רוב המדינה התעוררה אתמול בבוקר (חמישי) בתחושות תדהמה והלם על הבחירות המוקדמות, הח"כים והשרים היו שקועים עמוק בהאנגאובר מהלילה הדרמטי של פיזור הכנסת, אבל גיבורי הדרמה הקואליציונית שהביאו אותנו לנקודה הזו השכימו קום, ופצחו בקרב גרסאות פרוע ומשולל רסן.
חבר הכנסת יריב לוין פתח את הבוקר בסבב ראיונות בו האשים את ח"כ אביגדור ליברמן בכך שהציב תנאים בלתי אפשריים, דרש בחוצפתו שלושה תיקים וחמישה משרדים, הונה את הבוחרים והפיל את ממשלת הימין. התגובה של ליברמן לא איחרה לבוא. כמה שעות אחר כך הוא עלה למתקפה נגדית, האשים את הליכוד בהקדמת הבחירות, ושלח את יאיר נתניהו ואחרים במפלגת השלטון לטיפול דחוף אצל פסיכולוג או פסיכיאטר.
בערב, בהצהרה מיוחדת בשעת הפריים טיים הטלוויזיוני המועדפת עליו, ראש הממשלה בנימין נתניהו התייצב מול המצלמה ואמר את דברו. זו הייתה הצהרת הפתיחה של מערכת הבחירות, והאיש היחיד שהוזכר היה אביגדור ליברמן. לא בני גנץ, לא יאיר לפיד, אפילו לא אחמד טיבי, שרק לפני חודשיים היו בבחינת ''סכנה קיומית על ישראל". לדברי נתניהו, ליברמן הוא "המפיל הלאומי", הוא מפיל סדרתי של ממשלות ימין" נתניהו אמר ותקף את "הגחמה האישית" שנכנסה בו והובילה את המדינה לבחירות "מיותרות ובזבזניות".
הקרב בין נתניהו וליברמן מצטלם היטב. בתפאורת הרקע יש למעלה מ-25 שנות עבודה של היסטוריה אישית פתלתלה של ידידות שהפכה ליריבות, ושני שחקנים שמרגישים נוח מאוד מול המצלמות, עם כישורים דרמטיים מקומיים ייחודיים. מצד אחד יכולות המשחק, הרטוריקה והחיקוי של נתניהו, שבמיומנות סטייל ארץ נהדרת ליגלג אתמול על "איזה ליברמן? ליברמן שלנו?" שגילה את עקרונותיו אחרי שעשרים שנה הוא עושה דילים עם החרדים; מהצד השני, גם ליברמן עם חוש ההומור הבוטה והחיוך הממזרי, יודע לתת שואו עם הפוגות קומיות, מטבעות לשון ייחודיות, ומשלי משלים. הוא מתעלם לגמרי ממגבלות הפוליטיקאי קורקט ומשיב ויורה לכל עבר וללא כל רסן, ובולט עוד יותר על רקע מקהלת השתקנים שנתניהו אילף מימין.
בקדנציה האחרונה השניים כיכבו יחדיו בשורה של עימותים ומשברים פוליטיים מבדרים, מותחים ומתוקשרים; אחרי שליברמן הרס לו את חגיגת הניצחון בבחירות והפיל על ראשו את הבית, נתניהו הציב אמש את הדו-קרב ביניהם בקדמת הבמה ומסתמן שזו תהיה ה-דרמה של הבחירות הבאות. מהסקרים הראשונים שפורסמו אתמול נראה שהעלילה עוד תלך להסתבך אחריהן, שכן ישראל ביתנו מתחזקת ב-2-3 מנדטים ונותר לשון מאזניים שיכול למנוע מנתניהו להקים ממשלת ימין.
אפשר להבין את הזעם הגדול של נתניהו על מי שהיה בעבר מקורבו ואיש אמונו המרכזי; הוא הרס את חגיגות הניצחון עם עדן בן זקן, ובעיקר שיבש את תוכניות החסינות, שכן בקצב הזמנים הנוכחי נתניהו יתקשה מאוד להרכיב ממשלה ולחוקק חוק שיגן עליו מפני כתב אישום לפני השימוע אצל היועמ"ש. בליכוד מאיימים למקד על ליברמן אש בלתי פוסקת, להשקיע תקציבי ענק במגזר הרוסי, ולנהל נגדו קמפיין נגטיבי אגרסיבי כדי לשתות לו את המנדטים ולהוריד אותו מתחת לאחוז החסימה.
האש של נתניהו תתמקד בליברמן
לפי דרגת האיומים, ליברמן צפוי לעבור את מה שבני גנץ עבר מוקדם יותר השנה, בליווי רגש עז של נקמה, משמע - כל האמצעים כשרים. ליברמן נוהג לנופף בטלפון הנייד העתיק והמיושן שלו כך שהוא אולי חסין לפריצות איראניות מסתוריות, אבל יש לו גם שלדים בארון ופרקים אפלים בעבר - ואת כולם נתניהו מכיר היטב מחצי יובל של עבודה משותפת. לליברמן מצדו יש הרבה מאוד שעות נתניהו שיכולים לשמש אותו כתחמושת נגדית בשעת הצורך. ייתכן שזה ייצר מאזן אימה שיעצור את הלכלוכים מלרדת נמוך מדי, אבל כמו כל דו קרב טוב, זה גם עשוי להיגמר בדם.
זאת הולכת להיות מערכת בחירות ארוכה יותר מקודמתה - הספירה לאחור עומדת היום על 110 ימים - ומאגר התרחישים ההיפותטיים והטלטלות האפשריות הוא אינסופי. ליברמן נהנה השבוע מגילויי תמיכה עצומים במעוזים שבהם מעולם לא נגע, רק משום שהעז לעמוד מול החרדים - ובעיקר - לקרוא תיגר על נתניהו ולסבך כהוגן את התוכניות שלו.
עד הבחירות ההתחזקות הזו עשויה להימחק, אבל בכל פעם שנתניהו יגרור אותו לסיבוב מהלומות אכזרי, הוא יעקוץ בחזרה, ובכל פעם שהחרדים ילכו לו על הראש הוא יקבל חצי כותרת מהתגובה. הוא יהנה מתשומת לב שלא היתה לו מזמן, יקבל עוד נקודות אצל הימין החילוני, במרכז ואפילו בשמאל, אצל כל מי שנמאס לו מנתניהו ומחפש רק מי שיעלה מולו. נתניהו שם לעצמו למטרה לחסל את ליברמן ולהפוך אותו לשמאלן החתרן התורן שמאיים על שלטון הימין, אבל ככל שהוא ימקד את האש רק בו - הוא רק יחזק אותו, ויהפוך אותו למכשול גדול עוד יותר בפעם הבאה.