פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הקיץ הוא חופש: העונה החיובית אליה אני מתגעגעת

      עונת הקיץ מסמלת את סופה של שנה מהותית: סיום בחינות, טקסים ואירועים - והפרס הגדול בסיומה, החופש הארוך שמגיע. מזג האוויר מאפשר לעשות הרבה דברים - וליהנות מהאווירה המשחררת. ובכל זאת, אם נרצה או לא, הקיץ פה. אז לא באמת נשאר לנו, אלא ליהנות ממנו - כל פעם מחדש

      לי גיא רון (ראובן קסטרו)
      "הקיץ כבר הגיע". לי גיא-רון (צילום: ראובן קסטרו)

      אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 24. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.

      לי גיא רון (ראובן קסטרו)
      "המילה קיץ מזכירה חופש". לי גיא-רון (צילום: ראובן קסטרו)

      הקיץ כבר הגיע. עונה היא אחד הדברים שכשמתגעגעים אליו, יודעים בוודאות שהיא תגיע. אני רוצה לשתף אתכם מה זה בשבילי קיץ. כמי שנולדה במדינה חמה, הקיץ זו העונה האהובה עלי. זאת עונה חיובית ממש. מלאה באור חיובי. אני בעיקר אוהבת בה את האור המלא, שזוהר רוב היום. זה מאפשר לנו לעשות הרבה דברים. אני אוהבת לצאת בשעות הערב כשמזג האוויר נעים כל-כך. ממש תענוג ללכת ליד הים, להסתכל על השקיעה ולעצום עיניים, להקשיב למים, לגלים ופשוט להירגע. הים הוא המקום האהוב עליי.

      מי שקורא את הטור שלי כבר מזה זמן, יודע כמה חשובים לי המים. אני אוהבת להסתכל על הגלים ולראות את הים חוזר אחורה. זה ממש מיוחד. כיף שיש לי חוף קרוב לביתי, מה שמאפשר לי לראות את המחזה המרהיב הזה כל הזמן. אני אוהבת את הנוף הזה מאוד. ברור שאני גם ממש מכורה לבריכות, כי בלי קשר לתחושה המדהימה בים, יש לי הרי משיכה חזקה למים, וכך בכל מקום שאני יכולה לטבול בו את הגוף ולהרגיש את המים האופפים אותי, אני בשמיים.

      אני גם אוהבת בקיץ שיש הרבה פסטיבלים ואירועים. ממש מגניב שיש הרבה דברים שאפשר לעשות. אני רוצה תמיד ללכת להופעות, אם כי יש שם הרבה אנשים ודי צפוף בדרך כלל. עדיין, לי זה ממש כיפי ומרגיש שמח. יש לי למה לצפות. בגלל אבא שלי, אנחנו כל שנה נוסעים לפסטיבל הג'אז באילת, שנחשב לאירוע שסוגר את הקיץ או לפחות את חופשת הקיץ. אנחנו נהנים שם ביחד כל המשפחה, שומעים מוסיקה ומקשיבים לצלילים המגוונים של כלי הנגינה והזמרים שעל הבמה. זאת חוויה ממש מלכדת בינינו ואנחנו מוקפים בהרבה חברים שמגיעים במיוחד לפסטיבל.

      לי גיא רון (ראובן קסטרו)
      "אם נחזור לעיקר, אין כמו חופש. אולי התחושה הכי חשובה של האדם". לי גיא-רון (צילום: ראובן קסטרו)

      חוץ מזה, אני הולכת גם לכל מיני אירועים ופסטיבלים שיש בתל אביב. לפעמים רק עם משלבות ולפעמים גם עם חברים. למשל, לא מזמן הייתי במעין בניין ישן שציירו בכולו גרפיטי. תערוכה נורא מיוחדת. אמרו לי שזה "פופ ארט". היה ממש מגניב. אני אוהבת לראות סוגים שונים של אומנות. מרגש אותי לנסות ולהבין מה האומן הרגיש ואיך ביטא את עצמו.

      ובכל זאת, האהבה לקיץ נובעת בעיקר מהעובדה שהמילה "קיץ" (בתוספת כל מה שנלוות אליה) מזכירה, אני חושבת שלכולנו, חופש. בבית הספר היינו נערכים תמיד לסיום שנת הלימודים - תחושה של סוף שנה מהותית, סיום בחינות, טקסים, סיכומים, מסיבות ואירועים שונים. הפרס הגדול אחרי כל האירועים המהנים הוא החופש הארוך שמגיע אחריהם. התחושה הכייפית מתחילה כבר בידיעה שהחופש שם, עוד לפני שהתחיל. יש משהו מאוד קליל בקיץ. יוצאים יותר החוצה ומטיילים, פחות נדרשים ללמוד ולעמוד במטלות שונות (בעיקר בביה"ס ובאוניברסיטה, אם כי אני אוהבת יחסית ללמוד).

      יש משהו משוחרר יותר, מה שמתבטא גם בלבוש. אפשר ללבוש קצר ועם שמלות מתנופפות, לעומת הביגוד בחורף כשהכל כבד יותר ויוצאים פחות מהבית, כי קר או כי יורד גשם. אבל, אם נחזור לעיקר, אין כמו חופש. אולי התחושה הכי חשובה של האדם, שמבחינתי כוללת גם עצמאות, שהוא מושג שקצת קשה לי יותר איתו באופן אישי. הקיץ מסמל ומהווה עבור כולנו חופש - לא חשוב כל כך למה - זו עובדה. לדעתי, זו אולי הסיבה הכי חשובה לאהוב אותו.

      אני מרגישה יותר מחוברת לאווירת הקיץ ונהדר לי כשהוא מגיע. יש משהו בקיץ שמאפשר לנו לעצור, ליהנות ולהיטען מחדש. הקיץ מזכיר לי סיום שנה, סיום תהליך. מאפשר לי זמן לחשוב על השנה שהייתה. פחות עם לחצים ודרישות.

      אם נרצה או לא, הקיץ פה

      אני גם אוהבת שבקיץ יש הרבה תזוזה בעיר. כל המקומות מלאים באנשים. יש לא מעט שלא אוהבים צפיפות, אבל אני מתה על זה, כשיש הרבה אנשים. מוזר, כי בדרך כלל צפיפות מעיקה על אוטיסטים. יש גם את עניין משקפי השמש, שהם כמו מין חומת מגן בשבילי. אני רואה דרכן, אבל פחות רואים אותי. משקפי השמש מהווים כמו מגן בשבילי. אני רוצה תמיד לשים אותן. דרך אגב, לא מעט אומנים מופיעים על הבמה עם משקפי שמש בתוך אולמות ובלילה. ב-MTV זה בולט מאוד. אולי מהסיבה שלי.

      זה הקיץ הצפוי שלי, ואני מניחה שגם של רובכם, חוץ אולי ממי שסובל ממש מהחום. אני מקווה שתהנו בכל זאת, כמוני. הרי אין מה לעשות, אם נרצה או לא, הקיץ פה. אז לא באמת נשאר לנו, אלא ליהנות ממנו. כל פעם מחדש. אין אופציה אחרת. מילה של לי.