פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ללא תיעוד, ללא פיקוח: סיפורם של "הילדים הנעלמים" בישראל

      הילדה שעברה התעללות בלוד ולא תועדה במרשם האוכלוסין היא חלק מתופעה רחבה של ילדים שלא מוכרים לרשויות. ילדי מסתננים, תינוקות של עובדים ללא אשרה ובניהם של חרדים קיצוניים מעולם לא נרשמו, ובכך נמנע מהם טיפול רפואי וסוציאלי. האתגר גובר עם הקושי להעריך את מספרם

      ללא תיעוד, ללא פיקוח: סיפורם של "הילדים הנעלמים" בישראל
      צילום: ניב אהרונסון, עריכה: תומר לוי

      המקרה של הילדה בת השבע שנמצאה ביום שני האחרון קשורה בחדר אמבטיה בדירה בלוד, לאחר שעל פי החשד עברה התעללות והזנחה על ידי הוריה, הוא רק קצה הקרחון של תופעה רחבה יותר: ילדים שאיש לא יודע על קיומם ואין שום תיעוד ורישום ברשויות המדינה להימצאותם.

      הסיפור שנחשף השבוע מצטרף לשורת מקרים מטלטלים שפורסמו בשנים האחרונות, כמו מקרה הרצח של רוז פיזם, גילויו של הנער בן ה-14 מחדרה שנמצא מוזנח בבית הוריו לאחר שלא נשלח למוסדות חינוך והפעוטה ממאה שערים שנפטרה בשנה שעברה מחצבת לאחר שלא הייתה רשומה במשרד הפנים ומעולם לא ביקרה במרפאה. על פי נתוני המועצה לשלום הילד, סיפורים אלו מצטרפים ככל הנראה לעשרות ילדים שלא קיימים במערכת של מדינת ישראל, ויכולים בין לילה להתגלות כילדים שעברו הזנחה והתעללות בגלל חוסר התיאום והתקשורת בין משרדי הממשלה השונים.

      התופעה המדאיגה מציפה איתה שאלות בנוגע ליישום התזכיר שקבעה מדינת ישראל בעקבות ועדת וינטר, על מנת לחבר את המידע בין המשרדים השונים. שאלה נוספת היא כמה ילדים שאינם מתועדים ברשויות התגלו לאורך השנים.

      בית המשפחה בלוד שבה לפי החשד ארעה התעללות בילדה בת חמש, אוגוסט 2019 (ראובן קסטרו)
      בית המשפחה בלוד (צילום: ראובן קסטרו)

      מפרטי חקירת ההתעללות בילדה שמתבררים כעת, לאביה של בת השבע יש 11 ילדים נוספים מאשתו הראשונה ושלושה ילדים מאשתו השנייה. כולם רשומים ברשויות, אך רק היא - במשך כמעט שש שנים - לא הייתה ידועה לאף גורם במדינת ישראל. אם הילדה נכנסה לארץ בצורה לא חוקית מהרשות הפלסטינית, ואביה טען בבית המשפט כי הוא לא אביה הביולוגי.

      בשנה שעברה הלכה לעולמה ילדה בת שנה וחצי ממחלת החצבת. מאוחר יותר התברר כי אותה ילדה, שהתגוררה בשכונת מאה שערים בירושלים, היא בת למשפחת נטורי קרתא שמעולם לא נבדקה במרפאה ואף היא לא הייתה רשומה במרשם האוכלוסין של מדינת ישראל. כך, לא היה דרך לאבחן את מחלתה של הילדה, מאחר שהוריה לא מכירים במוסדות המדינה והיא נעלמה לגמרי מידיהן.

      ללא זכויות סוציאליות או רפואיות

      על פי רשות האוכלוסין, יש קבוצות שונות של קטינים ללא מעמד: מי שנכנס לישראל באופן לא חוקי (מסתננים וילדיהם); תיירים שנכנסו והאשרה שלהם נגמרה; תושבי הרשות הפלסטינית שנכנסו באופן לא חוקי; עובדים זרים שנכנסו למדינה עם אשרת עבודה, פג תוקף האשרה והילדים שילדו במהלך שהותם נשארו שלא כחוק; ובנוסף לכך, אוכלוסיות של חרדים קיצוניים שבאופן מודע לא רוצים לקבל מעמד מוכר במדינה.

      על פי דוח שפרסם מבקר המדינה בשנת 2014 על מצבם של קטינים חסרי מעמד ואופן איתורם על ידי משרד הרווחה - אין גורם רשמי בישראל המחזיק בנתונים מלאים ועדכניים לגבי מספר הקטינים חסרי המעמד השוהים במדינה. בדוח המבקר נמצא כי משרד הרווחה לא ערך מעקב אחר קטינים שהושמו באחריות של משמרונים, דבר שעלול להביא לחשיפתו של הקטין לניצול בידי מי שאחראי עליו. לתופעת הקטינים חסרי המעמד בישראל יש השלכות בכל תחומי החיים: אין להם זכויות סוציאליות ורפואיות והם לא מוכרים בשום מקום רוב הזמן. לרוב הם מקבלים מהמדינה את הזכויות הללו רק כאשר הם נמצאים במצבי סיכון.

