די להתחסדות בעניין ענבל גבריאלי

מועמדת אחת של הליכוד שהצליחה להרגיז לא מעט אנשים היא ענבל גבריאלי. גבריאלי, בת ה – 27, חסרת כל עבר ציבורי, חברתי או אקדמי משמעותי, מצוייה במקום ה – 31 לרשימה. מדוע בחרו בה חברי המרכז? יש מי שמיהר לקבוע שהיא "ח"כית של אבא", אבל האמת היא, שאת הפרצה דרכה תחדור גבריאלי לכנסת לא יצרו רק אביה ודודה, גם לא חברי מרכז הליכוד. את ה"חלון" יצרה בעיקר העמדה האופנתית הקובעת שיש לשריין מספר מקומות לנשים, בין אם יש מספיק מועמדות ראויות בין אם אין. ענבל גבריאלי היא המועמדת של "הפוליטקלי קורקט". ספק אם משפחת גבריאלי היתה מצליחה להריץ בקלות את אחד מבניה לכנסת, לא היתה להם שום בעיה עם בתם.

אין זו עמדה נחרצת כנגד בחירתה של גבריאלי, גם לא בעדה. מי שסבור שבית המחוקקים צריך לשקף את רב גוניות הציבור, אין לו, נדמה לי, על מה להלין. ענבל גבריאלי נבחרה על תקן אישה צעירה. היא לא התמודדה כנגד אישים בכירים בליכוד, לא היא שדחקה את אולמרט וריבלין לתחתית הרשימה. היא גם לא גברה על פוליטיקאיות ותיקות כגון לבנת ולבני שהשיגו אותה ברשימה, והיו נבחרות גם ללא השריון. אין צורך לאומר שלא עמדו מולה מדינאיות בסדר גודלן של גולדה מאיר, מרגרט תאצ'ר או ג'ין קירקפאטריק. גבריאלי התמודדה כנגד נשים אחרות בעלות שיעור קומה דומה. אמת, דרכה החלקה נסללה על-ידי אביה ודודה, בעוד שמועמדות אחרות נאלצו לגרור את נעלי העקב שלהן בעומק הרפש הפוליטי משך תקופה ממושכת יותר, וזה קצת "לא פייר". יש גם מי שהיה מעדיף לראות במקומה את פנינה רוזנבלום בזכות עסקיה, או את ד"ר מור אלטשולר, או אולי את נחמה רונן. אבל היות וזו היתה הבחירה, לחברי המרכז היו סיבות ענייניות לבחור דווקא בגבריאלי. הנערה מייצגת את הקו הניצי שאותו ביקשו הבוחרים להדגיש ובניגוד לכמה מן המועמדות האחרות, מכירים חברי הליכוד את ייחוסה האידיאולוגי. הם יודעים מנין באה ולאן תלך. קשה להניח שארוחה ב"אריאנה" היא שחרצה גורלות. בשביל מי שחושב שצריך היה לבחור דווקא באישה, הבחירה היתה הגיונית. וכשם שאיש אינו שואל מהם כישוריו הפוליטיים של המועמד הנכה ברשימת מרצ, כך אין לחקור אחר עברה של ענבל גבריאלי.

המצב שונה בתכלית עבור מי שסבור (או סבורה) כמוני, שבבתי מחוקקים ראויים לכהן מי שכישוריהם מתאימים ביותר לשלטון בהתאם לעברם, ניסיונם ועמדותיהם, וללא הבדל מין, מוצא עדתי או כשירות פיסית. בכנסת ישראל מכהנות, וכיהנו תמיד, נשים ראויות, כאלה שלא נופלות במאומה מהגברים שלצדן. כן ירבו. אלה לא רק מייצגות את ציבור הנשים, אלא גם מהוות דוגמא לנשים צעירות הנושאות עיניהן לתפקידי השלטון. אמת, מספר הנשים בפוליטיקה קטן בהרבה משיעורן באוכלוסייה ולכך סיבות שונות שיכול וישתנו עם הזמן, ויכול שלא. קשה להניח שדחיסת רשימות לכנסת באופן מלאכותי ומאולץ, ואפילו מעט פטרוני, בנשים שאינן נדרשות להתמודד שווה בשווה בגברים ולעמוד באותם הסטנדרטים, תשפר את תדמיתן של בנותינו או תספק להן מודל לחיקוי. ההיפך עשוי להיות הנכון. המסר שמעביר השריון אינו של שוויון, אלא דווקא של חוסר שוויון. האישה המשוריינת אינה שווה בין שווים, היא זקוקה להקלות מן הממסד הגברי והיא מטילה חשד על כל אישה בתפקיד, ולו המוכשרת ביותר, שאין היא נמצאת שם אלא בשל נשיותה.

לענין גבריאלי עצמה, לא נותר אלא לאחל לה שתעשה חייל. אמת, בשלב זה, היא אינה התגלמות המחוקק האידיאלי, אך בינינו, גם לא כל הגברים בפוליטיקה הם כאלה. יש לקוות שתגדל עם התפקיד. לגביה יש יסוד לאופטימיות, לא כן לגבי הפרוצדורה שבה נבחרה. בכל הנוגע לתמיכת משפחתה, נמצאת גבריאלי בחברה טובה. משפחות עשירות אחרות, כמו משפחת קנדי ובוש האמריקניים, קידמו גם הם קריירות פוליטיות לילדיהם וגם להם היו אינטרסים עסקיים. אך בחירתה של גבריאלי במקום משוריין, ולא המועמדת עצמה או משפחתה, צריכה להדליק נורת אזהרה אדומה עבור מי שאיכות מנהיגיו חשובה לו ומעמדן ודימוין של נשים בחברה חשובה לו לא פחות.