בחתימתה על הסדר הטיעון המרשיע אותה פסעה היום (רביעי) שרה נתניהו צעד קטן בתולדות המשפט בישראל, אך ניתרה דילוג גדול בדברי ימי הסתבכויותיה של משפחת נתניהו עם החוק. סוף סוף, ובניגוד להכחשות המוחלטות ולהתקפות הפרועות, נרשמת הרשעה פלילית, ולא סתם הרשעה, אלא בעקבות הודאה. זה מהלך בלתי הפיך, ללא ערעור. צעד אל-חזור, המאפס את אמינותן של זעקות הרדיפה.
במיקרו, בגלל לחצי השופט-המגשר מבחוץ והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מבפנים, המורשעת יצאה בזול. במאקרו, נשברה חופת ההגנה על הזוג נתניהו. מהותי או סמלי, עונש זול מול שבר גדול, מי שווה יותר - המושבעים יחזרו עם ממצאי הדין רק במורד המדרון של תיקי נתניהו.
בהסכמתה לשלם למדינה 55 אלף שקלים, כשביעית מהסכום שנזכר בכתב האישום המקורי, חתמה נתניהו על טופס 55, שינוי שיבוץ. היא העבירה את עצמה מיחידת החפים לרשימת האשמים. חסל סדר חזקת חפות גורפת, מתמדת וחובקת עולם.
החודש מלאו 20 שנה לתחילת החקירות הכספיות נגד הזוג נתניהו. כספיות, משמע מגלמות ממד של עלות וממון, כי קדמה להן בשנתיים חקירת פרשת מינוי תמורת פינוי - מינוי יועמ"ש נוח לאריה דרעי תמורת תמיכת ש"ס בפינוי חברון. אותה פרשה ראשונה עסקה בשחיתות שלטונית, אך לא נשקלה בשקלים. מאז יוני 1999, מפרשת המוביל אבנר עמדי ואילך, כל החקירות ובדיקות מבקר המדינה התמקדו בקושי המובנה בשרה ו/או בבנימין נתניהו, להבחין בין כסף ממלכתי לכספם הפרטי. למען הסר ספק, קושי זה פעל רק בכיוון אחד.
בפרשת עמדי נחקרו חשדות לגניבת מאות תמונות ולגלגול חוב אישי על כיסיה הצמוקים של המדינה. התיק נסגר, באנחה ובהנחה, בידי היועמ"ש אליקים רובינשטיין, שנה לאחר שנתניהו פרש (ארעית, כמסתבר) מהפוליטיקה. סבלו המדומה היה לו לכאורה עונש קשה דיו, ומאחר שלא הואשם, לא הורשע ולא נטבע במצחו קלון, קם בזריזות מהקרשים וחזר.
זה היה האות ל-20 שנות סיורים על הקו האפור. ביבי-טורס, בקבוקים, חשמלאי, רהיטי גן; הבלחה נוספת של עמדי, כשפרקליטות מחוז ירושלים הזהירה את נתניהו שתפעל לגבות ממנו כל סכום נוסף שהמדינה תיאלץ לשלם למוביל; ואז שיטפון תיקי האלפים, הרי האלפים של רכס השחיתות.
סמיכות האירועים, בין התבררות תביעת שירה רבן בבית הדין לעבודה לבין סופו הקרוב, הממתין רק לחותמת השופט, של ההליך הפלילי נגד שרה, אינה תוצאה של מקריות מופלאה. יש זיקה הדוקה בין התעמרות והתעשרות, או ליתר דיוק בין החגיגה על חשבונם של עשירים, בין בעלי הון ובין אוצר הריבון, המדינה. גם ברשימת העדים בשני התיקים מתארחים בין השאר אותם שמות.
הסכר נפרץ בזכות עקשנותו של אדם אחד, מני נפתלי, לקבל את זכויותיו. לעזרתו התייצבו עורכות הדין נאווה פינצ'וק אלכסנדר ונעמי לנדאו. שפטה נשיאת בית הדין האזורי דיתה פרוז'ינין לעיני שני תריסרי צופים, נבוכים אך מפוכחים לנוכח מה שנחשף באולם ובמסמכים, כולל שתיקת בעלה של שרה, שהשתמט מלהעיד ולהיחקר.
כיום, לאחר ארבע שנות הסתה צפופה נגד הפרקליטות, מעדיפים כל המעורבים להשכיח את עובדת היסוד באותה מהדורה ראשונה של תיק המעונות: הפרקליטות, בהובלת כוכבית נצח דולב ממחוז ירושלים ובגיבוי פרקליט המדינה שי ניצן, התייצבה לצד רעיית ראש הממשלה ונגד נפתלי. היא ניסתה להגחיך אותו, לקעקע את אמינותו ולסייע לשרה להצטייר כזכה וטהורה. זה היה אחד הדפים המבישים ביותר בגיליון השירות של ניצן. הוא, ביהירותו, מעולם לא הביע חרטה עליו, גם לא כשמצא עצמו בחודשים האחרונים יעד מרכזי למתקפת נתניהו.
