הסקאד מול החץ והפטריוט

טיל הסקאד הוא אחד הדברים המפחידים ביותר את הישראלי הממוצע בזמן האחרון. למרות שבמלחמת המפרץ הנזקים שנגרמו מהטילים היו מועטים יחסית, ברור שפוטנציאל ההרס שלו גדול. מאז מלחמת המפרץ שופר הסקאד, אולם גם הטילים שאמורים ליירט אותו עשו קפיצת מדרגה גבוהה. לדעת גורמים צבאיים, הפטריוט הוותיק והחץ החדש עשויים להגן היטב על העורף הישראלי. להלן סקירה של יחסי הכוחות, כפי שהם באים לביטוי על הנייר.

טיל הסקאד פותח במקור בשנות ה-60 על ידי ברית המועצות דאז. תוכנן לשאת ראש קרב אטומי במשקל של מאה קילוטון או ראש קונבנציונלי במשקל של טון. הסקאד פותח על בסיס רקטת הווי-2 שפותח בגרמניה הנאצית. שימושו הראשון במלחמה היה במלחמת יום כיפור, אז שוגרו שלושה טילים לעבר כוחות ישראל בסיני - הטילים נחתו במדבר ולא הסבו נזק. העיראקים שיפרו את הטיל על ידי הקטנת משקל ראש הקרב כדי לאפשר לו לשאת יותר דלק וכך להגדיל את הטווח שלו.

בידי עיראק טילים מדגם "אל חוסיין" - סקאד בי משופר, המגיע לטווחים של כ-650 קילומטר ומסוגל לשאת ראש קרב במשקל של עד חצי טון. הדגם השני הוא "אל עבאס" המסוגל להגיע לטווח של כ-800 קילומטר וראש הקרב שלו הוקטן ל-125 קילוגרם. האל עבאס ניתן לשיגור רק ממשגרים נייחים בעוד הדגמים האחרים מסוגלים לצאת ממשגרים ניידים אותם קשה יותר לאתר. הסקאד מסוגל לשאת ראש נפץ קונבנציונלי, כימי או ביולוגי.

331 טילי סקאד בי שוגרו על איראן במהלך המלחמה בין המדינות ו-189 טילי אל חוסיין שוגרו לעבר ערי איראן בעימות הקצר בין המדינות ב-1988. 86 טילי סקאד שוגרו במלחמת המפרץ, מהם 39 לעבר ישראל. הסקאד מוחזק בידי מדינות רבות ממזרח אירופה, עיראק, איראן, לוב, סוריה, מצרים, תימן ועוד. על פי ההערכה, עיראק מתכוונת ומסוגלת לשפר את הטילים שברשותה כך שיגיעו לטווח של 3,000 קילומטרים- אם מדינות המערב לא יסכלו זאת.

מערכת ה"חץ" היא פרי פיתוח משותף של התעשיה האווירית הישראלית וסיוע כספי אמריקאי. גורמים זרים מעריכים את עלות הפרויקט השאפתני בלמעלה ממיליארד דולר. מתכנני המערכת מעריכים את סיכויי הפגיעה של המערכת ב-95 אחוז הצלחה - בנתונים האופטימליים. מערכת החץ מורכבת ממספר מרכיבים עיקריים: מרכז השליטה והבקרה המכונה "אתרוג זהב" מתבססת על מחשבים חזקים ומתקדמים, שפותחו בחברת תדיראן מערכות מחולון. המחשבים מקבלים את נתוני מערכת המכ"ם "אורן ירוק", שפותחה ויוצרה בחברת אלתא. נתוני היירוט מועברים לטיל המשוגר מהמשגר ומכוונים אותו ליעדו. הטיל מתוכנת להתפוצץ בסמוך לטיל התוקף ולהשמידו עוד בטרם כניסתו לאטמוספירה.

החץ עבר מספר ניסויים בשנים האחרונות שחלקם הסתיימו בכשלון אך במרביתם הפגינה המערכת התמודדות טובה עם טילים ששוגרו ונועדו לדמות את הסקאד העיראקי או טילים אחרים. בחודש ינואר פורסם כי חברת בואינג האמריקאית תייצר כ-50 אחוז מרכיבי טיל החץ. על פי מקורות זרים, ישראל מחזיקה בשתי סוללות מבצעיות המוצבות בבסיס חיל האוויר בפלמחים ובעין שמר.

פותח בשנות ה-70 על ידי חברת "רייתיון" כמערכת הגנה נגד מטוסים והוסב בשנות ה-80 גם כבעל יכולות נגד טילים באליסטים. המערכת מסוגלת לפגוע במטרות ביעילות עד טווח של 170 קילומטרים. הטיל יוצא ממשגר שבו ארבעה טילים ומגיע למהירות של מאך 3 כשהוא פוגע במטרתו באמצעות מרעום קירבה המתפוצץ בסמוך למטרה ומשמידה. במלחמת המפרץ זיהתה המערכת את הסקאד בטווח של כ-110 קילומטרים. לגבי אחוזי הפגיעה שהשיגה המערכת במלחמה הדעות חלוקות, האמריקאים טענו בתחילה כי פגעו ב-80 אחוז מהטילים שנורו לעבר ערב הסעודית וב-50 אחוז מאלה שנורו לעבר ישראל. מאוחר יותר השתנו ההערכות ל-70 ו-40. ההבדל באחוזי ההצלחה נובע מכך שהפטריוט תוכנן להסיט את הפגיעה מאזור מוגן, כאשר בערב הסעודית הטיל הוסט למדבר לא מיושב ובישראל מתל אביב לרמת גן.

בבדיקה שערכה ועדה מטעם הקונגרס העידו מספר מומחים, בהם הפרופסור ראובן פדהצור, שטען כי אחוזי הפגיעה של הפטריוט היו למעשה נמוכים משדווח. פדהצור הסביר כי טילי האל חוסיין התפרקו בכניסה לאטמוספירה והקשו על מכ"מ הפטריוט שהתקשה לזהות את הטיל שנראה כריבוי מטרות – מה שהביא להחמצת הפגיעה בראש הקרב של הטיל שהסב את מרבית הנזק.

חשוב לציין כי מאז מלחמת המפרץ עברה מערכת הפטריוט מספר שדרוגים ושינויים טכניים האמורים לשפר משמעותית את סיכויי הפגיעה שלה בטילים באליסטיים. יכולתה של המערכת מול מטוסי קרב טרם נבחנה בשדה הקרב אך מניסויים שנערכו לאחרונה בארץ הסיכויים נראים גבוהים. על פי פרסומים זרים ישראל מחזיקה בשלוש סוללות פטריוט מבצעיות שעברו שידרוגים ועדכונים על ידי האמריקאים.