בעשור האחרון התפשטה התחושה שקרבות אוויר-אוויר בין מטוסי קרב חלפו מהעולם בגלל שינוי צורות הלחימה, שקיעת הלחמה הקלאסית ועלייה של הלוחמה בטרור. עם זאת, מאחורי הקלעים מתנהלת דרמה רצינית ומותחת, ולחברת רפאל הישראלית, קטר בינלאומי בתחום בזירה הבינלאומית, יש עניין עצום והשפעה רבה.
חלון למרוץ החימוש בין המעצמות נפתח בתערוכת נשק בשנת 2016. במהלכה, תועד טיל מסוג חדש במטוס קרב סיני מדגם J-20 רגעים ספורים לפני שהוא המריא. גורמי הביון המערביים שמתמחים באמצעי לחימה לא הכירו את הטיל, ואף לא מומחים בינלאומיים. הטיל עורר סקרנות רבה, ונפוצו דיווחים שונים על טיל שמפתחים הסינים תחת מעטה סודיות שיכולותיו הופכות אותו לשחקן שובר שוויון בין טילי האוויר-אוויר.
הסקרנות שעורר הטיל, שקיבל את הכינוי PL-XX, התחלפה מהר מאוד בדאגה רבה. לפי הערכות במערב, מדובר בטיל שמסוגל לפגוע במטוסים בטווחים שעולים על רדיוס של מאה ק"מ, כך שחיל האוויר הסיני יוכל לזהות מטרות בטווחים רחוקים מאוד ולפגוע במטוסים מבלי שאלו יראו אותם.
חיל האוויר הסיני, השלישי בגודלו בעולם, מבוסס בעיקר על כלי טיס ומערכות נשק תוצרת ברית המועצות. בשלושת העשורים האחרונים רכשה סין טילי אוויר-אוויר גם מאירופה, כמו "מטאור". בשני העשורים האחרונים החלה בייג'ינג לפתח ולצייר יחד עם רוסיה ובחלק מהפרויקטים לקבל רשיונות ייצור מרוסיה בסין. הפרויקטים כוללים את טילי PL-15 ו- PL-11 לטווחים של עד 300 ק"מ, בזמן שטילי אוויר-אוויר אמריקנים מזדקנים הציגו יכולות נמוכות בהרבה.
התעשיות הביטחוניות הסיניות מתגאות גם בפרויקטים ייחודיים ועצמאיים, כמו המטוס העל-קולי STARRY SKY 2. הוא הוצג בשנה שעברה בכמה תערוכות נשק, ולטענת גורמים סיניים הוא מסוגל לחצות את ארצות הברית כולה בפחות מחצי שעה, במהירות של 7,300 קמ"ש, פי שישה ממהירות הקול.
האמריקנים, שמאוימים מהשוק הסיני ולא בהכרח רואים בעין יפה את שיתוף הפעולה ההדוק בין בייג'ינג למוסקבה, לא נותרו חייבים. לפני שנים אחדות הצהירו גורמים ביטחוניים אמריקניים שבכוונת הפנטגון לפתח כלי טיס על-קולי בעל יכולות דומות עד אמצע העשור הבא. קהילות מודיעין שמושפעות מהשוק הסיני - ויש לא מעט כאלה - חוששות מאוד מהתעצמות צבא סין, מאחר שהוא לא חתום כמו רוסיה וארצות הברית על אמנות נגד טילים מסוג זה.
בנוסף לכך, יש דאגה מבוססת מזליגת מידע או מכירת מערכות נשק לאויביה של ישראל במזרח התיכון. אלו יכולים לסדוק את עליונות חיל האוויר ולהפר את האיזונים במזרח התיכון. טייסי חיל האוויר זוכים לשבחים ברחבי העולם ובאימונים משותפים עם טייסי קרב זרים, במיוחד כשהם נכנסים לקרב אוויר, הם מסיימים את קרבות האוויר כשידם על העליונה. למרות זאת, אף אחד מהם לא רוצה לראות כניסה של נשק חדש ומאתגר אל החצר האחורית של ישראל.
