1. הישרדות דרך הכנסת
ביום רביעי בערב, בשעה שישראל תעבור משכול לחגיגות עצמאות, ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו יתיישבו ביציע המכובדים בהר הרצל, וימתינו לקול תרועת ההקשב שתקבל את פניו של יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין. בשנה שעברה, באותו מעמד, היחסים ביניהם היו קרים כקרח; נתניהו התעקש להידחף לטקס, לנאום ולשבת בכיסא כבוד לצדו של אדלשטיין בראש הרחבה, ואת המתח בין שני הכיסאות היה אפשר לחצות בסכין.
הפעם, ראש הממשלה יהיה צופה מן השורה, ולטקס הוא יתרום סרטון וידיאו, בו יצפה מיציע הכבוד עם קלוז-אפים מתוזמנים של במאי המשדרים בטלוויזיה. בשנה שעברה, באותו מעמד, האמוציות הפוליטיות הגיעו לשיא, ואפילו עוררו אצל אדלשטיין חשש ממשי לאבד את כיסאו אחרי הבחירות; הקרב הזה נקבר השבוע סופית, עם מינויו מחדש לתפקיד היו"ר; בהשבעת הכנסת ביום שלישי נתניהו ואדלשטיין הפגינו קרבה וחיוכים וכמו שאומרים, נראה שהם שמו את זה מאחוריהם.
יחד עם ההכרזה על מינוי היו"ר, נתניהו הודיע לח"כים הוותיקים והצעירים בישיבת סיעת הליכוד השבוע שעליהם להיערך - כבר מעכשיו - לשיטפון של עבודה פרלמנטרית שידרוש את הארכת המושב וקיצור חופשת הקיץ. המגעים הקואליציוניים הרשמיים לכאורה מתקדמים בעצלתיים, אבל מאחורי הקלעים נתניהו עסוק מבוקר עד ערב ברצף פגישות כדי להצליח להרכיב את הממשלה לפני הדקה ה-90. התוכנית העיקרית שלו בכלל לא תלויה בהסכמים עם המפלגות אלא בהבטחת הישרדותו אחרי כתב אישום, שיגיע ככל הנראה תוך כמה חודשים אחרי השימוע, והדרך לשם עוברת דרך הכנסת. הכוונה היא לפתוח את המושב בבליץ חקיקה על מערכת המשפט ולאדלשטיין יש תפקיד חשוב ביצירת התנאים המקסימליים לעשות את זה, כמו גם למינויים האסטרטגיים של שר משפטים ויו"ר ועדת הכנסת.
עד כה, נתניהו לא חשף בפני שותפיו למשא ומתן באיזה כיוון ובאיזה מתכונת הוא הולך לפעול - והם יגלו כנראה רק ברגע האחרון. הוא מתכוון לצרף להסכמים הקואליציוניים נספח משפטי שגובש בנפרד ויוצג רק בסוף המשא ומתן עם רשימות רפורמות במערכת המשפט. כשהמועמד המסומן לתיק המשפטים הוא יריב לוין, בבית המשפט העליון ובמשרד המשפטים יכולים בצדק להיכנס למגננה: פסקת התגברות רחבה ודרקונית צפויה להיכנס לחיינו. בשביל לוין זו אידאולוגיה, ובשביל נתניהו זה לעקר מבג"ץ את היכולת להתערב בהחלטות הכנסת על החסינות שלו.
כולם מדברים על חוק החסינות של סמוטריץ' אבל האמת היא שבכלל לא ברור שצריך אותו, וגם בסביבת נתניהו הדעות חלוקות אם הוא נדרש בכלל ואם הנזק מהדיון הציבורי שהוא יחולל לא יעלה על התועלת. לפי ההצעה של סמוטריץ', שכבר הוצעה אגב בעבר על ידי חברי הכנסת דוד ביטן ומיקי זוהר ונשללה על ידי נתניהו, לחבר כנסת תהיה חסינות אוטומטית מפני העמדה לדין והוא לא יצטרך לבקש אותה במידת הצורך כמו המצב כיום. אבל אם לנתניהו יש שליטה בוועדת הכנסת, והוא יבטיח את הרוב הקואליציוני במליאה, הוא בכלל לא צריך לשנות את החוק אלא יוכל פשוט מאוד לפנות לכנסת לבקש חסינות; במצב הפוליטי שנוצר אחרי הבחירות, סיכוי גבוה הוא גם יצליח לקבל אותה, ואם יהיו עתירות לבג"ץ - פסקת ההתגברות הרחבה תוכל למנוע להתערב בהחלטות שבתחום סמכות הכנסת; כך תיסלל הדרך להימנע מהעמדה לדין.
