האיחוד האירופי נותר עומד על רגליו, אך קולות השינוי מהדהדים

האיחוד האירופי מורכב ממדינות שונות ועמים רבים ושונים, שחלקם לא מעוניין עוד להימצא במדינתו אלא לפרוש ולהקים מדינה חדשה, וכולם אמרו בארבעת הימים האחרונים את דברם. הדבר הראשון המשמעותי, שלכאורה הוא טכני, היה שיעור ההצבעה הגבוה ביותר זה 20 שנה.

בסופו של דבר המפסידות הגדולות של הערב היו מפלגות הממסד - מפלגת העם האירופית מהימין והברית הפרוגרסיבית של סוציאליסטים ודמוקרטים מהשמאל. לראשונה מאז נוצרו המפלגות הן לא יחזיקו יחד ביותר מ-50 אחוזים מהמושבים בפרלמנט האירופי.

"האיחוד הציב את אחוז ההצבעה כיעד לבחירות המסמלות 40 שנות בחירות לפרלמנט האירופי - וביעד הם עמדו", אמר עומר גנדלר, מרצה ליחסים בין לאומיים ולאיחוד האירופי באוניברסיטה הפתוחה. "האירופים יצאו להצביע והראו שאכפת להם. ללא בריטניה - מדינה גדולה שבה אחוז ההצבעה היה נמוך מאד נגלה שאחוז ההצבעה הופך גבוה עוד יותר" .

לא כל מי שיצא להצביע עשה זאת מתוך תמיכה נלהבת בבריסל ומנגנוניה הביורוקרטיים, אולי להיפך. "שיעור ההצבעה עלה משפל של 42% ב-2014 ל-50.5%. עליה זו מבטאת את הפוליטיזציה שהאיחוד האירופי עובר בשנים האחרונות. כישות מאוד מורכבת ומסובכת, בעלת דימוי אליטיסטי ומתנשא, שאלת האינטגרציה האירופית הפכה מנושא ביורוקרטי, מעורר פיהוק, למוקד הדיון הפוליטי באירופה, בנושאים כמו הגירה, טרור, התנהלות כלכלית, מדיניות אקלים ועוד", אמרה ד"ר מאיה שיאון-צדקיהו, מרצה לאיחוד האירופי באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב . "בפוליטיזציה זו יש ברכה וקללה כאחד. מחד, הנושא האירופי הופך 'חם' ומדובר בשיחת הסלון ביותר ויותר בתים אירופים. מאידך, לא לפוליטיזציה ביקורתית כזו פיללו אבות האיחוד האירופי".

הציפיה הייתה לעלייה של מפלגות הימין הקיצוני הפופוליסטי עם כשליש מקולות הבוחרים ברחבי היבשת, אך הן הגיעו לכ-25% "בלבד". "מפלגות האירו-סקפטיות התחזקו מאד, אבל לא בצורה קיצונית ולא הגיעו לעמדה שהן יכולות לאיים על יציבות האיחוד האירופי. מפלגות אירו-סקפטיות הן עכשיו המפלגות הגדולות ביותר בפרלמנט האירופי בשלוש מתוך ארבע המדינות הגדולות של האיחוד. הימין האירו-סקפטי אמנם התחזק מאד, אבל הוא גם מאד מפוצל", אמר גנדלר.

הוא הוסיף: "מתאו סלביני לא הצליח להגיע להסכמות עם ויקטור אורבן ההונגרי ושניהם לא הגיעו להסכמות עם חוק וצדק הפולנית או עם מפלגת הברקזיט הבריטית של נייג'ל פאראג'. האירו-סקפטים מהימין הפופוליסטי מפוצלים בין ארבע בריתות שונות. תוצאה של המלכוד המובנה שלהם: מצד אחד הרצון לייצר מדינות לאום שלא תלויות באינטרסים חיצוניים, אבל הדרך היחידה לקדם אותן היא פעולה פאן-אירופית".

לצד אנחת הרווחה החלקית מאוד, לפני דור אחד בלבד איש לא היה מאמין שמפלגות ימין קיצוני ישיגו רבע מקולות הבוחרים באירופה, מכל היבשות בעולם, יש גם קריאות השכמה ברורות. בבלגיה, בירת האיחוד האירופי ונאט"ו, מדינה סובלנית וליברלית אבל עם מערכת פוליטית מפוררת, שתי המפלגות המנצחות בבחירות הן במקום הראשון מפלגה בעלת עבר נאצי, ובמקום השני פלאמס בלוק הימנית קיצונית.