עצמאות בשמיים
חשיבות טילי האוויר-אוויר בעליונות של חיל האוויר במזרח התיכון בלטה כבר בשנת ה-60. באותה תקופה פנה משרד הביטחון לחברת רפאל וביקש ממנה לפתח טיל אוויר-אוויר, משימה לא פשוטה בימים ההם. אחרי מלחמת ששת הימים, רכשה ישראל טילי אוויר-אוויר מארצות הברית, ובמהלך המלחמה בסיני אותרו טילי "אטול" תוצרת ברית המועצות במחסני צבא מצרים.
הטילים היו מבצעיים ויעילים חלקית, אך ישראל שאפה לעצמאות בתחום בצל החשש שריף מאמברגו נשק שיותר את צה"ל בשוקת שבורה. הייתה זו גישה מהפכנית בשעתו, ועל הנייר הרוב היה נראה ורוד. עם זאת, בחישוב העלויות, בסיס הידע הטכנולוגי ומשך זמן הפיתוח מדובר היה בזמן קריטי לביצור ביטחונה של ישראל. למרות זאת, הפור נפל ומשרד הביטחון הטיל את המשימה על מהנדסי רפאל.
הטיל הראשון שפותח בראשות ד"ר זאב בונן עבור חיל האוויר היה "שפריר 1". הטיל נכנס לפעילות מבצעית בשנת 1969, כשביכולתו להתביית על קרני אינפרא-אדום ולעקוב אחרי חום המנוע של המטוס, אך בזווית שיגור צרה מאוד שדרשה מיומנות רבה מצד הטייסים.
הדרך לפיתוח וייצור הטיל הייתה מורכבת מאוד ורוויית אכזבות, והיא גררה אחריה דיונים רבים במשרד הביטחון ובצה"ל על כדאיות הפרויקט ואיכות הטיל. היו כאלה שזלזלו בביצועי הדור הראשון של הטיל, אף שכלל פריצות דרך טכנולוגיות בקנה מידה עולמי, והעדיפו את קני התותחים בקדמת המטוס ואת המרדף אחרי זנב המטוס כמו במלחמת העולם השנייה.
הדעות היו חלוקות, אך לבסוף הוחלט לפתח את הטיל מהדור השני, שפריר 2, שלו ראש קרב כבד יותר ומרעום קרבה, הפותר את הצורך בפגיעה ישירה. מפקד חיל האוויר דאז עזר ויצמן ראה את מה שחלק מהטייסים סירבו לראות: טיל יומרני שיהפוך להפתעה בשמי המזרח התיכון מולי אמצעי הלחימה הסובייטים שבהם התחמשו צבאות ערב. הטכנולוגיה האמריקנית בתחום טילי האוויר-אוויר נשפה באותן שנים בעורפה של רפאל, שמהנדסיה הפגינו לא רק תעוזה אלא במידה מסוימת גם חוצפה. הייתה זו חברה ישראלית דלת אמצעים, שקראה תיגר על תעשיות ענק שלהן משאבים כמעט בלתי נגמרים.
בטבילת הקרב הראשונה של הטיל הופלו ארבעה מטוסי מיג 21 של מצרים, שהופתעה מביצועי שפריר 2 שאחרי מעוף של 600 עד 1,800 מטר מ' פגע במטוס. עד למלחמת יום הכיפורים, שיגרו מטוסי חיל האוויר 35 טילים כאלו, שהפילו 17 מטוסי אויב - 48% הצלחה לטילים תוצרת כחול לבן, גבוה מהממוצע העולמי. במלחמה כבר נרשמה הצלחה גדולה יותר - מתוך 176 טילים ששוגרו, 89 מטוסי אויב הופלו, שהם 50.7% הצלחה. אחוזי ההצלחה של טילים אמריקניים או אלו שנפלו שלל בידי צה"ל היו נמוכים הרבה יותר.