2. פירמידת הימין
זה רצון העם, או, "העם אמר את דברו", אומרים מקורבי נתניהו ובכירי הליכוד מאז הניצחון הפנומנלי בבחירות, וכל דבר אחר יהיה אנטי דמוקרטי. אבל אם רוצים להיות מדויקים, הליכוד אמנם זכה במפלגה הגדולה עם מספר חסר תקדים של קולות, אבל זה רק 26.4% מהקולות הכשרים, והאמת היא שרוב העם - כ-73% - הצביע לא לנתניהו, אלא למפלגות אחרות. אמנם גוש הימין זכה גם הוא בניצחון סוחף - וכל מי שהצביע למפלגות החרדיות והימניות ידע שיקבל את נתניהו בראשות הממשלה - אבל גם אם מישהו אחר היה עומד בראשות הליכוד הן היו נוקטות כנראה באותה עמדה.
מעבר לניסיון ולוותק ולמוח, העוצמה של נתניהו היא נגזרת ישירה של עמידתו בראשות הפירמידה של הימין. הוא מנהיג המפלגה הגדולה בגוש, וזו מפלגה שיש בה מסורת מפוארת שלפיה לא עורפים את ראשו של מנהיג מכהן, גם אם הוא מואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. כך שהחוסן של נתניהו, שאמור לסדר לו גם את החסינות, מבוסס בעיקר על מיקומו בפירמידה, ועל בכירי הליכוד שבמשך שנים נמנעים לקרוא עליו תיגר ובולעים את כל הביקורת כדי לא לשבור את המיתוס ולהסתבך עם המתפקדים.
לרוב השותפות בקואליציה לא תהיה שום בעיה עם שום חסינות או התגברות, וליברמן, דרעי, ליצמן, סמוטריץ' ופרץ יתנו את קולם לכל מהלך, גם אם הוא יוצג בפניהם ברגע האחרון. כחלון, שחזר מוחלש מהבחירות וצרוב מהחוויות של הקדנציה הקודמת, כנראה לא יתייצב בגופו להגן על בית המשפט העליון מול פסקת התגברות וגם כך לא יוכל להתנגד למסמך הדרישות המשפטי בלי יכולת להפיל את הממשלה. שר האוצר פתח את השבוע בהצהרה על המשך עצמאותה של כולנו, למרות המגעים המתקדמים לכאורה עם הליכוד על חבירה לסיעה משותפת; אם אכן כך, אחרי שהצהיר אין ספור פעמים שראש הממשלה לא יוכל להמשיך לכהן עם כתב אישום, הוא לא בהכרח יתמוך בבקשת החסינות של נתניהו. זה ישאיר אותו עם רוב דחוק של 61 מנדטים, ויעביר את הזרקור חזרה אל הליכוד פנימה, שם, על פניו, לא אמורה להיות סיבה לדאגה.
אבל זה עשוי להיות שקט מדומה, או זה שלפני הסערה: בזכותו של ביטן למדנו שהמשא המתן הקואליציוני צפוי להשאיר משקעי מרמור אצל לפחות חלק מהליכודניקים הבכירים שיקבלו שלל מקוצץ אחרי שייענו כל הדרישות של השותפות האחרות. לפי ההערכה, מלבד תיק המשפטים, הליכוד יקבל תיק בכיר נוסף - אוצר או חוץ, בהתאם לתוצאות המשא ומתן עם כחלון - שיימסר לידי ישראל כץ, שהגיע למקום ה-2 בפריימריז; אבל לבאים בתור אחריו - גלעד ארדן וגדעון סער - והרבה שרים נוספים בהמשך הרשימה יישאר כנראה מבחר די דל של תיקים פחות חשובים ומשפיעים.
ארדן וסער, כל אחד מסיבותיו שלו, אינם ידועים כחביבים במיוחד על הבית בבלפור. שניהם הצהירו אחרי הבחירות שהם מתנגדים לחוק חסינות, ולשניהם יש גם ח"כ צעיר נאמן ומקורב - ראש המטה של ארדן לשעבר אופיר כץ ומיכל שיר, שהייתה יועצת של סער, הם בין המצטרפים החדשים לרשימה. אם אחד מהם ייצרב מאוד ויושפל בחלוקת התיקים, הם יכולים, יחד עם כחלון, לערער לו את כל המהלך ולמנוע ממנו רוב. עד היום, נתניהו הוכיח כי הוא מקפד את ראשו של כל מי שיוצא נגדו, ובעשור האחרון בכירי הליכוד לא הצליחו לשלב ידיים ולקרוא עליו תיגר אבל עד היום גם לא כיהן ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום. אם המיתוס הליכודי יישבר, לנתניהו תתערער כל פירמידת החסינות.
