"לשלב ידיים נגד האלימות": בבית דרור אוספים את השברים אחרי דקירת הנער

סימוני המשטרה בכניסה לבית דרור, מקלט לנוער להט"בי שסמוך לו נדקר ביום שישי נער בן 16 בידי אחיו, עדיין מעטרים את הקירות והמדרכה. כעת מתחיל אחד מאנשי הצוות לקלף את החיצים הצהובים ליד נתזי הדם של הצעיר, בן המגזר הערבי, שככל הנראה הותקף בידי אחיו על רקע נטיותיו המיניות. יעל סיני, המנהלת את המוסד, סיפרה כי הנערים טרם התאוששו מהמקרה, אולם זהו אינו הקושי היחיד מולו הם ניצבים. "יש פחד, אבל מקורו גם בטראומה שהם עברו לפני שהם הגיעו לכאן", הסבירה. "זו פעם ראשונה שדבר כזה קורה פה. זה לא שביומיום הסכנה רובצת, זה מקרה קיצוני. הם לקחו את זה מאוד קשה ונכנסו להלם".

בית דרור הוא מקלט הקיים זה 20 שנה בדרום תל אביב ומארח בני נוער בגילים 18-13 שנפלטו מבתיהם בשל היותם להט"בים. חלק מהנערים מגיעים למוסד מרצונם, וחלקם מגיע מתוקף צו של משרד הרווחה אם נמצא שהם תחת סיכון. לפי סיני, בבית דרור נמצאים נערים מכל האוכלוסיות, ובהן גם מהאוכלוסייה הערבית, אליה היה שייך הנער שהגיע למקום בסיוע משרד הרווחה.

אלון ברמי, מנהל תחום קהילה ושותפויות בעמותת אותות שמפעילה את המקלט, מספר על התקרית. "בסביבות 13:00 הנער נמצא דקור ושוטט דם בכניסה של ההוסטל. הנערים, ששמעו צעקות דרך החלונות, הקפיצו את אנשי הצוות מתוך הבית".

המדריכים של בית דרור מתפעלים את המוסד 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. במקום 16 מיטות, עליהן ישנים נערים שמגיעים לתקופות קצרות שנמשכות עד שלושה חודשים. לצד זאת, לאחרונה נפתח מסלול ארוך טווח לנערים בתהליך לשינוי מין שיכולים להישאר במוסד עד לסיומו. "אנחנו מכירים את הסיפורים האישיים של כל אחד מהשוהים בצורה טובה", הסבירה סיני, אך נמנעה מלפרט על סיפורו של הנער שנדקר. "אנחנו יודעים איפה הם נמצאים, והביקורים הם תמיד בתיאום. מה שקרה לנער ביום שישי התרחש בזמן הפרטי שלו. זו יציאה שהוא קבע, וכנראה ניסו לעבוד עליו. ישר כשהוא יצא מהמבנה זה קרה".

לדברי סיני, מאז המקרה מנסים לשמור במוסד על אווירה רגועה ולהקפיד על סדר יום רגיל. "הנערים מאוד בשוק. היום הם בלונה פארק, אבל חשוב לשמור גם על סדר יום כרגיל. אמרנו להם שנמשיך את השגרה - ארוחות בזמן, התעוררות בזמן. בכל יום מנקים פה את הבית והכל יהיה כרגיל כי רק בגבולות האלה אפשר לטפל בטראומה שהם עברו".

בבית דרור עובדות כמה עובדות סוציאליות, ובהן אחת השומרת על קשר עם משפחות הנערים. המדריכים במקום - רובם בני הקהילה בעצמם. "הם פה גם כדי להחזיק את היד בלילה אם יש סיוטים. אנחנו עושים גם הרבה עבודה עם המשפחה בתקופה הקצרה שהם נמצאים פה כדי להבין אם הנערים חוזרים הביתה או לא. 25% מהנערים חוזרים הביתה בתום שלושה חודשים. לאחרים אנחנו דואגים להם למסגרות המשך", ציינה סיני. "כל הנערים פה הם על רצף של סיכון. סיכון של אלימות מינית, פיזית, התעללות נפשית והתעללות ברחוב - אם זה בגלל נראות לא הכי 'נורמטיבית', ואם זה בגלל שצועקים להם 'יא הומואים'. עם כל זה הם מתמודדים פה במסגרת".