"מצד אחד יש לתוצאות משמעות מרחיקת לכת, כיוון שיש כאן קריאת השכמה שמצלצלת כמה שנים טובות ברחבי אירופה, מצד שני גם אם שליש מחברי הפרלמנט האירופי אינם תומכים באיחוד האירופי, אין להם את רוב הקולות הנדרשים מבחינה מוסדית כדי לשנות את תוכן קבלת ההחלטות של הפרלמנט. עדיין יש רוב בפרלמנט לקבוצות המפלגה הפרו-אירופיות", אמרה ד"ר שיאון-צדקיהו, החברה בצוות חשיבה במכון מיתווים ליחסי חוץ אזוריים.

גנדלר אמר דברים דומים. "בסופו של יום לא הרבה השתנה והפרלמנט האירופי ימשיך כנראה עם הקואליציה הקבועה שלו: הנוצרים-דמוקרטים עם הסוציאל-דמוקרטים, אבל לראשונה זה שנים רבות אין להם יחד רוב. הם יצטרכו שיתוף פעולה של הליברלים ואולי גם הירוקים. הנוצרים דמוקרטים ימשיכו להחזיק במרבית המשרות החשובות באיחוד כולל ראש הנציבות".

תשומת הלב התרכזה במפלגות הימין הקיצוני, מראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן ומפלגת "חוק וצדק" בפולין במזרח, עד למפלגת הברקזיט במערב, אבל לא רק הימין הקיצוני התחזק אלא גם מפלגות ותנועות קיימות, הליברלים ובעיקר הירוקים, שתיהן מאוד פרו-אירופיות. בגרמניה הירוקים אף הדיחו את הסוציאל דמוקרטים מראשות השמאל.

ייתכן שהשיח ממש בשבועות האחרונים בנושא איכות הסביבה, ההתחממות הגלובלית והכחדת מינים השפיע על הבורחים, במיוחד הצעירים. מי שחש שהבעיה המרכזית היא הגירה פנה לימין, מי שחש שהבעיה המרכזית היא או שתהיה בקרוב האקלים פנה לירוקים.

הבחירות לפרלמנט האירופי מתנהלות בשיטה שונה מהשיטה האזורית הקלסית, כך שהן מייצגות הרבה יותר את רצון האוכלוסייה - בבריטניה מפלגת עצמאות לבריטניה UKIP של אותו פאראג' גרפה מיליוני קולות בוחרים, שכולם למעשה הלכו לאיבוד והיה לה רק ציר אחד בפרלמנט בגלל שיטת הבחירות בבריטניה. אותו מספר מצביעים מביא לפאראג' ניצחון בבחירות האלה. ניצחון שאולי ישפיע על השאלה אם לקיים משאל עם נוסף בבריטניה על יציאה מהאיחוד האירופי.

בעקבות התוצאות יוון תקדים את הבחירות, אחרי שמפלגת השלטון סיריזה ספגה מהלומה בשל צעדי הצנע שנקטה ליציאה מהמשבר הכללי. ייתכן שגם איטליה תלך לבחירות מוקדמות, אחרי שמתאו סלביני, האיש החזק כבר עתה קיבל אישוש לעמדותיו מהבוחר האיטלקי. עם זאת, ליומרה שלו להנהיג יחד עם אורבן את האיחוד אין הרבה סיכוי לאור עמדתה ההיסטורית של איטליה בתוך הפרויקט האירופי, בעוד שגרמניה, חרף סוף תקופתה של אנגלה מרקל, תישאר פרו-אירופית בבסיסה.

בבריטניה, השמרנים והלייבור הובסו. "זה מדגים מה חושבים הבריטים עליהם ועל האחריות שלהן להתנהלות הברקזיט", אמר גנדלר. "שתי המפלגות יחשבו עכשיו פעמיים לפני שירוצו להקדים את הבחירות. הקול הבריטי בעצם פוצל בין תומכי הפרישה שהלכו למפלגת הברקזיט למתנגדי הפרישה שהלכו למפלגות המאוד פרו-אירופיות: הליברלים, הירוקים והסקוטים".

ד"ר שיאון צדקיהו אמרה כי דפוסי ההצבעה בבריטניה משקפים את הפערים בין המרכז לפריפריה. "בעוד שבעיר הבירה לונדון 27% מהמצביעים תמכו במפלגה הליברל-דמוקרטית שהיא הכי פרו-אירופית בבריטניה, מפלגת ברקזיט השיגה רק את המקום השלישי עם 18% תמיכה. אבל ברוב רובה של בריטניה הגיעה המפלגה התומכת בברקזיט למקום הראשון", אמרה.

