התגובה הציבורית הנרחבת על מותה של נחמה ריבלין, עד כדי הסכמה לאומית נדירה, המחישה מה שבדרך כלל מורגש אך אינו מבוטא: השוני שבין התנשאות לבין נשיאות וההבדל שבין עממיות, במובן של ענווה ופשטות-הליכות, לבין המוניות הרודפת כבוד שאין להשיגו והמבקשת להשתרר על הזולת.
ראובן (רובי) ריבלין, הנשיא הראשון שכינויו הוא חלק רשמי משמו - לא היו פרויק'ה קציר, איציק נבון או מויש קצב - נטול גינוני אדנות ושררה. כך תיזכר גם נחמה. זה דגם אחר, עד כדי היפוך, מהזוג השוכן ברחוב בלפור והתובע תדיר להשוות את היחס אליו, בביקורת המדינה ובמשטרה ובפרקליטות, לזה שכלפי דיירי בית הנשיא; ויש גם המגדילה לדרוש ומחפשת מקבילים ראויים בארמון האליזה ובבית הלבן.
לחיים ויצמן הונפק מספר הזהות 000001. שש ספרות, כיאה למדינה בת מאות אלפים בלבד. דוד בן גוריון הסתפק ב-000003. ביניהם היתה ורה ויצמן. המתח שבין 1 ו-3, בין ראשה הסמלי של המדינה לבין ראשה המעשי של הממשלה שהוא מספר אחת האמיתי, ליווה את הפוליטיקה הישראלית בעיקר ממרחק בטוח של מינוי אישים נטולי עוצמה או שאפתנות כמועמדי מפלגת השלטון לנשיאות. כשמפלגה זו הפסידה (הליכוד לעבודה ב-1978, העבודה לליכוד ב-2000) הסתמנו צרות באופק. נבון היה גורם חשוב באילוץ מנחם בגין להקים ועדת חקירה בעקבות טבח סברה ושתילה. כשלונו של אהוד ברק בהצבעה על בחירת שמעון פרס, לנוכח מאמץ ממוקד של אריאל שרון לטובת קצב, בישר לממשלת ברק רעות שאכן התממשו במהרה.
פרס היה ציר מרכזי בברית הבכירים - שרים וקצינים - שבלמה את גחמות ההפצצה של בנימין נתניהו באיראן. לפתע התברר לנתניהו, שהתרגל לעזר ויצמן כנשיא שלא הזיק לו בתקופת כהונתו הראשונה, שבנוסף לרמטכ"ל ולראש המוסד ולראש אגף החקירות במשטרה וליועץ המשפטי לממשלה, עליו להתחשב גם בכוחו של הנשיא. אמנם כוח מוגבל, כשלעצמו, אך מחוץ לשליטת ראש הממשלה, חסין מהדחה, וכשהוא נוסף לגורמים האחרים המסתייגים מנתניהו מסוגל לסייע להם להגיע למסה קריטית.
אומרי הן ואומרי אמן
לכן לא רצה נתניהו, בתום כהונת פרס, בנשיא בכלל ובריבלין בפרט. ריבלין אומר את דעתו, שאינה זהה בהכרח לזו של נתניהו, ולפיכך אינו משתייך לשני הסוגים היחידים המקובלים עליו - אומרי הן ואומרי אמן. קשה לדמות את ריבלין, או את ידידו ושכנו בני בגין, יושבים בסיעת הליכוד בכנסת ומשתפים פעולה כמנהג הביטנים והאמסלמים, השטייניצים והסערים עם מעלליו המקוממים של נתניהו.
ואשר לסגנון, די להציג את ביבי ושרה מול רובי ונחמה. הנה, כתרגיל בניתוח השוואתי של תמלילים בסדרת "רעייתי שרה ואני", שני הספדים. "יחד עם כל אזרחי ישראל", הודיע נתניהו הבוקר, "רעייתי שרה ואני מביעים צער עמוק על פטירתה של רעיית נשיא המדינה נחמה ריבלין ז"ל. כולנו התפללנו לרפואתה במהלך התקופה האחרונה בה נלחמה בגבורה ובתעצומות נפש על חייה. אנו שולחים תנחומים מעומק ליבנו לנשיא המדינה ולכל בני משפחתו. יהיה זכרה ברוך". 45 מלים, אף לא אחת מהן על סגולותיה האישיות של נחמה, ובל ייזכר השם המפורש ראובן ריבלין.
