פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "לכלא אני לא חוזר": הבריחה הנועזת של מפקד המשטרה מידי המשטר בוונצואלה

      איוון סימונוביס היה אויב של צ'אבס ושל מדורו במשך 15 שנה, עד שהצליח להימלט מביתו בסיוע עזרה פנימית ולשוט בסירת דיג אל החופש בארה"ב. משם, הוא מקווה לעורר השראה בקרב האזרחים המדוכאים. "זה הרגע שבו אתה צריך לסכן את הכול""

      "לכלא אני לא חוזר": הבריחה הנועזת של מפקד המשטרה מידי המשטר בוונצואלה
      צילום: רויטרס, עריכה: ניב מעוז

      כשקרני השמש האחרונות שקעו אל תוך הים הקריבי, מפקד משטרת ונצואלה לשעבר, איוון סימונוביץ, שט במהירות לעבר האי בו ייפגש עם החופש. שלושה שבועות מוקדם יותר הוא נמלט ממעצר הבית בקראקס, כשגלש מקיר בגובה 25 מטרים באמצע הלילה והסיר מקרסולו את מכשיר המעקב. מאז הוא עבר בחשאיות בין מקומות מסתור כדי לחמוק מידי כוחות הביטחון של הנשיא ניקולס מדורו.

      זאת הייתה תכנית מוקפדת שהלמה את המוניטין שלו כשוטר המפורסם ביותר בוונצואלה. אולם אז, כשהחופש כבר נראה באופק, המשבר במדינה נתן את אותותיו: המנוע של סירת הדיג של סימונוביץ התקלקל. מדובר בבעיה גוברת במדינה העשירה לשעבר, לאחר שמשאביה התמעטו ובתי הזיקוק שלה הוזנחו.

      "אף אחד לא ניחש שבוונצואלה מנוע יתקלקל בגלל דלק", אמר סימונוביץ בן ה-59 לסוכנות הידיעות אי-פי, בתום חמישה שבועות של מנוסה. נכון להיום, לא התקבלה תגובה רשמית לבריחתו בחודש שעבר לאחר 15 שנות מאסר - רמז לכך שייתכן ומדורו מובך מדי בשביל להודות בחוסר שליטתו על כוחות הביטחון שלו, שכמה מהם סייעו לסימונוביץ לצאת לחופשי. "הם חברים פעילים בממשל מדורו, אך פועלים בחשאי עבור ממשלתו של חואן גוואידו", אמר סימונוביץ, שהתייחס למנהיג האופוזיציה שזכה להכרה כנשיא ונצואלה על ידי ארצות הברית ויותר מ-50 מדינות נוספות.

      ונצואלה 2 (AP)
      פרס הניצחון של צאב'ז. סימונוביץ ואשתו בקראקס, 2014 (צילום: אי-פי)

      בשנת 2004, מפקד המשטרה לשעבר מקראקס נכלא בגין האשמות כוזבות, לטענתו, כי הורה לכוחות לפתוח באש על מפגינים תומכי משטרו של הוגו צ'אבס במהלך ניסיון ההפיכה. 19 בני אדם נהרגו בקרב יריות שהתרחש על גשר בעיר התחתית.

      כמעט עשור ישב סימונוביץ בתא מאסר בגודל כארבעה מטרים רבועים ללא חלון אחרי שמשפטו התנהל תוך אי-סדירים והפך ללעג בעיני האופוזיציה, שראתה אותו כשעיר לעזאזל. על צו המעצר שלו חתום השופט מייקל מורנו, עורך דין ששימש כסנגורו של אחד מתומכי צ'אבס שהיה מעורב בירי ב-2004, וכעת עומד בראש בית המשפט העליון.

      באופן דומה, סימונוביץ הפך לפרס ניצחון עבור צ'אבס, שהאשים אותו בפשעים נגד האנושות - שעליהם מעולם לא עמד לדין - והקים מצבת זיכרון על אותו הגשר עבור אלו שנהרגו על "הגנת החוקה הבוליברנית". על העריק ויתר השוטרים שנאשמו, חמישה מהם נותרו במאסר, נגזרו 30 שנות מאסר - העונש המקסימלי המותר בחוק הוונצואלני בגין שותפות לרצח.