במקום לא צפויים להיות מוצבים מאבטחים, חרף התקרית הקשה. לדברי מנכ"לית העמותה תמר אלון, הדבר יגרום לזה שפחות נערים יגיעו. "זו דמות מאיימת בעיניהם, מאבטחים. מבחינתם הם לא מבינים מי זה האדם שבמדים. זה גורם להם לחוסר ביטחון", היא מסבירה, וסיני מנמקת: "לפעמים נער מגיע לפה כשהוא בורח ממשהו, לא רוצה שידעו על הזהות שלו או שיקושר למשהו. כל אנשי הצוות פה חתומים על סודיות, ויהיה קשה לשלב אבטחה מבחוץ".

האירוע יצר פחד וחשש רב בקרב הנערים הערבים, בני ובנות הקהילה הלהט"בית. רבים מהם חוששים להתראיין בנושא, ומפחדים מפני כל חשיפה שהיא. ניזאר, רכז תחום החברה הערבית (אלוואן) בארגון הנוער הגאה (איגי), מעיד כי הם מבוהלים. "המעשה הזה פגע להם בביטחון העצמי האישי. בחוויה שלי תמיד היתה אלימות, ובדידות היא בסיפור שלנו. אבל כשאנחנו עוברים לעיר הגדולה נוצרת תחושה של ביטחון", אמר.

לדברי נזאר, הקיץ הוא התקופה הכי קשה עבור הנערים. "יש חופש גדול, יש את אירועי הגאווה שמגדילים את החשיפה. הייתה ציפייה שיקרה מקרה כזה".

ניזאר ציין כי הוא מצפה לתגובות נוקשות יותר מצד הח"כים הערבים כלפי האירוע. "הייתי רוצה שהח"כים הערבים ייפגשו אתנו ויקדמו את הדברים. חוץ עאידה תומא סלימאן, שהייתה היחידה שקידמה שיח, אף אחד לא יצר קשר".

על פי ניזאר, הפחד אותו חווים הנערים הערבים אינו נובע רק מאלימות פיזית. "היה לי נער מחיפה שניסו לעשות לו טיפול המרה בכנסייה. יש הרבה מעקב אחריהם, אם הנראות החיצונית שלהם מסגירה אותם. יש תמיד חשש שעוקבים אחריך, שבודקים איפה אתה. הרבה מהם פותחים חשבונות אנונימיים ברשת כדי לתקשר עם העולם החיצון".

"החוויה שלי מהשנה הזו היא חיובית", הוא אומר באופטימיות. "התחלנו הרבה עבודה עם בתי ספר. פגשתי גם הרבה נוער מבתי ספר בצפון. היו לי שניים או שלושה בתי ספר שפגשתי בהם נערים מחוץ לארון וזה משהו חדש שלא פגשתי מקודם. אז יש סימנים טובים. מה שמטריד אותי זה איך הרשויות יתנהלו מול זה. צריך לראות אם הן יתעלמו מזה כמו שהן מתעלמות תמיד כשיש אלימות בחברה הערבית. אם לא יטפלו בזה, אני ממש מפחד על הנערים הבאים".