למרות משקלו הכבד יחסית של שפריר 2, החלו טייסי הקרב לפתח בו אמון ונתנו רוח גבית למקבלי ההחלטות לפתח את דור הטילים השלישי. "פיתון 3" צויד בגלאי מתקדם וביכולות אווירודינמיות גבוהות המאפשרות לטייס לתקוף את מטוס האויב כמעט מכל כיוון. הטיל שדרג משמעותית את חיל האוויר ושינה את תורת הלחימה של הטייסים.
אחד מרגעי השיא שלו היה 27 ביוני 1979. מפקד החיל החליט על הצבת מארב למטוסי קרב סוריים באזור לבנון. רביעיית טייסי F-15 שנבחרה בקפידה - איתן בן אליהו, יואל פלדשו, בני צינקר ומשה מרום - גילתה שמונה מיגים סורים, דלקה אחריהם ושיגרה לעברם טילי "ספארו" אמריקניים, שלא פגעו במטוסים. לאחר מכן שוגר טיל פיתון 3 שעזר לרשום את ההפלה הראשונה בעולם של מטוס F-15. במלחמת לבנון הראשונה, ב-1982, אחוז ההצלחה כבר עלה ל-73%, עם 37 טילים שפגעו ב-27 מטוסי אויב.
על אף לחץ מצד האמריקנים לרכוש את טיל ה- AGILE, במשרד הביטחון הצביעו בעד מהנדסי רפאל ופיתוח טיל אוויר-אוויר מהדור הרביעי, פיתון 4. לדברי תמיר, ראש פרויקט פיתון בחברת רפאל, הטיל המתקדם בעולם שפיתוחו הסתיים בשנות ה-90, פתר הרבה בעיות לטייסי הקרב בזכות היכולת לשגר אותו מכל זווית. כל מה שנשאר לטייס לעשות הוא להפנות את הראש לעבר מטוס האויב, לנעול באמצעות הקסדה החכמה על המטרה ולשגר את הטיל.
"לפיתון 4 כושר תמרון גבוה, ראש ביות מתקדם שרואה עד 90 מעלות לכל צד ויכול להמשיך לעקוב אחר המטרה בתנאים מורכבים. כל מה שהטייס צריך הוא לראות את המטרה עם כוונת קסדה או באמצעות מכ"ם", הסבירו מהנדסים בחברה. "בשונה מטילים אחרים, אתה יכול לירות גם לאחור. אתה לא צריך לתמרן עם המטוס כדי לשבת על זנב מטוס האויב או חלק מגופו. אין לזה מקבילה בעולם. המטרה היא להפתיע את האויב, זה שם המשחק. ברגע שטיל פיתון 4 ננעל על מטוס אויב, הוא יופל".
המשתנה שנכנס למשוואה הוא אותו טיל שמפתחים הסינים, המאפשר להם לשגר את טילי האוויר-אוויר מטווח עצום, מבלי שיידעו על עצם קיומם במרחב. יכולת מבצעית שכזו פוגעת באופן ממשי בעליונות חיל האוויר, שיידרש לפעול אחרת אם וכאשר ונשק שכזה ייכנס למזרח התיכון.
כדי להסביר מה המענה של מדינת ישראל לאיומים המתפתחים, התרכזו מיטב המוחות של רפאל סביב השולחן כדי לדון במהפכה שמתרחשת מאחורי הקלעים בכללי המשחק של קרבות האוויר. באחת הישיבות, מאיר, סגן להנדסה ומו"פ של חטיבת הגנה מערכות אוויריות ברפאל, פותח מצגת המפרטת על כושר תמרון הטילים של רפאל, המאפשרים גמישות רבה לטייסים.
