1. מפלגה של לאפטופים
עוד חודש ועשרה ימים וכבר היום אני מוצאת את עצמי מדברת הרבה יותר מידי שעות על הבחירות. מה שאפיין את השבוע הזה, אני חושבת, הוא פרידה מתחום האיזוטריה. אם עד לפני שלושה חודשים התגובה המקובלת הייתה "עלה ירוק? ההה" סוג של יחס אוהד בבסיס אבל מבטל ומשועשע, חבורת סטלנים עלאק.
היום טון הדיבור כבר שונה.
החשיפה הגדולה, הייתי אומרת אפילו גדולה מאוד, של עלה ירוק במדיה, בעיתונים היומיים, בטלוויזיה, ברשת, הנוכחות שמתחילה להראות ברחוב, מתחילים לייצר את תחושת התאוצה. מתחילים לראות את הסטיקרים. בקומה השניה של וידאוסוניק, על מכונית עוברת, בקפה של דודי, על העץ בשדרה, אפילו על המדרכה.
השיחות בפינות הקפה, התוצאות בקלפיות הנודדות ובמשאלי האתרים, האזכורים במהדורות החדשות. עלה ירוק עברה השבוע, להערכתי, שלב בהתבגרות.
תופעה שצריך לשים לב אליה בקמפיינים של המפלגות האחרות: כל אחת מהן מאשימה את האחרות בשחיתות. הריח של המסרים העומדים להיות משוגרים לאוויר במיליוני דולרים כבר מורגש, והוא רחוק מלהיות נעים. מה שמחזק את ההכרח של הקמפיין שלנו להקרין ניחוח שונה לחלוטין.
תופעה נוספת שמתחזקת בשבועות האחרונים היא של פניות, לא אחת ולא שתיים, של אנשי מקצוע מתחום השיווק, אסטרטגים פוליטיים, שבאים ואומרים: רוצים לעזור. בלי קטע של קרדיטים אבל גם בלי להסתתר. המגזר שלנו עושה לביתו, לשם שינוי.
אני חייבת להכתיר את הקמפיין הזה, נכון לשלב הנוכחי, כקמפיין הפוליטי עם הכי מעט אגו והכי הרבה אי מיילים. "מפלגה של לאפטופים" אמר דרור ניסן, הדובר. זהו קמפיין שנהנה ממיעוט מנהלים. יש הרגשה שכל אחד בא לעשות את החלק שלו ולא מנסה להשתלט על שטחים אחרים. יש נכונות אדירה, וזו לא הגזמה, להתגייס. מה שנאמר לכל משוכנע זה לשכנע שלושה חברים. ושגם הם יעשו אותו דבר. הפליירים והסטיקירם עוברים מיד ליד. מדפיסים עוד חומרים.
2. זורמים, רבאאק
ביום חמישי צולמו התשדירים. כמה עשרות אנשים ושני צוותי צילום הסתובבו במשרדים של "קדוש אצטרא". השבוע עורכים ב"אוטופיה". אם הכל יתקדם כמו שצריך אפשר יהיה לראות את התשדירים באינטרנט, אני מקווה, בעוד שבוע וחצי.
צוות הצילום של "בואנוס הפקות" מלווה באופן צמוד את מסע הבחירות של עלה ירוק. מסקר את התופעה, את המהלכים, מדבר עם אנשים. אף אחד כבר לא מתייחס למצלמה יותר מידי ואני בטוחה שיהיו רגעים בהם נתחרט על זה מאוד. היה יכול להיות נחמד אם הייתי יכולה להציץ לרגע בסצינת הסיום.
אולפני "זאזא" מפיקים את הרדיו. בשבוע הבא מתחילים להקליט, מדברים עם קריינים, סוגרים טקסטים. 25 דקות זה מעט זמן כשאתה רוצה שברדוגו יגיד את מה שיש לו, ויש לו הרבה.
האתר גורף הרבה תשומת לב. הרבה מאוד כניסות, אנשים מורידים חומרים ויוצרים את הבאנרים שלהם לעלה ירוק. הבאנרים האלה ניתנים להורדה וככה הם עושים את דרכם ברשת הקשר של רשימות התפוצה.
היה משמח לקרוא את אוריה שביט במעריב, את יהודית קציר בוואלה!, את מירב מיכאלי באתר אחר. דעות מנומקות המנוסחות ברהיטות הנשמעות מכיוונים שונים מחזקות את התחושה שמשהו אכן קורה.
ביום שישי במוסף של ידיעות דנה ספקטור תקפה את מצביעי עלה ירוק בטענה שהם "זורמנקים". יפה עשה העיתון הגדול במדינה כשבחר להקדיש לעלה ירוק את צד שמאל של עמוד 13 ב 7 ימים. הטור, המנוסח בסרקסטיות סימן למצביעים הפוטנציאלים של עלה ירוק את הטרנד, סיפר להם מי הם ונזף בהם שהם כאלה, ועוד בתקופה כזאת. כן, וגם הציגו את הסטיקרים. כשאין לך מודעות בתשלום זה הכי קרוב שתוכל לקבל.
זה נראה לי לפעמים קצת חוצפה, להאמין שניתן להצליח במהלך כזה בנתוני פתיחה כאלה ובמגבלות תקציב אבסורדיות (30 אלף דולר עלות כל הקמפיין. העבודה, לתזכורת, פרסמה שהיא משקיעה 10 מליון שקל רק בהפקת התשדירים).
לכן, בנתוני פתיחה מבטיחים כאלה, מה שנותר לעשות הוא כמו שהיטיבה להגדיר החברה ספקטור: "לזרום".