(בווידאו: תיעוד מתקיפת מתקן תת קרקעי לייצור רקטות ברצועת עזה)
חפץ קטנטן, זערורי פי אלף מהרקטות הנוחתות ביישובי ישראל ומהפצצות שסופגת עזה, ממתין לקבוע את גורלה של הממשלה הבאה, האמורה לקום בדם ואש, אם לא יתעשתו שניים המסתכנים בפשיטת רגל מוסרית - נשיא המדינה ראובן ריבלין והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.
ריבלין הטיל ב-18 באפריל על ח"כ בנימין נתניהו את הרכבת הממשלה הבאה. החוק מעניק לנתניהו לשם כך 28 יום. אם לא יצליח לעמוד במשימתו בתקופה זו, המסתיימת בעוד שבוע וחצי, 16 במאי, רשאי הנשיא לתת לו ארכה של עד 14 יום. רשאי, אין פירושו חייב. הנה, למשל, הנאשמת בפלילים שרה נתניהו, שראשי עיריית ירושלים - תחילה ניר ברקת ועכשיו משה ליאון - רשאים להשעות מעבודתה בשירות הפסיכולוגי חינוכי, ומקובל לקרוא בהקשר זה את הרשות כחובה, אך הם בחרו משום מה להשתמט מכך.
חילופי האש עם חמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני סיפקו תזכורת נוספת, מיותרת לכל מי שעיניו וערכיו בראשו, מדוע לא יתכן לתת לנתניהו, ראש ממשלת המעבר, הזדמנות נוספת להיכשל ולהשחית. כך הוא ינהל את המדינה, בשעותיו הפנויות מספסל הנאשמים בבית המשפט המחוזי בירושלים? יחיא סינוואר יפתח יומן ויתאים עצמו לנוחותו של הנאשם מס' 1? החיילים שיישלחו לחאן יונס יאמינו בתום ליבו ובשיקול דעתו של ראש הקבינט הביטחוני? ומה תהיה התכלית, כשמתגנב חשש שאפילו נתן אשל אינו יודע לנסח לממשלה קווי יסוד למדיניות מול חמאס?
החפץ הזעיר הוא דיסק-און-קי, חמישה עד 30 גרם משקלו, תלוי ביצרן, כ-30 ג'יגה קיבולתו הדרושה. זהו התחליף המעודכן להררי הנייר ולעשרות הקלסרים של חומרי החקירה שהניבו את כתב החשדות בשלושה תיקים פליליים נגד נתניהו. כדי לאסוף את הדו"ק ממשרדה של עו"ד ליאת בן ארי, פרקליטת מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) ולחתום על קבלתו אין צורך במשאית של סרגיי הובלות מהקריקטורות. די בשליח על אופניים.
השבוע אמור לפקוע מועד האולטימטום שהציב מנדלבליט לנתניהו, להודיע אם בדעתו להתייצב לשימוע עד ל-10 ביולי. לנתניהו, ולא לפרקליטיו, אף שהם ולא שולחם אמורים לשבת בשימוע מול עו"ד אביחי מנדלבליט, בן ארי, פרקליט המדינה שי ניצן (שעל תפקידו המתפנה בסתיו תתמודד בן ארי, לא המועמדת המועדפת על נתניהו). סיפור כספם המושהה - מדוע אינם מתלוננים על הלנת שכר? - הוא תרגיל להתיש את מערכת החוק, בעוד נתניהו מקים ממשלה ונכנס שוב למטריית החוק המתיר לו למשול ולהישפט בעת ובעונה אחת, או ליתר דיוק בשמונה העונות של משפט וערעור על הרשעה ובחירת הנשיא יולי אדלשטיין שייתן לו ולה חנינה, בחתימת שר המשפטים שנתניהו ימנה או אף בחתימת נתניהו עצמו, כי די בהחלטת ממשלה להעביר מהשר אליו את סמכות החתימה השנייה.
השימוע, הליך שאינו קיים בשום מערכת משפטית בעולם, הוא כלי עבודה לתביעה ומכשיר לבזבוז זמן להגנה. לתביעה הוא מאפשר משחק מלחמה בהשתתפות היריב, כדי להתכונן למערכה האמיתית ולצמצם את הסיכוי הקלוש אך הקיים לתבוסה בה. להגנה אין תועלת רבה בשימוע, אלא בדחיית הקץ הגלומה בו.
מנדלבליט יכול - ואולי צריך - לשלוח את הדיסק-און-קי עם חומרי 1000, 2000 ו-4000 למשרדו של נתניהו, לא של סניגוריו, ושלום על ישראל. ירצה, יקרא, לא ירצה - בעייה שלו. אם עד סוף השבוע יודיע נתניהו שהוא מוותר על השימוע, בו ביום על היועץ להסב את כתב החשדות לכתב אישום. והיה כי יאמר מנדלבליט שעליו להמתין לחשודים הנוספים (ארנון מוזס, שאול אלוביץ' ואחרים) בתיקי 2000 ו-4000, יתכבד ויפריד מהם את 1000, שם נתניהו לבדו מועמד - עדיין לא עומד - להישפט, ויגיש.