"לאורך השנים היתה לנו חוצפה להעיז ולפתח מוצרים שעולים על כל דמיון. הידע הבסיסי ושיטות העבודה שלנו הוכיחו שאנחנו מסוגלים. אני אומר באחריות שפיתון 5 יהיה הטיל הכי מתקדם בעולם בתחומו. יש לו ניצול מקסימלי של יכולות אווירודינמיות והמטרה שלו היא להפיל את האויב כמה שיותר מהר. לשם כך פיתחנו עיניים רגישות, כמו זיהוי של האויב על ידי מכ"ם רגיש שמהווה יתרון דרמטי על פני הטילים האחרים".
תמיר, ראש פרויקט "פיתון", הצטרף לדבריו. "כדי לייצר מענה למרחב הזה היינו צריכים להגדיל משמעותית את יכולות העיבוד של החיישן, האנרגטיות, מנוע, דחף, זיהוי, תמרון חזק יותר ממטוס ולא פחות חשוב שיהיה קטלני. המטרה לא תחמוק ממנו. יש גם את יכולת החישוב של הטיל, שכבר הדור הרביעי שלו כלל מחשב מתקדם מאוד. יש לטיל כוח חישוב חזק יותר מטייסת F-16".
לפי החיוכים בחדר, ברפאל חשים שהם מקדימים את מערכות הנשק המקבילות בכמה צעדים. זו לא הייתה זחיחות, אלא מבוכה שנועדה לחפות על איסור מפורש לחשוף את היכולות של הטיל המתקדם. "טיל אוויר-אוויר לרוב רואה את המטרה בקשית, אבל אם לטייס ולמערכות שלו יש יכולת לראות בצורה רחבה הרבה יותר זה מה שחשוב", אמר מאיר.
מול הפיתוח המתמשך בעולם של מטוסי קרב ללא חתימה גבוהה ומטוסים חמקניים, לצד שיפור יכולות ההגנה של מטוסים, הוא הוסיף: "זה לא שאנחנו רק מייצרים מוצרים טובים. אנחנו מייצרים טילים שיאפשרו לחיל האוויר להמשיך ולהיות הטוב ביותר, לשמור על העליונות שלו ושלא יהיה מאוים על ידי מטוסים אחרים. לא רק בגבולות המדינה, אלא בכל המזרח התיכון, ותבין מזה את מה שנוח לך להבין".
לדבריו, הטיל יודע להתמודד עם מגוון של מערכות הגנה, כמו נורי הטעייה. "בשלב מסוים הטיל פותח את העיניים, מוצא מטרה נכונה, עוקב אחרי המטרה, מתביית עליה ומפיל. בצניעות, אנחנו חצי דור לפני כולם. 'האבא הרוחני' של 'כיפת ברזל' מגיע התחום שלנו. בסופו של דבר, המטרה היא להיות כמו צלף שיורה כדור אחד ופוגע מבלי שהטייס יידע בכלל שירית לעברו. גם מטוס שיהיה האיכותי שיהיה עם הטייס המקצועי ביותר צריך לדעת לתקוף, אך גם להגן על עצמו ובנקודה הזו הוא יידרש להשתמש בפיתון".
עוד הוא סיפר על המעורבות של מהנדסים ותיקים בפיתוח הטילים כיום. "יש פנסיונרים שתורמים לנו מניסיונם לפיתוח הדור השישי של הטיל, שעליו לא נוכל להרחיב", סיפר מאיר. "אנחנו נהנים מעצמאות מוחלטת. לא נשענים על יכולות מחו"ל. יש לנו אתגרים רבים ואנחנו ערים לכך שמנסים לשבש אותנו כל הזמן ובכל זאת התוצאות מדברות בעד עצמן. היתרון הכי גדול שלנו הוא המרחק של המעבדה שלנו מהטייסת. 20 דקות. נסיעה קצרה מהמעבדה ואתה יכול לדבר עם הטייס שנחת לפני דקות אחדות מתקיפה ולשמוע ממנו מה לא בסדר, מה לשפר וכיצד להיות הכי טובים בעולם. העובדה שיש לנו גם טייסים עם ניסיון מבצעי בצוות הפיתוח נותנת לנו יתרון עצום".