      בעקבות רצח הילדה בת הארבע רוז פיזם בשנת 2008, הוקמה בשנת 2010 ועדת וינטר לאיתור ילדים במצב סכנה. תשע שנים חלפו מאז הגישה הוועדה מסקנות והצעות לפעולה שעשויות היו להציל חיים של ילדים אחרים. ועדת וינטר קבעה שאירועים כאלו יכולים להימנע אם יתקיים ממשק העברת מידע טכנולוגי בין הגורמים המטפלים ומשרדי הממשלה השונים.

      תרומת צעצועים ובגדים לילדה שעברה התעללות בלוד , אוגוסט 2019 (ללא שם)
      צעצועים ובגדים שנתרמו לילדה מלוד

      על פי מחקרים, אחד מתוך חמישה ילדים עובר התעללות על ידי מבוגר. כמו כן, על פי השנתון הסטטיסטי של המועצה לשלום הילד, רק בשנת 2017 הופנו כ-48 אלף דיווחים חדשים על קטינים בסיכון לטיפולם של עובדים סוציאליים. 72% מהדיווחים היו על ילדים שנפגעו בידי אדם אחראי בתוך המשפחה. במהלך השנים האחרונות הוצאו בנושא שני תזכירי חוק, בשנת 2012 ובשנת 2014, שטרם קודמו ויצאו לפועל, המדברים על כך שאם מידע על קטין מגיע לאחד מהגופים ומשרדי הממשלה השונים, המידע באופן אוטומטי יגיע לשאר הרשויות והמשרדים.

      חווה לוי, העובדת הסוציאלית הראשית במשרד הרווחה, אמרה כי האמנה לזכויות הילד מחייבת את ישראל, כמו את ייתר המדינות החתומות עליה, לטפל בילדים שנמצאים בשטחה. ובמידה ומגיע אל משרד הרווחה מידע על ילד שנמצא בשטחה, המשרד מחויב להתערב באופן מידי. לדברי לוי, הבעיה הגדולה במצב הזה הם הילדים שלא הגיע מידע לגביהם. "יכולים להיות מצבים נורא שונים ומגוונים לסיבה שהילדים האלה לא רשומים, אך לגבי חלקם אין תשובה כלל. לפעמים מדובר בסכסוכים בין הורים או בעיות אחרות בין המשפחה", תיארה לוי. "זה גם יכול להיות ילד, אזרח ישראלי לחלוטין, ובכל זאת לא יופיע בשום מרשם. מדובר בסוגיה מאוד רחבה ומגוונת". היא הוסיפה כי "כשזה מגיע לידיעתנו, במיוחד אם יש חשד שהילד נפגע במשפחתו, אנחנו ישר מתערבים".

      לדבריה, אין אפשרות לכמת את מספר הילדים "הנעלמים" שהמדינה לא מצליחה להגיע אליהם. "ככל הנראה מההגדרה של ילד נעלם, קשה מאוד לעשות הערכה סטטיסטית כמה ילדים כאלו יש". היא אמרה כי האירועים האחרונים מלמדים כי הסוגיה של רישום ילדים חשובה מאוד וצריך לתת עליה את הדעת כדי שהילדים לא ישלמו את המחיר לדרך בה המגדלים שלהם בחרו לנהוג וכתוצאה מכך למנוע מהם שירותים.

      "תבקשו את העזרה בשמו של הילד"

      היא קראה לציבור לפנות לרשויות. "מה שחשוב הוא שאם יש מישהו שיש לו דאגה כלפי ילד, או שיש לו מידע על ילד שצריך לקבל סיוע, טיפול רפואי, ואינו מקבל הגנה - תפנו לגרומים הנכונים ותבקשו את העזרה בשמו. ילד צריך שיפנו בשמו, ולא חייבים לקחת אחריות על שום דבר", אמרה לוי. "אבל מישהו צריך לדבר בקולם ולהגיד: 'יש ילד שצריך עזרה'. יכול להיות שהילד נמצא בבית ומקבל חינוך ביתי באישור משרד החינוך, ובמצב כזה הרשויות יבדקו את המצב ויקבעו שהכל בסדר. אבל זה עדיף מאשר שנפספס ילד ונגיע אליו אחרי הרבה מאוד סבל ופגיעה מאוד קשה".