      ונצואלה 1 (AP)
      (צילום: אי-פי)

      התובעים נקטו בגישה חמורה במיוחד לאור קשריו של סימונוביץ לרשויות החוק של ארצות הברית והמוניטין שלו כאדם הגון. הוא זכה לתהילה בשנת 1998 כשהביא לסיום משבר בני ערובה שארך כשבע שעות ושודר בטלוויזיה בירי צלף. בהמשך, כמפקד המשטרה, הוא הביא לקראקס את מפקד משטרת ניו יורק לשעבר, וויליאם ברטון, כדי שיסייע לו לנקות את העיר מפשיעה.

      בעשור לאחר מאסרו, סימונוביץ והאופוזיציה פעלו במגוון דרכים לשחרר אותו לחופשי: שביתת רעב, פניה לחנינה מהנשיא ואף ניסיון להריץ אותו לקונגרס כדי שיוכל לזכות בחסינות פרלמנטרית. ב-2014 הוא שוחרר למעצר בית לטובת קבלת טיפול רפואי עבור 19 מחלות כרוניות, בחלקן לקה בשל העובדה כי נחשף לאור יום במשך עשר דקות ביום בלבד.

      עם כישלון ההפיכה הצבאית ב-30 באפריל שהנהיג גוואידו, לסימונוביץ נודע כי בקרוב הוא עלול לשוב אל מאחורי הסורגים. התחנה זמנית שהוצבה מחוץ לביתו תוגברה ב-12 סוכנים חמושים, לאחר שמדורו מינה את אחד מנאמניו לראש סוכנות המודיעין.

      "הדבר היחיד שידעתי הוא שאני לעולם לא חוזר לכלא", אמר העריק. "לכן החלטתי לעזוב את ביתי ואת מולדתי". תכנון הבריחה ארך שבועות ארוכים עם מטרה ברורה אחת - להגיע אל ארצות הברית.

      לאופולדו לופז - האסיר הפוליטי הבולט ביותר בוונצואלה עד שחמק בעצמו ממעצר בית במהלך הפיכה צבאית ומצא מקלט במעון שגריר ספרד - נעזר בקשריו הרבים כדי להבטיח את תמיכתן של ארצות הברית ושתי ממשלות זרות נוספות. בין משימותיו היו קבלת אישור להיכנס לשטח ארצות הברית, מאחר ותוקפה של התעודה המזהה היחידה שהייתה ברשותו של סימונוביץ פג לפני עשור.

      מפקד המשטרה לשעבר נעלם מביתו באמצע ליל ה-16 במאי. בתוך תיק קטן הוא נשא פנס, אולר, עותק של גזר דינו וביוגרפיה של האסטרונאוט האמריקני ניל ארמסטרונג. "אתה לא יכול לישון כשאתה יודע שהממשל רודף אחריך", אמר.

      כשנחת אל תוך הסמטה החשוכה, הוא טעה בחישובו ונפל בחוזקה על הקיר הסמוך. אולם הוא התאושש, ולאחר 90 שניות היה במכונית הראשון מתוך שלוש שהסיעו אותו לבית נטוש. "ניגשתי לכך כמו פשיטה משטרתית, כשכל שניה נחוצה", ציין. לילה קודם לכן שחרר סימונוביץ את הברגים בגדר מאחורי ביתו ותרגל את הנחיתה על המדרגות במהלכים בהם לא השתמש מאז ימיו בכוחות המיוחדים. "המהירות בה אתה נע היא מה שמבטיח לך את הצלחתה, אז אתה צריך לזוז מהר", הדגיש.

      עם יציאתו לחופשי, סימונוביץ התקשר לאשתו, בוני פרטנז, אותה לא שיתף בתכניותיו. באותה העת היא ביקרה את ילדיהם בגרמניה, מה שהעלה שמועות על היעד אליו ברח.

      העריק הנמלט הוכנס לבית הנטוש ולאחר מכן לשגרירות זרה - בשלב מסוים צפה בסרט "ארגו", מותחן פוליטי על המבצע להוצאת אזרחים אמריקנים מאיראן אחרי המהפכה, שמשקף במידת מה את בריחתו שלו - הוא הנחה את אשתו לפרסם ברשתות החברתיות תמונות וסרטונים משפחתיים כדי להטעות את כוחות הביטחון ולגרום להם להאמין שהוא כבר הספיק לצאת מגבולות המדינה.

