מריח כמו חרא, נראה כמו חרא, אבל טעים לאללה

אל תרחמו על סבאל'ה אריק. גם אם הציון המגיע לו על השנתיים בכיסא הוא פחות מאפס (באפס עגול ונדיב היה זוכה אילו היה מחזיר לבוחר את אותה מדינה שקיבל לידיו. אבל לא, אריאל שלנו הצליח לחרבן לנו על הראש ולשווק את זה בתור גושי קקאו קולומביאני משובח. הסקרים מלמדים שיש קופצים רבים על המציאה. בתיאבון לכל מצביעי מח"ל), טיפש גמור הוא לא. כי אם יש דבר שסנדק עלפון החושים הלאומי הצליח לעשות בתקופתו בלשכה הוא לתמרן את הפרשנות למציאות כך שתתאים לצרכיו. בבתי ספר למדע המדינה התחילה כבר ההרשמה לפוליטיקאים דרום אמריקאים וגנרלים אפריקאים.

ועכשיו, הכאילו פדיחה, הכמו פאשלה נוראה, היענו ביזיון לליכוד (גניבת וקניית שלטון, אתם זוכרים) – גם הם, אל חשש, יתומרנו באלגנטיות כדי לשרת את צרכיו של הראש, הגוף והעבר המוסרי המפואר מאחורי שרשרת ההצלחות של מדינת ישראל בתקופה האחרונה. הציבור, וזו כבר עובדה מוגמרת, הוא מטומטם מוחלט. הוא גם נהנה לשלם, בריבית דריבית קצוצה, על חטאי מנהיגיו, על איוולת נבחריו ועל הבערות שלו עצמו – כשאינו טורח להתעדכן ולהעניש את האחראים על הנעשה בארצו, בעירו, בביתו. ובכלל, אחריות אינה הצד החזק של "העם" בישראל. הגווייה המהלכת הזאת, המכנה את עצמה בתור קולקטיב, מניחה זה שנים לקבוצה של תמהונים מחורפשים לקבוע את גורלה באמתלה של "נחלת אבות". אבל עזבו, זה כבר לעוס מכל הכיוונים.

העדר הפטריוטי והמתלהם שחיפש כל חייו אחר אמת קוסמית מארץ, גילה את האור. האור הוא משנתו של אריאל שרון. ואני אומר – מעולה! טוב לו לציבור שתהיה לו משנה לעלעל בה מדי פעם כדי להתמצא במרחב של הטמטום המזרח תיכוני. אבל מהי משנת שרון? שב ואל תעשה. שתוק ואל תאמר. סכל ואל תקדם. חסל ואל תצמיח. מה שנקרא – גישה חיובית לחיים. אבל כאמור, ציונים לאינטליגנציה של הציבור חולקו לפני כן. רק כדי לסבר את האוזן – בלשכת הראש בירושלים, חושבים על הציבור דברים נוראים וגרועים ממני, בהרבה. האמינו לי. הבוז שמטפטף ממשרד ראש הממשלה אל העם היושב בציון, כבר הספיק להטביע את הארץ בנחלים של דם, של אבטלה, של ייאוש ושל, נו..קקאו קולומביאני משובח.

והנה, ארבעים יום לפני הבחירות, רגע לפני שהמסך עולה על הדיון המשמעותי באמת – מה לעזאזל עושים עם המדינה הזאת? – צונחת עלינו 'פרשת השחיתות' בליכוד. אמנם, פרשה לא קלה. אבל לא רצוי להיתמם – בטח שלא במזרח התיכון. הפרשה הזאת היא מסך עשן מצוין, להמשיך ולטשטש את עיני הבוחרים מהאמת הנוראה של המציאות בה הם נדרשים להכריע גורלות. כמה מהם עלולים להתעשת, לפנות הלאה מסבא שהבטיח סוכריות ורטר אורגינל ותקע לנו בגרון שנתיים של פינג-פונג מגוחך עם פנטזיות הגירוש של ערפאת.

כמה מהם עלולים לפקוח עיניהם, רגע לפני שהקלפיות יפתחו, ולשאול את עצמם לפני הפרגוד: רגע, מה בעצם קיבלתי מסבא לראש השנה? מיתון כדוגמתו לא זכור מאז ימי הרברט סמואל. ומה קיבלתי לפסח? גל טרור רצחני. ומה קיבלתי ליום העצמאות? מגה זיוני שכל על הדרך הארוכה והקשה שעלינו לעבור עד ל'הכרעה'. מה צופן העתיד בחובו עבור הציבור בהנהגת ממשלת שרון הבאה? כלום בריבוע בחזקת אפס מאופס. העתיד בישראל מעולם לא דמה יותר לחור שחור.

אז רק כדי למנוע לבטים, הרהורי כפירה, דיון רציני, שיח החורג מגבולות ה"נכניס להם", "כולם בין-לאדן, מתי תתעוררו?" נכנסה לתמונה "פרשת השחיתות" בליכוד. באמת פרשה. פרשה שתצליח להחזיק זמן מסך וכותרות לפחות עוד כמה שבועות. אתם מכירים את הריטואל: היאח"ה תזמין, היחב"ל תחקור, היס"מ יעצור, ניצב מזרחי ימליץ ויאשר, הפרקליטות תעיין ברצינות הראויה, היועמ"ש יתבטא בכובד ראש, חיים יבין יפבלבל, יונית לוי תטלטל והופ: הבחירות הגיעו!

אז גם אם נדמה לכם שאריאל שרון יושב עכשיו אבל וחפוי ראש במשרדו, מקונן על הנבלה הנוראה שנחשפה בתנועתו, אחת דעו: הוא מגלגל לעצמו איזה שיפוד כבש עסיסי, מצחקק לו במשובת נעורים עם אייל ארד ומתלוצץ על חשבון הלוקש שדחפה המציאות לגרונו של הציבור. כי שרון, גם כשהוא טובל כשרץ בחטאיו ובפשעי מפלגתו, מצליח להפוך את זה לקקאו קולומביאני משובח. ככה זה. תעשו עם זה מה שאתם רוצים.