ייתכן שיש לכך הסבר במעמקי נפשן של האחוזות השונות של הפרקליטות. התיקים העסיסיים נופלים בחלקה של הפרקליטות הפלילית. לפרקליטות האזרחית, שהופרדה במחוזות הגדולים מהפלילית, נשארים פירורים משעממים. אז היא מסתערת - על האזרח התובע את המדינה. לא בוחלים בשום תרגיל מכוער, כולל גביית תצהירי שקר, ולא כדי לתפור תיקים, אלא להיפך, כדי לפרום אותם.
תו מחיר של מאות אלפי שקלים
השופטת פרוז'ינין לא נפלה בפח. אחריותה של נתניהו לאווירה המורעלת במעון ראש הממשלה נקבעה, הוצמד לה תו מחיר של מאות אלפי שקלים (כולל בתיק הנוסף של גיא אליהו) והיא אושררה בבית הדין הארצי לעבודה. בנימין נתניהו הגיב ברצף הודעות מזלזלות ומיתממות מסדרת החמגשיות. הודאת רעייתו היום צריכה להביא אותו להתנצלות שפלת רוח בפני נפתלי והציבור. לא כדאי להמתין לה.
וגם לא לספרו הגנוז של בעלה הראשון, דורון נויברגר, שאינו מחמיא לשרה ולפיכך אין טעם לחפש אותו בדוכני שבוע הספר. ייתכן שכתחליף יימצא מו"ל שייאות לפרסם את כרך עדויותיה של שרה בהליכים המשטרתיים והאזרחיים השונים, מאז המפגש הראשון עם חוקרות יאח"ה ב-1999. החשש מפרק נוסף, באולמו של השופט אביטל חן, היה בין הזרזים העיקריים לגישור הפלילי אצל סגנו, השופט מרדכי דרורי. בין הנספחים לכרך "שרה מדברת", ולעיתים צועקת: עדויות עובדי המעון, מנפתלי ואליהו ועמיתיהם ועד - לפי שעה - רבן, וגם מה שאמר סמנכ"ל המבצעים עזרא סיידוף, במשטרה ולימים בבית הדין, על טרטור הגובל בטרור. בעצם, כרך אחד לא יספיק. נחוץ מקום מרווח יותר על מדף הספרים היהודי.
אחרי פריצת אותו סכר, בכוחם המשותף של נפתלי, נציגותיו ופרוז'ינין, ולמרות הצינה שנשבה ממסדרונות יאח"ה (בתקופת אפי ברכה) ומבקר המדינה, בא השיטפון. ושוב, בניגוד לדימויו המאוחר של המפכ"ל רוני אלשיך כלוחם בשחיתות וכאויב נתניהו, נדרשה נחישותם של ראש אגף החקירות והמודיעין מני יצחקי וקציניו כדי לדחוף את תיק המעונות קדימה, במעלה הר האכיפה והתביעה. לולא מני ומני, היה התיק בר מינן.
מנדלבליט, שכמזכיר הממשלה נחשף לסביבה הדחוסה של נתניהו ומשפחתו, ניצל את סמכויותיו כשליט יחיד בתביעה הכללית כדי להקל על שרה. הוא הפקיע לעצמו את ההחלטות הסופיות בתיקיה, פן פרקליטות ירושלים (פלילית) תסרב להתקפל בפניה. הוא לא דרש ממנה לפצות את המדינה על מאות אלפי השקלים שנפסקו לנפתלי ולאליהו. הוא ויתר לה על סעיפי אישום, כגון העסקת מטפלת לאביה על חשבון אזרחי ישראל והוא הסכים לריכוך מופרז של כתב האישום, ובלבד שייכרת הסדר. אף על פי ששרה אינה רואה זאת כך, מנדלבליט הוא לה חבר יקר. כמה יקר? כמעט חצי מיליון שקלים, תלוי בתביעה האזרחית שהפרקליטות אמורה להגיש כדי לגבות את הפער שבין האישום וההרשעה.
תיקי נתניהו הם מופת לעינוי דין - החשוד והנאשמת גוררים עד עפר את מערכת החוק. בתקדים להעמדת אשת ראש ממשלה לדין, לאה רבין בחשבון הדולרים, עברו עשרה ימים מהחלטת היועמ"ש אהרן ברק על הגשת כתב אישום ועד להכרעת הדין אצל השופט המחוזי דב לוין, חודש לפני הבחירות לכנסת. אצל הזוג נתניהו זה היה נמשך שלוש-ארבע שנים, כולל התקפות אישיות, שימועים, התפטרות סנגורים המסרבים לעבוד חינם (מי משלם לעו"ד יוסי כהן? ואם שכרו דל, מדוע אינו מייצג גם את בעלה בתיקיו ופוטר אותו מנטל קיבוץ הנדבות למימון הסנגוריה?) ושלוש מערכות בחירות.