לעומת זאת, כשנתניהו רוצה להביע רגשות כנים של אבל ואובדן, שלא לתפארת המליצה בלבד, ההספד ארוך פי שלושה ועוסק בפרטי פרטים. "קאיה האהובה שלנו איננה", דיווח לאומה אשתקד. "לפני חודשים קאיה התמוטטה בעקבות פריצת דיסק בצווארה ששיתקה אותה. היא עברה שני ניתוחים קשים בנסיון לאפשר לה לחזור לעמוד על רגליה. אחרי טיפולי הידרותרפיה וטיפול בתא חמצן שלא צלחו, שלשום באנו כולנו - רעייתי שרה, יאיר ואבנר - להיפרד ממנה. כמה אושר ואור היא הביאה לחיינו. למדנו מקאיה מה זאת נשמה ותודעה של בעלי חיים. שמחנו להעניק לה בית ומשפחה ובכך להאריך לה בשנים נוספות את חייה, והיא בחזרה העניקה לנו הרבה שמחה".
גם בהספד אינו יכול להיגמל מהגישה העסקית של מתת ותמורה, ייתנו - יקבלו: "בהזדמנות זו אנו קוראים לכל מי שיכול לאמץ בעלי חיים מבוגרים: תנו להם בית וחיים - ותקבלו מהם כל כך הרבה חום ואהבה. קאיה היתה כלבה אלסקית גזעית שבעה דורות. היא נולדה בקיבוץ גבעת ברנר, זכתה בתחרויות יופי רבות וגילתה תבונה ורגישות יוצאות דופן. כל כך קיווינו שהיא תחזור אלינו ותזכה לפחות פעם בחייה לחוות שלג בירושלים. קאיה היתה חלק ממשפחתנו. כמה גדול צערנו על לכתה מאיתנו. נזכור אותה תמיד".
מותה של קאיה סיכל אפשרות למנותה לתפקיד ממשלתי בכיר, לא בהכרח כמבקרת המדינה, אך פער כזה בין ההספדים אינו משקף תבונה ורגישות יוצאות דופן, אולי רק כמיהת מישהי לזכייה בתחרויות יופי רבות. לנשיאים השונים היו בנות זוג שונות, מופנמות ומוחצנות, דעתניות ותקיפות (לעתים יותר מבעליהן), כמו רחל ינאית בן צבי, ודואגות לחיילים הרחוקים מחברה נשית כמו נינה קציר שהציעה לשלוח להם עותקים של הירחון האנטומי "פלייבוי". נחמה ריבלין, לפי כל מודעיה, היתה מהנלבבות והאהובות שבכולן, ללא יומרה, ללא יוהרה.
חלקת גדולי האומה, מקום קבורתה, אמורה - עם שני חריגים - להתייחד לנשיאים, יושבי-ראש הכנסת, ראשי ממשלה ונשותיהם (או בעליהן, אך גולדה מאיר היתה גרושה). לא הכול קבורים שם ושניים חסכו מקום: פרס שהיה ראש ממשלה ונשיא גם יחד ויצחק שמיר שהיה יו"ר הכנסת וראש ממשלה. תקן זה נקבע כשבתפקידים הרמים נשאו ויצמן, בן-גוריון ויוסף שפרינצק. המייסדים לא שיערו שלעתים תרד הרמה לעסקנים בינוניים ומטה. עוד פחות מכך חזו נשיאים כקצב וראשי ממשלה כאהוד אולמרט שיישפטו, יורשעו וייכלאו. סביר שייבחרו לעצמם מקומות אחרים למנוחת עולם, כגון קריית מלאכי ובנימינה, ולא יכתימו את חלקת הגדולים. החלטות היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט בחודשים הקרובים ובעקבותיהן - בסבירות גבוהה, אם הכנסת לא תתערב - ההליכים המשפטיים יקבעו לאן יגיעו בני הזוג נתניהו בסוף דרכם.
