אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 25. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.
יפו היא מקום שמייצג הכול. מאתרי דת מגוונים ועתיקות יפהפיות, המבטאות היסטוריה מרובת שנים, ועד לחדשנות ארכיטקטונית, מוקדי תיירות, גלריות ומקומות בילוי. יפו מגוונת מאוד. העיר, שכיום היא חלק בלתי נפרד מתל אביב, מייצגת מחד סכסוך מרובה שנים בין ערבים ויהודים ומאידך חיבור והרמוניה נפלאים ביניהם.
במשך אלפי שנים הייתה יפו עיר עצמאית עד שאוחדה עם תל אביב בשנת 1949. עד היום ניתן לראות ולחוות בה שוני מובהק מתל אביב, בעיקר בעתיקות שלה ובמורכבות האוכלוסייה. פירוש המילה יפו לפי תעודות מצריות הינו "יפה", מה שמאוד מתאים לנראות ולאקלים של העיר.
לכל הטורים של לי גיא-רון
כמו בשיר
לא מזמן טיילתי ביפו, שנראית לי קצת מנותקת מתל אביב, אבל עדיין מהווה חלק בלתי נפרד מהדבר הנהדר הזה, שקרוי "תל אביב-יפו". זה מדהים, כי לא רק שחשתי כאילו אני רחוקה מהבית שלי, מהעיר שלי, אלא הרגשתי כאילו אני בארץ אחרת, וזאת למרות שלא יצאתי אפילו מתחומה המוניציפלי של עיר מגוריי.
ביפו יש רעשים אחרים וריחות מיוחדים. היא פשוט קסם. במהלך הטיול שלי בנמל יפו, גיליתי שהוא עמוס בדייגים ובאנשים. יהודים וערבים. תיירים ומקומיים. הים כמו תמיד גרם לי לאושר. הרגשתי בחופש. משהו במליחות שבאוויר תמיד גורם לי לרוגע. לעומת זאת, כאשר הייתי בפעמים אחרות בנמל תל אביב, התחושה הייתה אחרת. במהלך הטיול הסתובבתי גם בשוק. בדרך כלל קשה לי מאוד במקומות הומי אדם. אבל שם היה ממש אחרת. אווירה ומראות צבעוניים, ומשהו כיפי באוויר. מודה שהתרגשתי.
ביפו מדברים המון שפות. מצד אחד, יש בה הרבה אנשים, בתים ורעש, אבל מצד שני לא הרגשתי שמישהו רומס לי את המקום, את המרחב שלי. אנשים רגישים אליך ולנוכחותך. החיים המשותפים של ערבים ויהודים ביחד מדהימים בעיניי. בעיניי, דו-קיום הופך אותך מייד לאדם טוב יותר, ואולי זה מה שהופך את יפו למה שהיא, שילוב של אנשים שחיים ביחד ועושים טוב לעצמם וטוב לאחרים. השילוב הזה מייצר עולם חדש, ובטוח שמעניין יותר. זה גורם לנו לצאת ממה שמוכר ולחוות יותר. זה אולי מה שבעיקר עושה את יפו כזו קסומה בעיניי.
בדרך כלל שגרה מרגיעה אותי, ואני שונאת לצאת ממנה. אבל שם, ביפו, היה לי כל כך כיף לעשות משהו שפעם בעבר היה נראה לי מאיים. שברתי שגרה וגיליתי מקום חדש. זו אינה הפעם הראשונה שלי ביפו, אבל הפעם טיילתי שם רק עם המשלבת שלי. לא יודעת למה, אבל זאת הייתה חוויה ייחודית. משהו ברעיון של טיול ליפו, כמו בשיר של שלום חנוך, היה לקסם. משהו במקום היה משחרר.
מה אני בעצם מנסה לומר? - תיסעו ליפו, היא ממש מדהימה. תגלו ותחוו אותה. תתנסו במה שיש לה להציע. תעשו דברים חדשים או דברים ישנים עם אנשים חדשים. צאו מהשגרה. זה ממש משתלם. אותי, מקומות חדשים מפחידים בהתחלה. אבל אחר כך, לאט לאט, מגיעה ההנאה, מתפתחת החוויה. וככה מגלים מקומות חדשים. אז תנסו איזו קפיצה לא מחייבת לרחובות יפו. שוטטו בשוק, ברחובות, בנמל. בין הבולגרים של מכבי יפו לתושביה הערבים של העיר. בין עשירי העיר שרוכשים שם בתים יפים לבין השכונות הוותיקות. בין הדייגים לתיירים. תודו לי. זו חוויה. מילה של לי.