3. מפלגה אוכלת ראשיה
בעוד בליכוד מקדשים את המנהיג, המיתולוגיה של מפלגת העבודה היא בדיוק הפוכה: מפלגה אוכלת ראשיה. המספרים מדברים בעד עצמם: עשור אחד, נתניהו אחד, ארבעה מנהיגים למפלגת העבודה. הפחד הגדול של בכירי העבודה מתדמית הסכינאות ההיסטורית דווקא הגן על אבי גבאי עד כה: האנטי נראטיב של עריפת הראשים מנע מהח"כים לצאת נגדו לפני הפריימריז ואחריהם הם חששו לפגוע בקמפיין, אבל אחרי שפל היסטורי של שישה מנדטים, גם הראש שלו בדרך להצטרף לרשימה. היו כאלה שציפו שיתפטר ויפנה את כסאו בג'נטלמניות ואלגנטיות כדי להימנע ממרחצי דמים, אבל הוא לא ממהר לשום מקום. "הביקורת עוברת לידי ככה", אמר בהינף יד לאחד מבכירי המפלגה שנפגשו איתו השבוע בניסיון לשכנע אותו להסיק את המסקנות לבד וללכת הביתה.
העבודה כמו העבודה צפויה לספק כהרגלה שואו פוליטי מושחז של שליפת סכינים. הבמה תהיה ועידת המפלגה, שצפויה להתכנס תוך מספר שבועות, בין אם גבאי ייזום אותה או שהיא תיכפה עליו על ידי פעילים. גבאי רוצה להביא הצעה לתאריך מוסכם לפריימריז תוך 6-12 חודשים, וממולו עמיר פרץ, שבתפקיד איתן כבל יקרא לגבאי ללכת הביתה עכשיו ולקבוע פריימריז לעוד שנתיים, אבל בינתיים על חברי הוועידה ימנו יו"ר זמני שישקם את המפלגה מן ההריסות (כשהוא עצמו המועמד המוביל לתפקיד).
בחזית אחרת, מזכ"ל המפלגה, ערן חרמוני, מככב בדרמה מפא"יניקית משל עצמו, ודורש להחזיר לידיו את הסמכויות התקציביות והניהוליות שגבאי לקח ממנו. מיד אחרי שנבחר גבאי המציא לראשונה בעבודה תפקיד חדש של מנכ"ל, אליו מינה את אחד מאנשי איש אמונו. כעת חרמוני רוצה את הסמכויות שנלקחו ממנו בחזרה ודורש להיות מעורב בהתייעלות ובצעדי הארגון מחדש במפלגה שנועדו להתמודד עם החוב של 4 מיליון שקלים שנוצר אחרי הכישלון בבחירות. בתזמון אירוני מוצלח במיוחד, גבאי בחר ב-1 במאי, חג הפועלים, כיום שבו הודיע ליותר מ-20 עובדים על זימונם לשימוע. בין המפוטרים לא מעט משרות אמון של היו"ר בעצמו, אבל גם כל אנשי האגף שעבדו תחת חרמוני. "מסע הנקמנות האישי והפוליטי הביא לאובדן שיקול הדעת", האשים חרמוני במכתב חריף ששיגר לח"כים במחאה על המהלך.
כל המתחים הללו צפו בישיבת הסיעה שהתכנסה יום לפני ההשבעה בכנסת - ועוד. חוץ מגבאי שהתכסח עם פרץ וחרמוני, סתיו שפיר ואיציק שמולי נכנסו לוויכוח קולני משל עצמם. שמולי עדכן את הסיעה על המגעים להקצאת התפקידים והמקומות בוועדות הכנסת, ושפיר תקפה אותו על כך שהוא אינו מציב בראש האסטרטגיה של המפלגה את הבייבי שלה בכנסת - ועדת השקיפות. למורת רוחה של שפיר, הוועדה שהיא הקימה לעצמה בקדנציה הקודמת בוטלה על ידי אדלשטיין, והיא דרשה שהמפלגה תצא למלחמה על הוועדה,"ועל הדמוקרטיה".
"באת לריב?", גבאי שאל אותה בשלב מסוים; אולי בעולם אלטרנטיבי שניים ממחוללי המחאה החברתית של 2011 היו יכולים ביחד לשקם את המפלגה עם רוח צעירה ומהפכנית אבל במציאות שנוצרה מאז אין שום סיכוי. אם מישהו חושב שמספר החברים המופחת יצמצמם את הסכסוכים, שיחשוב שוב, המצב הוא הפוך: כולם נגד כולם. שלי יחימוביץ', שבחרה להמשיך בחופשה בחו"ל, לא הייתה בישיבת הסיעה הסוערת וגם לא הגיעה להשבעה בכנסת. המסר לא מאוד חינוכי או ממלכתי אבל תכלס, אפשר להבין למה היא לא מיהרה לחזור הביתה.
ובכל זאת, עוד לפני שבכלל הוכרזו פריימריז, בורסת השמות של המועמדים הפוטנציאליים גואה. שמולי ושפיר מסומנים מראש, יו"ר קק"ל דני עטר מתכוון להתמודד, בן טיפוחיה של יחימוביץ' יאיא פינק והח"כ החדש טל רוסו, שרק לפני שבועיים לא ידע בכלל אם הוא רוצה להמשיך בפוליטיקה, בוחן גם הוא את הרעיון בעקבות פניות מקורבים. בהתחשב במצב העגום של העבודה, יש בכך סימן חיים מעודד שגם במפלגה שאוכלת את ראשיה - עדיין יש מי שחולם להגיע בראש.