בית המשפט העליון דחה היום (חמישי) בקשה לחשוף את שמות הארכיאולוגים החופרים בגדה המערבית, וכן את רשימת הממצאים שנחפרו ומקום אחסונם בשל חשש לחרם על החוקרים ולפגיעה ביחסי החוץ של ישראל. ההחלטה התקבלה ברוב של השופטים יוסף אלרון ונעם סולברג מול עמדתה של השופטת ענת ברון שסברה שהחשיבות הציבורית שבחשיפה גוברת.
הארגונים "יש דין" ו"עמק שווה" הגישו את הערעור בעקבות כך שהמנהל האזרחי סירב לתת את המידע במסגרת בקשת חופש מידע, ובית המשפט המחוזי דחה את בקשתם.
בנוגע לרשימת הממצאים, נכתב בפסיקת העליון כי "בחינת נסיבות העניין מעלה כי פרסום המידע המבוקש עלול לגרום לפגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל, בין היתר באופן של פגיעה באינטרסים שלה במסגרת משא ומתן עתידי מול הרשות הפלסטינית, ואף לשמש ככלי ניגוח בידי גורמים המבקשים לפגוע במדינת ישראל בזירה הבינלאומית".
לקריאה נוספת
ארכיאולוגים החופרים בחברון: העיר הייתה יהודית בתקופת בית שני
העיר העתיקה שמספקת מגע ישיר עם ההיסטוריה היהודית בדרום הר חברון
עוד צויין כי "לנוכח ערכהּ הגבוה של תוחלת הפגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל בעקבות פרסום פרטי המידע המבוקשים - שעליה לא ניתן לעמוד באופן ממצה בשל רגישותו של המידע שעליו מבוססת קביעתי דלעיל - גוברים, במקרה דנן, השיקולים נגד מסירת המידע על החשיבות הציבורית שבחשיפתו"
בנוגע לזהות הארכיאולוגים, ציין השופט אלרון כי הוא מקבל את הטענה שהדבר עלול לפגוע בפרנסתם. "שוכנעתי בצדקת קביעתו של בית המשפט ולפיה פרסום זהותם של החופרים חושף אותם לחרם אקדמי, באופן שעלול לחבל באופן ממשי בעבודתם המחקרית ובעתידם האקדמי. בנוסף לכך, שוכנעתי כי פרסום זהותם של החופרים עלול אף לפגוע ביכולתם למצות את החפירות הקונקרטיות שלגביהן התבקש המידע ולהביא לחשיפת תוצריהן בעתיד בדרך של פרסום אקדמי". לעמדתו הצטרף גם השופט סולברג, שציין כי "לא השתקה חלילה, גם לא הסתרה, כי אם איזון עדין ורגיש בין האינטרסים של הכלל והפרט מזה, לבין העניין הציבורי בגילוי המידע מזה".
מנגד, סברה השופטת ברון כי העניין הציבורי גובר. "אי הגילוי יש בו כדי להשתיק את הדיון הציבורי בשאלת הלגיטימיות של החפירות הארכיאולוגיות ביהודה ושומרון, וכאמור מדובר בסוגיה שנויה במחלוקת. דיון ציבורי בשאלה זו עלול אמנם לזמן ביקורת על החופרים, וייתכן שאף חרם כנטען על ידי המשיבים; ואולם השתקת הדיון על ידי הסתרת מידע אין בה משום מרפא לחששות אלה. אין לך דמוקרטיה בלא שוק חי וחופשי של רעיונות ודעות; ומניעה מראש של הדיון הציבורי בשל חשש מביקורת, ואפילו חרם, מהווה סכנה של ממש לערכי הדמוקרטיה שבה דוגלת מדינת ישראל. החשש מפני מדרון חלקלק בעניין זה אף הוא מקבל מימד מוחשי", הסבירה.
היא הוסיפה כי לא ניתן להשתמש בסייגים לחופש המידע "על מנת לחפות או לכסות על התנהלות לא תקינה של רשות מרשויות המדינה, בנושא כזה או אחר. תוצאה כזו עומדת בסתירה חזיתית לתכליתו של חוק חופש המידע - שכפי שצוין לעיל, נועד לאפשר בקרה ציבורית על מעשי השלטון, לגבש את סדר היום הציבורי, ולשפר את איכות פועלן של הרשויות. הדבר נכון גם בכל הנוגע לחפירות הארכיאולוגיות ביהודה ושומרון - ואין באמור משום הבעת דעה לגופן של הסוגיות המהותיות שמתעוררות בנדון".
"פגיעה אנושה ביסודות הדמוקרטיה"
מ"עמק שווה" ו"יש דין" נמסר בתגובה כי "פנינו לבית המשפט העליון, שיורה למדינה להחיל את אמות המידה האקדמיות המקובלות בישראל ובעולם כולו גם בגדה המערבית, ובתגובה קיבלנו את חוק ההסדרה לאקדמיה ועתיקות". עוד נמסר כי "התייחסות זו למידע והזכות לקבלו על ידי בית המשפט פוגעת באופן אנוש ביסודות הדמוקרטיה. פגיעה אנושה זו מתקיימת רק על ידי שימוש מופרך של המדינה באיום החרם".