השתוללות ביציע המזרחי
הטרגדיה הפרטית של ראובן ריבלין השיקה למטלות הממלכתיות שלו, שנתניהו התערב בעיצומן כדי לסכל את הטלתה של הרכבת הממשלה על ח"כ אחר. ריבלין לא נזקק לדקירותיו של נתניהו כדי להימנע בקפדנות מכל מראית עין של עויינות פעילה כלפיו ומשוא-פנים לזולתו, אך בגלל אותן מזימות מדומות שהפריח נתניהו, אפשר שריבלין הקפיד מדי.
ב-45 השנים הראשונות למדינה, רק נשיא אחד (זלמן שז"ר) היה לפני כן, לשנה וחצי, שר בממשלה. מעזר ויצמן ואילך, זה רבע מאה, כל הנשיאים היו שרים, עם משקעים ויריבויות בין המפלגות ובעיקר בתוכן. זה מעורר חשדנות ומגביר את הלחץ לשוויוניות, לעתים קיצונית ומלאכותית.
ארכיון המדינה חשף בחודש שעבר גלויה של הכדורגלן יהושע גלזר אל "כבוד הוד מעלתו זלמן שז"ר, נשיא מדינת ישראל, רחוב אלחריזי, ירושלים". גלזר הגדול, שייע המקורי, מספר 9 של מכבי תל אביב ונבחרת ישראל, הגיע בגיל 37 לבית"ר ירושלים, תריסר שנים לאחר שירדה מהליגה הלאומית (כיום ליגת העל). רוח עיר הקודש שרתה על החלוץ המרכזי והוא הקדים בס"ד - ושירבב "אם ירצה השם" - לפנייתו החילונית בתכלית לחלוץ ממפא"י, עורך "דבר" לשעבר.
"לכבוד הוד מעלתו זלמן שז"ר, נשיא מדינת ישראל, שלום רב! הסליחה ממך. הנני מבקש מהוד מעלתו שיברך את קבוצתי, קבוצת בית"ר ירושלים, בשם מדינת ישראל, שתעלה אי"ה לליגה הלאומית בשנה הבאה". הגלויה נשלחה בספטמבר 1965 והברכה תוזמנה לסוף עונת 1965-66.
ברכה קטנה לבית"ר, מהולה בקצת חנופה, מה כבר ביקש גלזר, אך גדעון שומרון, מנהל לשכת הנשיא, נאלץ לאכזב את "מר יהושע גלזר, שחקן מכבי ת"א", בביתו בתל אביב, כאומר שלא הרי שחקן חיזוק משפלת החוף כהרי ירושלמי שורשי. "במכתבך לנשיא", ציין שומרון, "ביקשת אותו לברך קבוצת כדורגל מסויימת על מנת שתעלה לליגה הלאומית. לצערי עלי להבהירך כי אין הנשיא יכול לבחור קבוצה אחת, לברכה ולאחל לה הצלחה, בשעה שאין הוא עושה זאת בקשר לכל יתר הקבוצות. עם זאת מקווה הנשיא כי המשחקים יתנהלו בשנה הבאה ברוח ספורטיבית טובה וכי המעולות שבקבוצות תמצאנה את דרכן לליגה הלאומית".
באותה עונה, למרות תשעה שערים שכבש גלזר, כמספר חולצתו, אמנם לא היתה בית"ר ירושלים אחת מאותן המעולות שבקבוצות ולא מצאה את דרכה לליגה הלאומית; נדרשו לה שנתיים נוספות, כולל הקפאת העליות והירידות בין 1966 ל-1968, ומכאן ששז"ר אולי בירך את כל הקבוצות גם יחד.
לריבלין, שהיה מזוהה עם בית"ר ירושלים עד שלדבריו חדלה "לייצג את ערכי התנועה הלאומית של מייסדה זאב ז'בוטינסקי", לא היו עכבות כאלה. כשנוסדה בית"ר נורדיה ירושלים ובירכה אותו לבחירתו לנשיאות, החזיר לה ברכה וכתב שבעיניו היא "תשובה הולמת, בראש ובראשונה ברמה הערכית, למה שראינו בשנים האחרונות (בהשתוללות ביציע המזרחי). זו אינה עת נאותה להכביד עליו בציפיות, אך כשיקום מאבלו הכבד ויחזור לשאת בעול הממלכה, אפשר שימצא גם את המקבילה הפוליטית לאותה תחושה שביטא. די להקפאת הליגה, רק מפני שקפטן קבוצה אחת משתוקק להישאר אלוף לנצח.