      גוואידו, שפרסם התנצלות כי סימונוביץ הצדיק את טיסתו, הוסיף לעניין. "הוא היה צריך להיות משוחרר לפני הרבה שנים. אבל היום הוא חופשי", אמר יו"ר האופוזיציה ביום הבריחה.

      במהלך הנסיעה המתוחה לנקודת יציאתה של ספינת הדיג לשיט, חלף סימונוביץ כמה מעברי גבול. הוא נסע במכונית טויוטה שחוקה בין שני רכבים נוספים, למקרה שיצטרך להימלט. בסופו של דבר, הם הגיעו לאזור מרוחק בקו החוף של ונצואלה לאחר כמה תקלות. החצייה הקצרה של הים לאי סמוך הפכה לאתגר שארך 14 שעות, לאחר שמנוע הסירה כשל.

      מחשש שייחשפו יותר מ-30 הסייענים שעזרו לו להימלט ונותרו בסיכון, סימונוביץ סירב למסור את זהותו של האי או לומר כיצד או בדיוק מתי הגיע לשם אחרי שהסירה נסחפה. מוקדם יותר החודש, אחד מעורכי דינו נעצר לאחר ששוחח עם עיתונאים מחוץ לביתו של העריק ומאז שוהה במעצר באותו בית סוהר בקראקס בו ישב מרשו לצד עשרות פעילי אופוזיציה נוספים.

      יום למחרת, מטוס שכור אסף אותו. כשטס מעל איי הבהאמה לתוך המרחב האוויר של ארצות הברית, הטייס העביר את השליטה לסימונוביץ, טייס מצטיין בעצמו. "הנחתתי את החופש שלי בעצמי", שחזר העריק כיצד נלקח במטוס 15 שנה קודם לכן לאחר מעצרו. "אבל הפעם הייתי בשליטה על גורלי שלי".

      כעת, כשהוא תובע בחזרה את השליטה על חייו, סימונוביץ רוצה להכות בחזרה תוך שימוש בניסיונו באכיפת החוק, כדי לסייע לרשויות ארצות הברית לחקור שחיתות, סחר בסמים וקשירת קשר, לכאורה, של בכירים בוונצואלה לארגוני טרור. הוא גם מעוניין לסייע לגוואידו לפתח תכנית לשיפור הבטיחות העירונית לכשיעלה לשלטון. בוושינגטון מתכנן העריק להיפגש עם כמה מחוקקים אמריקנים במטרה לקדם פעולות נוספות נגד מדורו.

      סימונוביץ מספר על הזמן שאיבד כתמהיל של עצב והוקרת תודה בכל פעם שהוא יוצא לקנות קפה - משימה פשוטה שנמנעה ממנו במשך זמן רב. "כשאתה אסיר... אתה תלוי במישהו אחר לכל דבר - לאכול, להתלבש, לקבל תרופות", הסביר. "שילמתי בשביל משהו אתמול ולא הצלחתי להבין את האדם שדיבר איתי, לא בגלל האנגלית, אלא בגלל שלא הייתי מרוכז במה שקרה". לדבריו, "כעת אני המום מהחופש שלי. אבל זה מרגיש טוב. זה מצבו הטבעי של האדם".

      בינתיים, הוא מקווה שהמסע שלו יעניק השראה לאזרחי ונצואלה להתמרד נגד מדורו. "מגיע הרגע שבו אתה צריך לסכן את הכול", אמר בעת שנהנה מהבריזה הקיצית בוושינגטון. "כשעזבתי את ביתי, היו שתי תוצאות אפשריות: או שאאבד הכול, או שאשיג את החופש שלי. אבל אם הייתי נשאר במקום, הייתי פשוט שוקע כל יום עמוק יותר לתוך ים הייאוש".

      נשיא ונצואלה ניקולס מדורו בקראקס ב-26 באפריל 2019 (רויטרס)
      (צילום: רויטרס)