רק 30% מהגברים חושבים שתחת השפעה משמעותית של אלכוהול או סמים אין שום אפשרות להסכים בצורה חופשית לקיום יחסי מין - כך עולה ממחקר שנערך לאחרונה ושממצאיו מצביעים על פערים בין תפיסותיהן של נשים לאלו של גברים בסוגיית קיום יחסי מין תחת השפעת אלכוהול. זאת, ברקע פרשת המין בקפריסין שהסעירה את המדינה לפני כחודש, והעלתה לדיון ציבורי שאלות על הסכמה, ניצול מיני ושלל נושאים נוספים.
את המחקר ערכה ד"ר אביגיל מור, פסיכולוגית, ראש התכנית ללימודי מגדר במכללה האקדמית תל חי, חוקרת בכירה בתחום האלימות. מור, מחברת הספר "דמעה שלא נגעה - להחלים מפגיעה מינית", עוסקת מזה עשורים בסוגיות הללו, הן כחוקרת של תחום האלימות המינית והן כמטפלת בנפגעות תקיפה מינית.
לדבריה, מיגור תופעת הפגיעה המינית, הכוללת גם מקרים של ניצול מיני, מחייב מעל לכל קיומן של תכניות מנע חינוכיות שיבהירו שלל נושאים מהותיים, כגון הסתירה בין שכרות להסכמה חופשית, והאם אדם שיכור מסוגל כלל לתת את הסכמתו לאקט מיני. ממצאי המחקר החדש, כאמור, מצביעים על פערים בין תפיסותיהן של הנשים לאלו של הגברים בסוגיית קיום יחסי מין תחת השפעת אלכוהול. במחקר השתתפו 300 גברים ונשים, טווח הגילאים נע בין גילאי 18 ל-45, כאשר הממוצע עמד על 28. שליש מהמשתתפים היו מתחת לגיל 24.
במסגרת המחקר, התבקשו המשתתפים לומר עד כמה הם מסכימים עם היגדים שהוצגו בפניהם. כאמור, עם ההיגד "תחת השפעה משמעותית של אלכוהול או סמים אין שום אפשרות להסכים בצורה חופשית לקיום יחסי מין" הסכימו 30% בלבד מהגברים, לעומת 52% מהנשים. כלומר: כ-70% מהגברים לא חושבים שמצב של אובדן צלילות כתוצאה מאלכוהול או סמים מונע הסכמה חופשית, לעומת 48% מהנשים. עם הטענה "צריך לוותר על קיום יחסי מין אם הפרטנר שלך לא בצלילות מלאה", הסכימו 50% מהגברים ו-65% מהנשים.
64% מהנשים ו-62% מהגברים הסכימו עם ההיגד "חלק מהגברים לא בוחלים בבחירת אישה שתויה כמטרה לסקס". כמו כן, 72% מהגברים ושיעור דומה מקרב הנשים הסכים עם הטענה "כששותים כמויות גדולות של אלכוהול אפשר לפספס רמזים שמעידים על חוסר העניין של הפרטנר ביחסי מין". עם המשפט "כששותים כמויות גדולות של אלכוהול אפשר שלא יהיה אכפת אם לפרטנר יש או אין עניין בסקס", הסכימו 38% מהגברים ו-42% מהנשים.
"לא ייתכן שסבלן של נשים ימשיך לא להילקח בחשבון"
"למרות שהחוק מכיר בכך שבמצב של אובדן צלילות לא תיתכן הסכמה חופשית לאקטים מיניים כלשהם, המחקר שלי מעלה כי מרבית הבחורים הצעירים לא מבינים שבחורה שתויה מאבדת את היכולת לתת הסכמה חופשית למין (כמו לכל דבר אחר, לצורך העניין)", מסבירה מור את הממצאים."מעל ל-70% מהם סבורים ששיקול דעתה לא ניזוק בשום צורה ועל כן אין שום דופי בניצול מצבה, ואין בנמצא שום מסר חברתי שנועד לסתור זאת. באותו מחקר אף נמצא כי המידה שבה הפרט אוחז בתפיסות אלה מקטינה את הסיכוי שהוא יתערב בנעשה כצופה מהצד וינסה לעצור את הניצול לרעה של המצב".
"ההחפצה המינית של נשים בתרבות הרווחת היא אשמה נוספת - החל מהחפצת גוף ומיניות האישה במדיה לסוגיה ועד לאחראית העיקרית - הפורנוגרפיה, אליה מחוברים היום הצעירים בווריד. ממחקרים קודמים שערכתי בתחום מצאתי כי מעל ל-80% מבני הנוער מתחת לגיל 18 מדווחים על צריכה כמעט יומיומית של החומרים הללו, ההולכים ונהיים אלימים יותר ויותר. גם מעל ל-50% מהבחורים הצעירים מרבים לצרוך חומרים אלה. תכני הפורנוגרפיה מציגים, בין היתר, שימוש מיני סדרתי בבחורה כבידור, בעוד שזו מוצגת כמתענגת לכאורה על כל הנעשה לה. יתרה מזו, המחקר אף מראה כי ככל שצריכת הפורנוגרפיה רבה יותר כך עולה הסלחנות כלפי שימוש מיני קבוצתי וסדרתי בבחורה/נערה. מתברר, לצערנו, שהדרך ליישום תכנים אלה בפועל קצרה", אמרה.
לדבריה, "חשוב להבהיר לבני הנוער, כי בני אדם באשר הם נדרשים להתייחס באופן הומני ואנושי לזולתם. יהיו מסרי החברה אשר יהיו, אין זה מנקה איש מאחריות אישית להתנהגותו. במקביל, מן ההכרח למצוא דרך להחדיר לשיח הציבורי את המסר כי מעשים מעין אלה פסולים לחלוטין, ומעל לכל, שלא תיתכן הסכמה חופשית במצב של שיכרות, ומכאן שניצולה המיני של בחורה שתויה אינו עומד בשום סטנדרט של התנהגות קבילה, ולכן יש לעשות הכל כדי להימנע ממצבים שכאלה. לשם כך, יש צורך בעשייה חינוכית מניעתית רחבת היקף במערכת החינוך, בחינוך הבלתי פורמלי, בבית ואף בקמפיינים ציבוריים".
"מהבחינה הזו", מאבחנת ד"ר מור ברקע האירוע בקפריסין, "ניתן לומר שאם העניין הציבורי הרב במקרה הזה יוביל להתערבויות מעין אלה, הוא יהיה בעל משמעות כבירה אף ללא קשר לתוצאות החקירה הספציפית הזאת. שכן, לא ייתכן שסבלן של נשים, בחורות ונערות ימשיך לא להילקח בחשבון. כפסיכולוגית המטפלת שנים רבות בנפגעות תקיפה מינית אני יכולה לדווח שסבל זה הוא מהקשים שאפשר לחוות".