      לוי התייחסה לסוגיית התיאום הבין משרדי, שעדיין לא הועברה בחוק, ולמעשה מונעת בין המשרדים השונים את ההעברה האוטומטית של מידע שיכל לצמצם את תופעת "הילדים הנעלמים" שעוברים הזנחה והתעללות. "ברמה של אנשי המקצוע שעוסקים בתחום הזה, יש קשר הדוק בינינו. אנחנו מנסחים נהלים ויכולים להיעזר אחד בשני, וטוב היה שגם החוקים היו מאפשר לנו לדבר באופן הרבה יותר פתוח", הוסיפה. "היום יש את חובת הדיווח שמחייבת כל גורם ומקצוע שיש לו חשד סביר שהילד נפגע בידי אחראי עליו, אבל לא צריך להגיע למצב של חשד שהילד נפגע. יכול להיות שאם היינו מגיעים אל ילד בשלבים יותר מוקדמים, היינו מונעים פגיעה ואת זה החוקים פחות מאפשרים. לכן התיאום הטוב יותר יהיה ברגע שיעבור החוק שמאפשר שותפות במידע והעברת מידע גם בחלק האזרחי ולא רק בחלק הפלילי".

      בשנת 2017 נחשף סיפור בו ילד בן 14 נמצא מוזנח בבית הוריו בחדרה, כשהוא לא היה רשום למסגרת לימודית וגם לא ברשות המקומית, זאת לאחר שהוריו עברו אל העיר כשהיה בגיל תשע. בעקבות אותו מקרה התקיים דיון בוועדה לזכויות הילד, שם זעקו אנשי חינוך וחברי כנסת על חוסר התיאום בין הרשויות והמשרדים השונים שמביא לכך כי ילדים רבים מוצאים את עצמם נופלים בין הכיסאות.

      נציג משרד החינוך באותו דיון, אילן שמש, אמר כי זהו תפקידה של הרשות המקומית לאתר את הילדים שנמצאים בתחום שיפוטה וכי משרד החינוך עושה רק מאמץ לתמוך ברשות. לדבריו, "תפקיד הרשות הוא לאתר את הילדים האלו, אבל אני חייב להגיד שזה לא דבר פשוט. יש ילדים שלא נרשמו אף פעם למערכת החינוך. לחפש אותם זו משימה לא פשוטה. אנחנו רוצים להשתפר, אבל לא מדובר באוכלוסייה קלה לאיתור".

      אקדחים, אזיקים וניידת משטרה (ניר לנדאו, מערכת וואלה!)
      גבר באזיקים (צילום אילוסטרציה: ניר לנדאו)

      כרמית פולק, היועצת המשפטית של המועצה לשלום הילד, אמרה בשיחה עם וואלה! NEWS כי ישנם עוד ילדים במדינה שאף אחד לא מודע לקיומם. "בבסיס הרעיון של תיאום בין המשרדים עליו הוחלט בעקבות ועדת וינטר, היה שאם לילד נחתכה האצבע והוא הולך לקופת חולים, יש כבר מערכת שראתה אותו. ברגע שיש מערכת שמתקשרת בין כל המשרדים, הילד הזה עולה וצף ובאופן טבעי כל המשרדים הרלוונטיים מודעים לקיומו, ומתחילות להישאל השאלות הנכונות. גם אם מדובר בילדה שהייתה אי פעם בטיפת חלב, היא קיימת במערכת".

      פולק מסבירה כי החוק לא מקודם הן מסיבות תקציביות והן מחשש לפגיעה בפרטיות, "בעשר השנים האחרונות יצאו שני תזכירי חוק, מדינת ישראל כתבה את החוק של העברת המידע בין המשרדים אבל החוק הזה לא מתקדם קדימה, לא ממומש על ידי אף משרד וילדים ממשיכים ליפול בין הכיסאות".

      "היה לנו מקרה שילדה עברה התעללות מאוד קשה בבית וכדי להסתיר את ההתעללות הזאת היא כל פעם הייתה הולכת למוקד רפואי אחר, כדי שבעצם אף אחד לא ידע, כי אם היו רואים את החזרתיות הזאת אז מישהו היה אומר קרה פה משהו", אמרה. "אם יהיה ממשק בין משרד הבריאות, משרד הרווחה ומשרד החינוך, יהיה ניתן למצוא ילדים שנמצאים במצבי סיכון ולשלוף אותם מהמערכת ולתת להם סיוע".

      לדבריה, הסוגיה התקציבית היא זאת שמונעת מהתהליך לצאת לדרך: "יש פה סוגיה תקציבית, חד משמעית, הממשקים האלה דורשים הרבה התאמות טכנולוגיות, אני יודעת שיש סוגיות של שמירה על הפרטיות, אבל צריך להבין את האיזונים שעל הפרק. ניתן לפתור את האיזונים כמה שיותר מהר, וזאת במטרה להציל כמה שיותר ילדים שנופלים בין הכיסאות".