"אמרה שתוך שעה תגיע הביתה": השיחה האחרונה עם הצעירה שנהרגה במרדף

מרדף משטרתי מהקריות הסתיים באורח קטלני בסוף השבוע האחרון לאחר שהרכב הנמלט התהפך סמוך לצומת המוביל. אידה "אידוש" קרמר, צעירה תושבת קריית ביאליק, בת 22, נהרגה במקום, בעוד הנהג ונוסע נוסף נמלטו. המשטרה ערכה מצוד אחריהם, שבמהלכו נעצר בעל הרכב, תושב כפר מנדא, שהסגיר את עצמו למשטרה וטען כי הרכב נגנב ממנו. מעצרו הוארך עד יום רביעי. על פי החשד, הרכב נמלט מהשוטרים על רקע חניה במקום אסור. על החקירה הוטל צו איסור פרסום.

משפחתה של קרמר חשדה שהיא קורבן ההתהפכות כשהתחילו להתפרסם בתקשורת דיווחים על התאונה המחרידה. מאוחר יותר התברר שבהודעת הווטסאפ האחרונה ששלחה לחברתה היא כתבה "חחח מרדף", ואז נותק הקשר עמה. רבע שעה קודם לכן היא עוד שוחחה עם אחותה ויקטוריה, בת ה-33. "היא בסך הכל יצאה ערב קודם לבלות עם הידידים שלה וב-08:45 של יום שישי הם ישבו עוד במכונית בתום הבילוי הזה. היא אמרה לי שהיא עוד מעט בדרך חזרה ושתוך שעה תגיע הביתה ושהכל בסדר". זאת הייתה שיחתן האחרונה.

"בחורה ככל הבחורות", מתארת אותה אחותה ויקטוריה, "אהבה לבלות, אהבה ליהנות, אהבה לצחוק, אהבה מסביבה כל הזמן את החברות והחברים שלה. היא למדה לחיות בלי גזע, דת ומין. קיבלה את כולם כמו אנשים. רוסים, ערבים, יהודים ולא יהודים. לא הייתה גזענית כלפי אף אחד. זה לא היה לה משנה, כל עוד הם היו בני אדם".

משפחתה של קרמר עלתה מקייב, בעוד היא נולדה כבר בישראל. בבית בקריית ביאליק היא התגוררה עם אמה תמר, האחות והאחיינית. אבי המשפחה הלך לעולמו לפני שנים ארוכות. "אידה הייתה ילדה שמחה", סיפרה האם. "הייתה ילדה יפה ומאושרת, תומכת ועוזרת. היא הייתה מלאך. המון אנשים אהבו אותה".

תמר ציינה כי ידעה שלבתה יש חברים מכפר מנדא ומהחברה הערבית והצרה על התגובות שהתקבלו לאחר מותה. "הבית שלנו תמיד היה פתוח לכולם. אידה אהבה את כולם ללא הבדל דת, גזע ומין. קשה לנו לקרוא את הטוקבקים עליה, על כך שמה שקרה לה בתאונה מגיע לה כי היא הלכה עם ערבים".

עם זאת, האם הבהירה כי אין בה כעס על המשטרה. לדבריה, "הם מאוד קשובים ועוזרים לנו. עד כמה שידוע לנו המשטרה לא אשמה בתאונה שקרתה".

"המשפחה בוכה והכלב שלה 'מיקי' גם הוא בוכה, מחפש אותה. ביום שישי באחת השיחות בבוקר היא שאלה עליו", מספרת ויקטוריה - שהייתה מי שהחלה לדאוג כשנותק הקשר עם אידה. מהמשטרה לא הודיעו להם דבר. "היא לא ענתה לטלפון, אבל פעם היא מתחה אותנו וסיפרה שהיא בבית חולים ואחר כך התברר ששום דבר, אז קודם כל הלכתי לבדוק בחדר שלה וראיתי שהיא לא שם - ואז התחלנו לדאוג. התקשרנו לרמב"ם וגם למשטרה וכולם אמרו לנו שלא נותנים פרטים כאלה בטלפון. אבל אז שלחו לי צילום שבו רואים אותה הרוגה ברכב ואמרו לי תסתכלי, אולי זו לא היא, את הרי יודעת מה היא לבשה - וזיהיתי את השמלה שלה. אמא שלי בינתיים כבר הייתה בתחנת המשטרה ולא התייחסו אליה, ושלחתי לה את התמונות. היא התחילה לצעוק שהיא יודעת ואז התמוטטה, ואז השוטרים התחילו לדבר איתה ולברר לה. אחר כך, למרבה הצער, התבררה העובדה המרה שהיא ההרוגה".

ויקטוריה אומרת שבאופן חריג במשפחה לא יודעים מי היה איתה באותו הבוקר. "היא תמיד הייתה אומרת עם מי היא יוצאת ואיפה הם יושבים. היא אמרה לי שהיא עם שני ידידים וזהו, ולא ניסיתי לתחקר אותה לפרטים, אבל יכולתי להבין שאלה היו ידידים קבועים שלה. כאלה שהייתה יושבת איתם מלא פעמים ולא פעם ראשונה. אנחנו גדלנו בחיפה, רוב החיים עברו עלינו שם, בעיר הכי מעורבת של ערבים ויהודים וכולם ביחד, אז את הידידים האלה היא מכירה עוד מגיל קטן. היו יושבים כל שישי-שבת. יושבים, שותים, מעשנים, כמו כל הנוער. אחר כך חוזרים הביתה".

"עכשיו הרבה מפרסמים כל מיני טוקבקים ופוסטים עם ניבולי פה, זוועה, על רוסיה וערבים וככה וככה, בהכי מגעיל שיכול להיות. זה כואב מאוד. דווקא עליה?", היא אומרת.

ויקטוריה מוסיפה: "היא רצתה לחטוף את החיים במהירות, לעשות הכל ולסיים הכל מהר. תמיד היו לה קוצים. לא הייתה לה הרבה סבלנות. ככה היה גם עם לימודיה בתיכון בחיפה. דווקא לאחרונה היא רצתה להשלים בגרויות והחלום הכי גדול שלה היה להוציא רישיון נהיגה. אולי אם הייתה מספיקה - לא הייתה נהרגת. היו לה חלומות, להקים משפחה, להתחתן, להביא ילדים. זה רגיל. כמו כל צעיר וצעירה".

גופתה של אידה קרמר הועברה למכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר. טרם נקבע מועד הלווייתה.

(עדכון ראשון: 09:47)