במבחן האיפה והאיפה מול הזוג נתניהו נכשלה הפרקליטות ומעליה מנדלבליט. אסקופה נדרסת היא לעומתם מגדל אייפל. לבסוף בא המגשר, שלפי פסיקותיו אינו כה חומל על נאשמים, ודוחף גם הוא את הנוסחה כלפי מטה. בתיק של מסירת המחאות ללא כיסוי בסכום של כ-40 אלף שקלים דרשה התביעה שישה חודשי מאסר והשופט דרורי הסתפק בארבעה, לריצוי בעבודות שירות. בתיק נתניהו, גם לאחר המרת האישום בסעיף 416, ללא מרמה, העונש הקבוע בחוק הוא שנתיים מאסר. שרה יצאה ללא יום מאסר, גם לא על תנאי.
דבקות עילאית במשימה או מחלה של ממש
העובדות בכתב האישום המתוקן נשארו בסך הכול הבסיסי אם כי לא הכספי כמו בקודמו, רק משמעותן המשפטית רוככה. לאותה פעולה שנקראה עד כה "מרמה" הוצמד עכשיו תואר תמים יותר. הבזבוז אותו בזבוז, טוב, חצי מהבזבוז שנטען עד כה, והחוצפה אותה חוצפה והבושה אותה בושה, גם אם עו"ד ארז פדן מפרקליטות המחוז, לפנים תובע לוחמני ומשקיף ותיק של נצלנות נתניהו, נכנע והסכים שלא לדרוש הטלת קלון על המורשעת.
לפני כמעט ארבע שנים ביקש עו"ד יעקב וינרוט, מנוחתו עדן, מהיועמ"ש הקודם וינשטיין לחוס על נפשה של שרה. נרמז שהעניין בריאותי. אחר כך הוכחש, וטוב שהוכחש. לא יכול להיות ספק קל שבקלים שבריאותה תקינה והייתה כך תמיד. אמנם לפי הודאתה במשטרה בפרשת עמדי יש לה גישה כפייתית לסדר, ניקיון והסרת מדבקות מתמונות - גם עובדי המעון, ורבן היא רק אחרונה בשורה ארוכה, קיבלו שיעורים קפדניים בתקנון ביגוד, בידוד ונטילת ידיים. אך לא דומה דבקות עילאית במשימה, תכונה האופיינית גם לראש הממשלה בחתירתו להישג, זעום כעצום, למחלה של ממש.
לא רציני לטעון שסיפורה של רבן אתמול על חדר חם וחדר קר (לכביסה) ושואב אבק ומקל נוצות וריח של אלכוהול (רבן לכהן: "אני לא אמרתי שהיא שיכורה. אתה אמרת") המהדהד את תצהיר נפתלי על שלושה בקבוקי שמפניה ביום (הוכחש, אך לא הוצע מספר נמוך יותר כלשהו) הם תסמיני בעיה בריאותית. כל אדם והתנהגותו, בעיקר במה שתיארה רבן כ"קודש הקודשים" של הקומה השנייה במעון. לא בעקבות כל עדות של רבן מזמינים קב"ן.
נתניהו, מותר לקבוע בתום ההליך, בריאה. אם לא כן, הייתה נפסלת לרישום בפנקס הפסיכולוגים, וזה לא קרה, גם כאשר בשגגת אלמוני, שתוקנה כשניצודה, תוארה מומחיותה החינוכית באתר משרד ראש הממשלה כ"קלינית". עכשיו מאיימת הרשעתה על מקצועה, מחמל נפשה. לפי חוק הפסיכולוגים היא עלולה להיקרא לעמוד בפני ועדת משמעת שבכוחה להחליט על השעייתה. כך ייעשה למי שיצא מבית המשפט שחוח תחת רישום פלילי (ר"פ), האמור להפריע גם להמשך עבודתה במנהל החינוך של עיריית ירושלים ולקבלת אשרה אמריקנית (מה שאכפת לחוק, אבל לא בהכרח למשה ליאון ודיוויד פרידמן או דונלד טראמפ, אלא כשעבריינים מגיעים מגבול מקסיקו).
אלה ימים קשים לשרה נתניהו. מהבוקר היא בי-איי, אם-איי, ר"פ. התקפותיו הפרועות של כהן על רבן נשמעות כמיועדות לצמצם את היקף הנזק. הן לא הצליחו לקעקע את הבסיס המוצק של קובלנת רבן על היחס כלפיה. זה שידור חוזר, והמשך יבוא, של עדויות נפתלי, אליהו ואתי חיים, העובדת שטענה שספגה חבטה מיד גבירתה, בגרסתה לסיוט ברחוב בלפור. בחלק אחד של ירושלים, בגבעת שאול, היא מוצגת כמרשעת. מחלק אחר, ממגרש הרוסים, היא יוצאת כמורשעת. ביחד, הגברת הרשעונה. ובעלה, מה יש לו לומר היום על הצדק הישראלי? והיכן היה הוא כאשר שרה דחקה בסייד-קיק שלה, סיידוף, לתחבל ולזייף? נראה ואינו רואה. אדיש ואטום למתרחש סביבו. וכמובן, לא יתפטר מתוך הזדהות עם רעייתו, נא לא להגזים, הסכנות הפליליות שלו גדולות בהרבה מהצרה של שרה.