אל תקלו ראש בגיא פינס. מאחורי מבט "הג'ל שלי סמיך יותר משלך, גברתי", ושפת הגוף שמשדרת "אני כל כך לא טיפש כמו שאני נראה", מאחורי כל אלו מסתתר עיתונאי רציני. כבד משקל. בין הישגיו הבולטים קל למנות חילוץ "היי גיא" (ובעברית!) מג'ון גודמן ו"היי גיא" (ובאנגלית!) מששי קשת. ובל נמעיט מערכה של חשיפת פרשת ווטרגייט שלו: הקאת "ערב טוף" משפתיה המזויפות להתלפסטק של קמרון דיאז, במבטא הכי פרו פלסטיני שתוכלו למצוא. הוא ומיה קלוג, ממש וודוורד וברנשטיין.
גיא פינס איננו פונקציונר. הוא שוקט על נישה משל עצמו. הוא פילס לעצמו - תוך קשיים סיזיפיים - את דרכו לצ'ופצ'יק של הוויברטור התקשורתי הקרוי "הפקות מקור בכבלים". מגובה בציפי פינס, אמי הגנרלית האלמונית, ובקריירה אקראית באולם החתונות היפואי "גל"צ", נסק אל שמינו כמו היה הגוזל משירו של אריק אינשטיין. איכות עיתונאית נדירה, לא פחות מכך, היא סוד הצלחתו. לתוך משבצת "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם" הוא החליק באלגנטיות השמורה רק לבניה המחוננים של פיצוציית הברנז'ה. ממש הבן יקיר לי.
מיסטר נייס גיא דילג אל מעל לבצק, אל מעבר לקצפת, והתמקם במקום השמור דרך קבע לדובדבן: מסיבות קוקטייל בקאן, החלפת רשמים על תקרובות בבתי מלון בל.א, התחככות בג'וליה, התבשמות מניחוחה של לאטישיה ועוד ועוד. אלא שסחבק אינו פראייר, הוא לא אוכל חרא מאף אחד, ולמחוזות פאר אלה הביא "קטע" משלו: מכולם, כולל כולם, כולל אתה מיסטר ג'וני דפ, תבע את החשבון למפרע - התייצבות גרומת גוו אל מול המצלמה כדי לשורר את ה"היי גיא" המופתי. אחרים - להם גיא אינו רוכש כבוד - נצטוו להקדיש את שלוש הדקות שהוקצו להם לצורך ראיון יחצון, לתרגול אמירת "ערב טוף" מדופלמת, עד שהקונטרול רום יאשר שאפשר להקליט. הוא עשה להוליווד בית ספר. ולעזאזל עם מה שאתה רוצה למכור לנו, בתוכנית המכירות שלנו, אשר כלל איננה כזאת, אלא רק נשמעת, מריחה ומצטלמת כך. תחייך למצלמה, מיסטר גיבסון, ותגיד תודה על החשיפה לגיא. יו אר ווצ'ינג ערב טוף.
ערב השקת העונה החדשה והמעבר הרה החשיבות לשעת הלילה המאוחרת, צוטט גיא במוסף הבידור של המדינה, כשהוא פרוע עניבה ופרום חפתים, כי איננו רוכש כבוד ליוצרים (המספקים חמצן קיום לתוכניתו) שכן המה "כותבים שיר בשלוש דקות", ואילו "אני עובד הרבה יותר קשה על תוכנית בת חצי שעה". אכן, נוגע ללב כמו היה זה וידויו של נער אסופי. עם זאת, מעורר פליאה, בעיקר בהתחשב בקרבתו המשפחתית ליוצר שירים אחד, הידוע ככזה הכותב את שיריו בזמן שאינו עולה על שלוש דקות, ובכל זאת זוכה ליחס של כבוד מפינס וכפיליו התרבותיים.
אם כן, מאחורי אדום השפתיים ואינדיגו העיניים מסתתר מיזנטרופ לא קטן. וגרוע מכל - כזה השונא את הללו המזינים אותו. הכיצד ניתן ליישב את הדיסוננס הבלתי אפשרי הלז? בקלי קלותוש: סינדרום האלמנה השחורה. אותה עכבישה הקוטלת את זכריה/מעבריה לאחר המשגל, כמוה כגיא: משתמשת וזורקת, ואחר כך עוד הולכת ללכלך בעיתון. אכפת לך לומר "היי גיא", למצלמה פה? תודה ממוש, אתה פשוט פשוש. התקליט שלך ילך פיצוץ (בש.ק.ר.).
ערב טוף גם לך, גיא מתוק. אחר כך אל תתפלא שכל הזמן שואלים אותך אם שמך הוא באמת, אבל באמת, גיא פינס.
תוכלו להקרין עוד 90 פעמים את הקטע של "היי, גיא"? זה פשוט דבר נהדר שלא ממצה את עצמו
7.12.2000 / 10:29