נגדו. "שקר הוא התאבדות שיווקית" קבע פעם ביל ברנבך. אוגילבי אמר פעם שאי אפשר להחזיר בתשובה אנשים בכנסיה ריקה. שני הציטוטים האלה, נכון לרגע זה, מקבלים אישור נוסף.
ועם כל זה - התפיסה של עלה ירוק רואה בשיח הציבורי הזה, על דעותיו המנוגדות מטרה. העובדה שהנושאים אותם עלה ירוק מעלה עולים לשולחן הדיונים הציבורי מקבלים התייחסות, מעוררים בהלה, משנה את כללי המשחק. ונקודה נוספת שיש לשים אליה לב: ברגע שיש דיון יש דעות. ברגע שיש מתקיף יש מגן. ברגע שהממסד מסתער בזעקות קרב עוד אנשים שומעים אותן ואולי אומרים "מה זה הדבר המטופש הזה. אולי בכל זאת שווה לצאת מהבית בעשרים ושמונה."
הצבעה לעלה ירוק היא גם הצבעת ענישה ומי שלא מביא את זה בחשבון עלול לשלם.
ביום שני נערכה הקרנת ה off-line של התשדירים. בתחילת השבוע, אני מקווה, אפשר יהיה לפגוש אותם ברשת, לחייך ולהעביר. המילה "תעביר" מקבלת משמעות חדשה. תשדירי הרדיו יהיו מוכנים באותו זמן. ברדיו תהיה הזדמנות לשמוע את בועז דן וברדוגו מדברים על מה שנקרא, תכנים. אסור לשכוח ש25 דקות זמן רדיו על 21 יום אומר שאולי תצליח לשמוע במקרה בדרך כמה הברות.
הרבה פניות. במאים, צלמים, אנשי ארט, מוזיקאים, פלאשיסטים. גילי מייזלר מרכז את קמפיין השטח ויש תוצאות מקסימות. חופשיות, חצופות, כמו שאנדרגראונד צריך לעבוד. שווה להציץ באתר, הולכת ומצטברת שם גלריה של הורדות. הבאנרים של ערן ורד, למשל, שווים מבט. וחיוך.
יום השידורים הראשון של עלה ירוק נקבע ל 9 לינואר, למרות שהתשדירים מתחילים ב 7. למה? "יש עדיפות בשיבוץ למפלגות גדולות", נמסר. מעולה. סוג מיוחד של דמוקרטיה. כל המפלגות שוות אבל הגדולות שוות יותר.
תגובה לתגובות המגיבים (אלה בתשלום ואלה מרצונם החופשי)
אני משתדלת לקרוא את כל התגובות לא רק לטור הזה אלא לכל המאמרים המתייחסים לעלה ירוק שאני פוגשת ברשת. כלי מצוין להרגיש זרמים. אם בהתחלה הטון היה רך ומשועשע יותר, מלגלג, ככל שלוח השנה מתקדם הטון הולך ונהיה רם ובוטה יותר, אגרסיבי, מתלהם. גם כשמנקים את תגובות צוותי המפלגות, הניתנים לזיהוי בקלות גם בפונטים האחידים, אפשר לראות התדרדרות ברמת השפה והמסרים.
במיוחד בולטות תגובות "הירוקים", שוחרי איכות הסביבה. הם בטוח לא בעניין של איכות סביבה ברשת. הם מפגינים סוג מזוהה מאוד של רשעות ושפלות. מפתיע כשהשפה הזאת ממי שאמור לקדם את אותן תפיסות. איך אמנון ילון, המפיק של תשדירי הרדיו אומר: "זה כמו שני פרעושים שרבים של מי הכלב".
כנראה שפוליטיקאים באים בכל הגדלים. כמה טוב שלנו אין.
נשאלה השאלה, בתגובות, יותר מפעם אחת, אם הטור הזה לגיטימי. אם לתת לעובד בקמפיין, וזה מה שאני במקרה זה, זכות לדבר על עשייתו. האם העובדה שיש לי דעה ואני לא מסתירה אותה ומוכנה לפעול למענה פוסלת אותי מלהשמיע אותה. הקולות שבאים מצוותי התגובות קובעים חד משמעית: "לא!!!!" הטיעונים הם אתיקה, מוסר, ניקיון כפיים.
אני חושבת שיש בזה משהו. בואו נלך על זה. בוא נקבע כלל הקובע שיש לאסור את זכות הדיבור על כל אדם שיש לו אינטרס להעביר מסר, פוליטי, שיווקי, אמנותי, יחצני. אבל כולם. מסכימה לרעיון. יהיה נחמד עם דממה מקיר אל קיר במידיה. אבל, יש להזכיר לכל לוחמי המוסר והצדק, זה כולל גם את אלה שכותבים תגובות בזמן שהמפלגה משלמת. צדקנות, כידוע הוא קרדום מעולה לחפור בו. השאלה היא מה רוצים לקבור.