האווירה הלהט"בופובית שהתפתחה בשבועות האחרונים עם אמירותיו של שר החינוך רפי פרץ בעד טיפולי המרה ותלייתם של שלטים המורים כי יחסים חד מיניים אינם "נורמליים", לא פוסחת על החוסים במקלט. "הילדים מגיבים לזה מאוד רע. מאוד", חורצת סיני. "כשתולים שלטים באיילון שאומרים שלהיות להט"ב זה לא נורמלי, אף אחד לא שואל איך זה משפיע על בני נוער שמתמודדים עם שאלות של זהות מינית או מגדרית. ההשפעה היא אדירה. גם ביכולת שלהם לאהוב ולקבל את עצמם ולצאת מהארון. הסיכון הוא לא רק שמישהו ייקח סכין וידקור - הסיכון הוא גם כלפי עצמם. יש אחוזים גבוהים של אובדנות. יש הרבה נערים ונערות שהמשפחה דחתה אותם. אין ספק שיש קשר בין הדברים. לא צריך להרחיק עד לניסיון הרצח כדי להבין שמדובר בבעיה מאוד קשה", פסקה.

"גם ככה נוער בסיכון נמצא בשוליים של החברה", המשיך ברמי. "גם ככה הם נעדרים, גם ככה הם שקופים. כשאתה מקבל מסרים כאלה מהציבור, שאתה לא נורמלי ולא בסדר, זה מקצין את תחושת הבדידות".

וכך, גם כשהם מוגנים בחסות הגג של בית דרור, הנערים עסוקים כמו שאר בני הקהילה באותן פרובוקצית. "הם גם מדברים על מי תלה את שלטי החוצות, איזה פוליטיקאי התבטא ומה הוא אמר. הם חשופים לכל הרשתות החברתיות והכל פוגע בהם ופוגש אותם", אמרה סיני. "גם המרחב הציבורי הוא מרחב אלים, וזה הולך ומסלים ככל שיש יותר התבטאויות ציבוריות נגד להט"בים. רק עכשיו נער אחד חזר ואמר שהוא הלך ברחוב עם חברים שלו ושצעקו להם מהאוטו 'יא הומואים'".

יש כאלה שאומרים שאם רב אומר דבר מסוים אין לזה קשר לכך שמישהו מהאוכלוסייה הערבית דוקר את אח שלו בגלל נטיותיו המיניות. את מסכימה?

"זה נכון שזה מקרה שקרה בחברה הערבית, אבל זה לחטוא לאמת ולצמצם את זה למקרה של אלימות בתוך המשפחה. בכל המגזרים יש קושי ובעיות, וצריך להסתכל על התמונה הרחבה. אני שנה בתפקיד, ובחודשים האחרונים מגיעים אלינו המון מהחברה הערבית. יש היום הבנה שלהט"בים נמצאים בכל מקום, בכל כפר ובכל יישוב והרבה יותר גופי רווחה ורשויות מקומיות רוצים לעזור ולהתמודד עם זה. יש המון רצון ללמוד. המקרה מיום שישי מראה גם שיש עוד הרבה עבודה לעשות".

לדברי סיני, מאז התקרית התקבלו בבית דרור פניות רבות למתן תרומות וסיוע. "מאות אנשים פנו אלינו דרך הפייסבוק, אליי ישירות, לכל אנשי הצוות. הטלפון לא מפסיק לצלצל וזה מרגש. גם הנערים מרגישים את זה. חשוב להם שיבואו אליהם ויגידו להם שיהיה בסדר. ויהיה בסדר".

סיני נאמה אמש בהפגנה נגד האלימות כלפי טרנסג'נדרים בתל אביב. מאות הגיעו כדי להביע הזדהות. הם צעדו בעודם מניפים שלטי מחאה, זועקים למען הזכות להיות שווים. "אל תטעו", קרא אחד הנואמים, "במקרה שהתרחש בבית דרור הייתה אלימות. עלינו לשלב ידיים ולהתאחד כולנו יחד נגדה. האלימות היא תוצר ישיר של ארגונים, חברי כנסת וטוקבקיסטים שהם הרשות השופטת והמבצעת".

"אני מחזק את בני הצוות, ובני הבית, האנשים שהעניקו לי את החיים שלי, בית דרור", אמר אחד מהמדריכים במוסד. "אני צועד בשביל כל חבריי האהובים, בשביל כל בני הקהילה, בשביל כל מי שהוא אדם. אני לא רוצה להיות הכותרת הבאה בעיתון, אל תתנו לזה לקרות".