רק במדינת תוהו ובוהו יכול התובע הכללי להשתתף בדיוני הקבינט על המהלכים הביטחוניים בעלי המשמעויות המשפטיות בעודו נערך להאשים את ראש הממשלה, ולהלכה גם בעת ששליחיו יתייצבו נגדו בבית המשפט. הכול, באדיבותם של השותפים הטבעיים דרעי, ליצמן, כחלון, סמוטריץ' (אם לא יתפלג לסמוט ולריץ') ולבסוף גם ליברמן, למרות דרישתו ללוחמנות מול עזה.
נתניהו מנהל מאז שבת את מלחמת שלום האירוויזיון. ממשלתו, באווילותה, הפכה את ישראל לבת ערובה בידי החמאס והג'יהאד, המתעקשים לשיר "אינני הצעצוע שלך". ברזילי, בהקשר זה, הוא בית החולים באשקלון. נתניהו מוכן לשלם הרבה, לא חלילה מכיסו, כדי שלא להתבזות בביטול האירוע, או בשידור המונים נפוצים לכל רוח למשמע אזעקות הגוברות בעוצמתן על הנגינה והזמרה, תחת יירוטי כיפת ברזל מעל תל אביב.
את האירוויזיון צריך לבטל היום, בלי להמתין לחסדי מח"ט בערימת השחת של הג'יהאד, שמא יתאפק גם אם מתחשק לו לשגר רקטה. זאת לא תהיה כניעה לטרור, אלא להיפך, היחלצות מהסד שלו, מה גם שהעמדה הישראלית היא שהחיים עצמם חשובים מהמופעים. כשנרצחו 11 ספורטאי המשלחת למינכן, ב-1972, דרשה ישראל, לשווא, לבטל את האולימפיאדה.
חייהם של אזרחי ישראל, שלומם והשגת הסדר של דו-קיום בשלום עם שכניהם יקרים יותר מבידור חולף. פיקוח נפש דוחה אירוויזיון, ועוד יותר מכך - מונע ממשלה נוספת מנתניהו. הלוח הנכון לשבוע הבא: כתב אישום נגד נתניהו והתייעצויות נשיאותיות מחודשות, לקראת הטלת ההרכבה על ח"כ אחר, נקי מחשדות.
נתניהו מטפח את אגדת מתינותו המלחמתית (לעומת ליברמן וחברי הקבינט - עדיין, במעבר - בנט ושקד) וזהירותו. למעשה, זה אצלו רק עניין של עדיפויות, מלחמה נגד איראן, וחשש מוועדות חקירה וממבקרי המדינה, שכרסמו בתמיכה הציבורית בקודמיו בסוף מערכות; מי כמוהו, שדירבן ונהנה מהתוצאה, יודע.
אין זה הזמן לוותר על שירותי מנליס
ועוד שתי הערות שוליים וחצי. נתניהו צולם בדיון עם שני מזכירים צבאיים, אחד לכל תיק ממשלתי, אבי בלוט ועופר וינטר - השני נותר מתקופת ליברמן במשרד הביטחון. אחד מהשניים מיותר וכבר עלה לצה"ל רבע מיליון שקלים ללא תרומה יצרנית. נתניהו יכול להסתפק ביועץ צבאי בכיר חינם משני התא"לים - בני גנץ, שעדיין לא הפנים את מהות תפקידו כראש החלופה השלטונית. גנץ נוהג כאלוף שהתמודד על כהונת הרמטכ"ל, הפסיד, הצדיע ונשאר לשירות צייתני תחת המנצח, בתקווה לזכות בפעם הבאה.
ההתלקחות בדרום מספקת לרמטכ"ל אביב כוכבי עילה נוחה למוצא ממשבר מסינג. דובר צה"ל הוא בין השאר קלסתרו של הצבא במערכה כזו. אין זה המועד הנכון לוותר על שירותיו של דובר מנוסה ובקיא בברגי המנגנון ובייצוגו כתא"ל רונן מנליס, אף שמנליס עצמו מעוניין לפרוש בתום תפקידו. כוכבי, בחפזונו לדה-אייזנקוטיזיציה, רצה להיפטר ממקורבו של הרמטכ"ל לשעבר, כפרעונים המצפים מסוסי קודמיהם ופרשיהם להיקבר איתם. זו הייתה שגיאה, שאין לה דבר עם כישוריו המסויימים של גיל מסינג. כשהמפקדת שלו בפינוי עזה, מירי רגב, תהיה השרה לביטחון הפנים, היא תוכל למנות אותו לדובר המשטרה.