ארץ/עיר: סוד הקסם הסגול (או: בספארי עם צביקה פיק ויובל פילוס)

מאת ניצן חורש


"הסיפור התחיל בוינה/ שם קבוצת פאר נולדה/ ועכשיו בפלסטינה/ נמשכת לה האגדה, אה הה..." (משפט הפתיחה של "הכוח זהו כוח", מתוך אלבום הבכורה של צביקה פיק).

ריבונו של עולם: איזו עוד קבוצת כדורגל בעולם יכולה להתגאות שאת שיר האליפות שלה שר צביקה פיק? אין דבר כזה, רק ברמת גן! ועוד איזה שיר זה היה: גיטרות וואה-וואה שוצפות, תופי פח מתגלגלים, פאואר פופ במיטבו.
השנה: 1972. המקום: מגרש "גלי גיל". על הדשא: לופא קדוש, שהרבני, פרקש. ביציעים מהדהדת קריאת העידוד הנמרצת: "הך הך הכח". שני דברים מתחוורים אז לעולם: אחד- הקבוצה הבכירה של רמת גן היא לא הפועל, הו לא, ממש לא. ושתיים- אפשר לקחת אליפות גם כשמשחקים עם חולצות בצבע סגול!

ברבות השנים אפשר לקבוע בצער שהלקח לא הופנם. הכח הבליחה כמטאור סגול בשמי הסבנטיז הישראלי, אבל כבר דור שלם שהיא מחכה לקאמבק אמיתי, כזה שיחזיר אותה למרכז העניינים אחרי עידן של נידחות מבוישת. צביקה יכול לזרוק לה כמה טיפים.

בשני העשורים האחרונים קבוצת הכדורגל של הכח רמת גן מצאה עצמה מטיילת בעיקר בליגות השניה והשלישית. היריבות הסוערת של אז, עם הפועל רמת גן, מתרכזת עכשיו באיזו שווארמיה מנומנמת בעיר הלווין השקטה הזו, שהכדורגל בה דעך כפי שקרה ברוב קבוצות הפריפריה התל אביבית. כמו שבמכתש כבר אין ממש אש, כך על חורבות המגרש ההיסטורי של הכח הוקמה הבורסה של רמת גן. במקומו, נדדה הכח לשחק באזור הדמדומים הדרומי של העיר, ליד הספארי, במגרש "וינטר".

אוהדים ותיקים רואים בכך את החטא הקדמון, עליו משלמת הקבוצה עד היום: הכח עזבה את השכונה שלה, החלה לגמגם, והאוהדים לא באו עוד אחריה. במשחקים של הכח כיום אפשר לשמוע שקט נדיר. בקרב הקהל הפעיל של הכח נותרו מתי מעט. וגם הם חבר'ה רגועים, מנומסים, שלובשים את הצעיפים הסגולים שלהם בגאווה מאופקת. כמה שהמשחק חרא, הם רואים עצמם נצר לשושלת מפוארת: אחד ממועדוני הפאר של אירופה בשנות ה- 20, אלופת ישראל הגאה בדימוס. בצדק גאווה.

השלווה הפסטרולית ששוררת כיום במשחקים של הכח משתלבת נפלא עם ציוצי הציפורים מהספארי הסמוך, ונוף עצי האקליפטוס התמירים שנשקף ממושבי האצטדיון הממורק (קצת חבל ששמו שם העונה כיסאות פלסטיק: בימי הבטון אפשר היה לבוא למשחק עם שמיכת פיקה דקה וקלפים, להשתרע באין מפריע על ספייס בלתי מוגבל ולנמנם עד כניסת השבת). לקבוצה הזו, יודה גם זר, קסם לא מפוענח. זכרון מונומטלי לימים שלא ישובו עוד.

ואולי דוקא כן? כבר שנים מספר שעומד בראש ההנהלה של הכח עו"ד ידין מכנס. מכנס, עוד נצר לשושלת כדורגל אחרת, מפוארת לא פחות, התאהב במועדון הרמת גני, גייס קבוצת משקיעים מחו"ל, והוא מנווט את הכח רמת גן בסטנדרטים של מינהל תקין, שרוב קבוצות ליגת העל יכולות לקחת מהם דוגמא. מכנס משקיע בתבונה, בונה מחלקת נוער גדולה, מקפיד להנציח ולהנחיל בצורה מעוררת כבוד את מורשת העבר של הכח לדור העתיד, הכל הוא עושה נכון.

עו"ד מכנס נכנס לתפקיד בתקופה קשה בהיסטוריה של הכח: בתחילת שנות התשעים הכח היתה מעורבת בשורה של מכירות משחקים, שאיימו להמיט קלון על מה שנשאר מקבוצת העבר. עונשים כבדים היא ספגה מההתאחדות. מכנס ניקה את האורוות. הכל נקי היום בהכח מכבי רמת גן. אבל מה עם קצת אקשן?

הכח מתוסכלת. בימי מכנס היא רואה עצמה בכל עונה מועמדת לגיטימית, אם לא מתבקשת ממש, לעליה לליגה הראשונה. ורוב הזמן היא באמת בתמונת הצמרת הגבוהה. רק שבסוף, הכח תמיד מוצאת עצמה מגרדת אופטימיות לעתיד לבוא. שום דבר לא הולך, נאחס. גם העונה, בליגה הלאומית הצפופה כל כך, הקבוצה לא מצליחה בינתיים להתרומם ממרכז הטבלה. לאחרונה היא סבלה ממכת פציעות והרחקות מבאסת.

בשבוע שעבר קיבלו בוינטר זריקת עידוד מוראלית, כשהעפילו בניצחון הרואי על מכבי פתח תקוה לרבע גמר גביע הטוטו. בליגה בינתיים אין בשורות מיוחדות, אבל אף פעם אל תזלזלו בקבוצה הזו, כמו שמסביר השיר המתנגן: "כי הכח זהו כח/ ואת זאת אסור לשכוח/ אז בואו ונשיר ביחד/ עם הכח מכבי רמת גן!".