מי שספג את המהלומה הכבדה ביותר היה נשיא צרפת מקרון. הוא מיצב את הבחירות האלה כמשאל עם צרפתי על כהונתו ולא אהב את התשובה שקיבל. אולי קיווה שכמו בבחירות הכלליות ברגע האמת, בין מקרון לבין לה פן, העם יבחר מקרון, אבל הפעם זה לא קרה.

אולי כי בסופו של דבר הפרלמנט האירופי חשוב פחות לאזרח הצרפתי, כמו לכל אזרח אירופי אחר, והסיכון מופחת, אולי המסר לא היה חד מספיק, אולי חוסר שביעות הרצון, בלשון המעטה מהנשיא הנתפס, כמו שאר הפרוייקט העאיופי מנותק ומתנשא - אולי מחאת האפודים הצהובים - השורה התחתונה ברורה. לה פן היא המנצחת הגדולה בצרפת וכבר קראה לבחירות מוקדמות לפרלמנט - מה שמקרון ימנע בכל כוחו.

"מקרון הציג את הבחירות הללו כמבחן כוח לעצמו וטען שאלו בחירות בין אירו-סקפטיים לפרו-אירופאים. ההפסד ללה פן הוא הפסד אישי שלו. איך דרך לברוח מזה. הוא אמנם יצר מפלגת מרכז חדשה והביא אותה למקום השני - אבל בשביל נשיא מכהן זה לא מספיק" אמר גנדלר.

ד"ר שיאון-צדקהיו אמרה כי הבחירות הישירות לפרלמנט האירופי, שהחלו ב-1979, בוחנות את מידת הפופולריות של הממשלה המכהנת ומאפשרת לבוחרים לעשות בחירות אידיאולוגיות ולא אסטרטגיות, בניגוד לבחירות הלאומיות. "מקרון ספג מכה - אבל כרגע אין איום על נשיאותו", אמרה.

במישור האישי, האיחוד לקראת חילופי ראשי הנציבות ולשכת החוץ. הליברלים יהיו המרכיב הקריטי בקואליציה הבאה. למרות התחזקות הימין הקיצוני, דווקא רמת התמיכה של אזרחי האיחוד בו עלתה משמעותית בשנים האחרונות על רקע משבר הברקזיט. היציאה של בריטניה מהאיחוד האירופי הצליחה לעשות מה ששאר המשברים לפני כן באיחוד לא עשו.

"הבלגאן הפוליטי שיצר ברקזיט גם הבהיר למפלגות ימין קיצוני במדינות אחרות, שדיברו על עזיבת האיחוד, כי זהו נתיב שלא יזכה אותן בקולות בוחרים, ולכן מפלגות אלו שינו את מצען לשינוי האיחוד האירופי מבפנים", אמרה ד"ר שיאון-צדקיהו. "ביום שאחרי ייתכן מאד שמנהיגי האיחוד, כדרכם, יחפשו את קרן השמש - ויש - ויתעלמו מהעננים הכבדים הקיימים אף הם. זו הרי התנהלות האיחוד האירופי בשנים האחרונות: הנטייה לחשוב שסדר היום הקלאסי שלו זוכה לאמון אזרחי האיחוד, למרות ההוכחות הרבות והמתרבות שזה פשוט לא נכון, או למצער לא מדויק".

מבחינת היחסים עם ישראל, הפרלמנט האירופי לא משפיע על הדברים המרכזיים החשובים ליחסים עם האיחוד האירופי - הוא חותם על הסכמי מדיניות חוץ, הסכמי סחר ושיתוף פעולה טכנולוגי, אבל כרגע אין הסכמים חדשים על השולחן. כשיהיו, ויהיו, ישראל תעבוד כמו בעבר פרטנית מול המדינות, כשנושא גבולות מדינת ישראל לצורך הסכמי שלום או הסכמי שיתוף פעולה יעלה שוב.

נושא משמעותי הוא הפרסונלי, זהות הנציבים שימונו. נציב אוהד לישראל יכול לעשות הבדלים רבים בביורוקרטיה האגדית של האיחוד. השיחות לאירופה עדיין יהיו דרך ברלין, פריז ולונדון, לא דרך בריסל. האיחוד האירופי לא נחלש הלילה בעקבות הבחירות ולא התחזק. הרפורמה הנחוצה ושדרוג תדמיתו אלה יחכו לעתיד בלתי ברור.